הבלוג של אבו אלמוג

אחד הקוראים כאן, אלכס, שאל אותי בתגובה לפוסט הקודם, שיישאר כאן לדראון עולם וחזה ללפיד 7 מנדטים - "איך אתה רוצה את הכובע שלך, מנה ראשונה או מנה עיקרית"? לא אומר שאיש מבין המגיבים והמהמרים האחרים לאותו פוסט לא חזו את הדבר הזה, ושבפרמטרים אחרים הפוסט צדק ואפילו דייק (מספרי המנדטים של העבודה, ש"ס, מרצ מדוייקים בטווח של מנדט אחד. די צדקתי גם בקשר לבית היהודי. תחזית ממש משמחת, אבל ממש, היא שעוצמה לישראל לא תעבור את אחוז החסימה.). שגיתי, לא הימרתי נכון, ואני עומד מול קוראי הבלוג הזה עירום ועריה (לא בפועל. להוריד את ההתלהבות. למרות שאחרי הכושר והאופניים יש מה לראות. בנות, אין מה להתלהב. הכל משוריין לטובת ש'.) עם זאת אומר שבניגוד לתחזיות אחרות של הבלוג, הרי שהרשימה בפוסט שעבר לא הוגדרה כ'נבואה' או כ'נבואה מאת האדמו"ר הזקן מסטרעטין בשבתו במתיבתא הרעפארמית בסח'נין שעל נחל החילזון', ולכן אינה מחייבת בה במידה. שני פוסטים לפני כן פרסמתי נבואה מחייבת, ולה אני מחוייב, והיא תתגשם אל מול עינינו מילה במילה - 

"גוש הימין הולך להרכיב את הממשלה הבאה. ראש הממשלה הבא יהיה ביבי נתניהו. אנשי המרכז מלפיד ועד מפלגת העבודה יחברו לממשלתו בזה אחר זה. סגור חתום ומנוי. אין דרך לחמוק מזה. כה אמר האדמו"ר הזקן מסטרעטין בשבתו במתיבתא הרעפארמית בסח'נין שעל נהר החילזון." מיטיבי לכת מוזמנים גם לראות את הפוסט הזה שכולל חמש תחזיות מפורטות יותר, שחלקן התגשמו, והאחרות תתגשמנה בימים הקרובים. 

אז מה, זה טוב או רע?

במשך חודשים ארוכים עמל הבלוג הזה להסביר עד כמה בלון האוויר הנפוח של 'יש עתיד' ריק מתוכן. עד כמה המצע הוא חסר משמעות, סותר את התדמית הליברלית של 'יש עתיד' במספר נקודות, ואף מסוכן בנקודות אחרות. עד כמה לפיד עצמו אינו ראוי. עכשיו, משנבחר לעמדת הנהגה משנית, יתגשמו הדברים נגד עינינו, או שלא. ייתכן שכובד האחריות יגרום לו להגיע למוטת הכנפיים הנדרשת. ייתכן ששגיתי בקשר אליו. ייתכן שהוא מוקף באנשים כמו עופר שלח ויעל גרמן, שהם בבסיס אנשים טובים, שיסייעו בעדו להפוך את הממשלה הזו לטובה יותר. ייתכן שלא. אני מקווה שכן. אני מקווה שבעוד שנה, שנתיים, ארבע שנים, יופיע כאן פוסט התנצלות. 

כשחזיתי ללפיד 7 מנדטים כתבתי כי - "כי יש הרבה אנשים לא חכמים בעולם, אבל לא עד כדי כך הרבה." גם על זה אני חייב להתנצל. 19 מנדטים, חמישית מאזרחי המדינה, אינם יכולים להיות מטומטמים. הסתבר גם שביניהם אנשים קרובים לי (כמו א' שנשוי לא' והוא האבא של א', א', א' ו-א'). זה אינו טמטום. האנשים האלו הם אנשים דורשי טובה, פטריוטים ונבונים. אלא שהם - מחפש מילה בעברית ולא מוצא - MISGUIDED. אנשים ציניים ותאבי כוח לקחו את האנרגיות האדירות האלה, את הרצון האדיר הזה לשינוי וניכסו אותו להון פוליטי. זו דרך העולם. אם הדברים לא ישתנו, אם המצב יישאר כשהיה, אותם אנשים ישלמו את החשבון, בריבית דריבית. כך היה עם 'שינוי', עם 'הגמלאים' ואחרים. 19 מנדטים זה הרבה. 19 ח"כים בפעם הראשונה זו סיעה שכמעט לא ניתן לשלוט בה. יהיה מעניין.

אז יהיה טוב? על דבר אחד כבר ניתן לשמוח. אני רואה את הבעייה בממשלת נתניהו בשלושה פרמטרים - הכיבוש, הפערים החברתיים / כלכליים והגזענות. לגבי הכיבוש, אני מאמין שבהעדר מחוייבות חד משמעית של לפיד (איש ימין מדיני בבסיסו) ובהימצאה של מחוייבות חד משמעית ברורה ומוחלטת להמשך הכיבוש אצל שותפיו לקואליציה, איננו צפויים אלא להמשך השליטה הישראלית בשטחים, להמשך ההתנחלויות, ולהעדרו של משא ומתן מדיני. שוב, הלוואי שאתבדה, וייתכן שלפיד ייקח את ביבי (כשר חוץ?) למקום אליו ביבי לא רצה להגיע. מבחינת הנסיון, הידע הפוליטי, ויכולת התמרון, ביבי מכניס את יאיר לכיס הקטן, ונראה לי שאם מישהו משניהם יוביל את השני זה ביבי. לגבי הפערים החברתיים והכלכלה, אין מה לצפות. יאיר עצמו הוא אדם עם הון אישי אדיר, איש של סיגרים וויסקי, ועם יעקב פרי ברשימה, אין לצפות לשום שינוי בקטע הזה.

וכאן אנחנו מגיעים לפרמטר השלישי - עצירת הגזענות. החברה שלנו הידרדרה במהלך הכנסת ה-18 למקומות אפלים וחשוכים. נוראים ממש. ייתכן שהכוח שניתן למפלגת לפיד על חשבון הליכוד ימתן את הגזענות, יחליש את הגזענים, ויחזיר אותנו למקומות שפויים יותר. הכשלון של עוצמה לישראל לעבור את אחוז החסימה הוא החדשה הטובה של הערב. בלי חסינות, יקשה על מיכאל בן ארי לערוך את הפרובוקציות האלו. נותרנו עם נגיף הדנון אלקין רגב חוטובלי המוחלש. עדיין ביכולתו לעשות נזק (ההשוואה למחלה או לווירוס לקוחה הישר מפי הגבורה. נותן להם לטעום מעט מהתרופה שלהם. לא הייתי כותב כך על אחרים), אך לא כל כך הרבה נזק. פייגלין בפנים, וזה יהיה משעשע. אבל זה לא יהיה מה שהיה. מהבחינה הזו אנחנו קמים הבוקר לבוקר חדש. טוב יותר.

נקודה חשובה שיש להבהיר בהקשר הזה - אם הממשלה הזו, ובה בנט ולפיד, וגם לפיד לבד מספיק בעניין הזה, תסמן את החרדים כאוייב, תתנכל להם, ותסית כנגדם, חובתו של כל אזרח הגון היא לעמוד על המשמר ולמנוע את המגמות האלו. כאן צריך להיזהר. 

באשר לנתניהו אישית - התגובות על 'סוף הקריירה' שגויות. ראיתי אותו בימי חיי הקצרים בנקודות שפל איומות, שאיש לא חזה שהוא יקום מהן. אחרי הקלטת הלוהטת. אחרי רצח רבין. אחרי אירועי מנהרת הכותל. אחרי כשלון ההתנקשות בחאלד משעל. אחרי התבוסה בבחירות. אחרי התבוסה של הליכוד בבחירות 2006. הוא תמיד קם וממשיך הלאה. זה האיש. צריך יותר מזה בשביל לסיים את הקריירה הזו. והוא יהיה ראש הממשלה הבא. מה שכן, יהיה עכשיו נחמד בליכוד, מלחמת הכל בכל, קרב ירושה גלוי וסמוי עד הבחירות הבאות, מה שימרר לו את החיים ויחתור תחת יכולתו להנהיג. וזה תמיד נחמד.

משהו אישי - שתי נקודות אור קטנות ובלתי צפויות. האחת היא מקום 19 ב'יש עתיד' רונן הופמן. הבנאדם הוא ילד עפולאי שכל מי שהיה עפולאי בשנות השבעים והשמונים זוכר. הוא היה פעיל פוליטי מגיל צעיר, ואני זוכר אותו עם החולצה הכחולה של 'הנוער העובד'. המדובר באדם מאוד איכותי שכניסתו לכנסת היא ברכה. השנייה היא הפתעה - אני שמח על כניסתה של אורית סטרוק לכנסת. היא אחות של ידידתי חגית. חגית היא אדם נהדר המלא רק ברצון לסייע, ובאנרגיות חיוביות. אם יש לאורית חצי מן האנרגיות האלו והטוב הזה, הכנסת התברכה. בעבודתי כעוזר פרלמנטרי הבנתי שפעולת המחוקק היא רב ממדית, ולעיתים צריך להבחין בין העמדה הפוליטית המוצהרת, וזו יכולה להיות שפלה עד מאוד, ושל אורית סטרוק היא איומה ונוראית (ובמילים אחרות הפוכה מאה ושמונים מעלות לשלי), לבין היכולת לקדם ולסייע בנושאים חברתיים ואנושיים. כך, למשל, למדתי שאם יש צורך בעזרה בנושאים של זכויות ילדים עם מוגבלות וצרכים מיוחדים, בקידום חקיקה, בהנעת הממשלה לפעולה, חבר הכנסת שיש לפנות אליו הוא יצחק לוי מן המפד"ל, שדלתו הייתה תמיד פתוחה וחיוכו תמיד האיר. ועוד מילה. סטרוק מציגה עצמה באופן עקבי כראש ארגון הפועל לקידום 'זכויות אדם'. אני מקווה שהיא תזכור את ההגדרה הזו. אעקוב אחרי הרקורד שלה בעניין.

ועוד משהו קטנטן - ארבעה קולות לחד"ש באשחר. זה נחמד. יש אל מי לחייך ברחוב, ואני כבר לא ארגיש כמשוגע הבודד. זה אחוז מכלל הבוחרים ואלקטורט משמעותי לקראת המשך המאבק האסכטולוגי, הנצחי, בשער הצהוב.

אז מה? אז ביבי ראש ממשלה לעוד ארבע שנים, כשבתפקיד הנווט במטוס יושב לפיד - נווט בלתי מנוסה, מעשן סיגרים, וחובב ויסקי. בסך הכל שינוי לא מי יודע מה, למרות שהשתדלתי להדגיש כאן את נקודות האור. מה שצריך לעשות זה אופוזיציה חד משמעית, שתמשיך ותזעק את זעקת J14 - העם דורש צדק חברתי. העם לא קיבל את הצדק החברתי בבחירות האלו, ומגיע לו לקבל את הצדק החברתי. צריך לעשות חיים קשים לממשלה הזו, המשופעת בסתירות פנימיות, במגמות סותרות, ושראש ממשלתה איבד את ההילה של 'בלתי מנוצח' או 'קינג ביבי'. אני רואה את זרעי הסוף כבר בהתחלה. כבר במדגם הבחירות. עבודה, חדש, מרצ, צריכים להפגין התנגדות חד משמעית, ואופוזיציה איתנה. להמשיך ולזעוק - די לכיבוש, די לפערים החברתיים, די לגזענות. מי שלא מסמן אלטרנטיבה וכיוון ברור מאבד כוח למי שמציג עצמו כאיש של שינוי ורפורמה, אבל הוא בעצם עוד מאותו הדבר. כשזה יתרסק, אני רוצה שהשמאל יהיה שם לאסוף את השברים. וזה אפשרי רק באופוזיציה לוחמת. שלי - נראה אותך. יש לך הזדמנות של פעם בחיים. קחי אותה.