הבלוג של אבו אלמוג

יש מיליונת'לפים נושאים (ובערך תשע מאות תשעים ותשעה אלף מהם קשורים ביאיר לפיד) שאני צריך להתייחס אליהם כאן. טוב כל הפוליטיקה וזה שכבר יצא לכולם מכל החורים, התפתחויות בתחומי הרכיבה על האופניים, כל מיני קורסים שאני עובר - קורס ניהול משא ומתן בלשכת עורכי הדין בנצרת, וקורס מנחי תפילה רפורמיים - אם מישהו רוצה קבלת שבת דאהריסטית, שירים טלפון, אבל אני לא אחראי לתוצאות, או לתכנים, או לכך שהאירוע יזכיר איזה סוג מוכר לעולם של 'תפילה'. יש גם את התחרות של בלוג הזהב, בה כל המשתתפים עושים לעצמם נפשות, רק אני כותב וכותב על כל דבר אחר חוץ מזה, אבל הדבר הגדול שקורה זה הדוקטורט, וכאן אני חייב עדכון. אז אף מילה על פוליטיקה, אלא במובן המאוד גבוה שלה. כאילו לפיד אאוט, מישל פוקו אין. ואיזה אוויר פסגות!

אז אחרי שהחלטתי בקול גדול לעשות דוקטורט במשפטים התחלתי במשימה של למצוא מנחה. כולם אמרו שזה יהיה קשה, ומתיש, ומעייף, ומלחיץ. אז נלחצתי. התחלתי ממייל למרצה למשפטים שהייתי איתו באיזה קשר, והכיר טוב את התזה, ואפילו עודד ותמך באחד השלבים, ובתוך עשרים וארבע שעות קיבלתי תשובה שלילית. התאכזבתי, קצת, אבל אני מאמין שהבנאדם באמת עסוק. אחרי כן הרמתי טלפון לחבר שמלמד במוסד שרציתי להתקבל אליו, והוא נתן לי שניים שלושה שמות, ואחרי כן הצפתי את העניין בדף פייסבוק של דוקטורנטים שאני פעיל בו וקיבלתי עוד המלצות. הוצאתי ארבעה מיילים, וקיבלתי שתי הזמנות לראיון.

לא ארחיב - מטעמי עינא בישא של גוגעל - בהליך שהביא לכך שביום ד', יום אחרי הבחירות, התקבלתי לראיון אצל מרצה מאוד מכובדת, שהסכימה, בסופו של דבר, לשמש כמנחה. מי שחבר שלי בפייסבוק יודע גם מי זו. היו התלבטויות, כי קיבלתי שתי תשובות חיוביות, אבל הייתי חייב להחליט, ומהר, כי אני רוצה לתפוס את הסמסטר הזה, שמתחיל בפברואר. אז אני נורא שמח ונורא טוב לי עם הבחירה במנחה המסויימת הזו, למרות שתמיד אחשוב מה היה קורה אילו, אבל זה לא משהו שאני באמת יכול לדעת. כמו בסרט הזה 'דלתות מסתובבות'.

מה שמסתמן זה המון ביורוקרטיה בימים הקרובים. לעשות דוקטורט דורש דוקטורט משל עצמו במילוי נכון של טפסים. יש לי כמה בעיות וכמה עניינים, כמו זה שהתואר השני שלי הוא לא במשפטים או ציון נמוך עד מעבר לגבול השערורייתי בתואר הראשון. זה ידרוש שלושה קורסי השלמה שאת כולם אני צריך להשלים בסמסטר אחד, כדי שהכל ידפוק לפי התכנית.

שלושה קורסים בסמסטר זה קשה. זה לא משהו שעשיתי מאז התואר הראשון. לא לשכוח שאני גם עובד, אני אבא, ויש לי בלוג לתחזק, ואת הספר על דאהר והזומבים להשלים, שלא לדבר על פרוייקט לאה שחס וחלילה להזניחו. אז זה הולך להיות קריעת תחת רצינית, וכולי חרדות וחששות ועיקצוצים, וחיל ורעדה ופחד ויראה. אבל כשפתחתי את הידיעון וחיפשתי קורסים התמלאתי בכל מיני רגשות. פתאום הרחתי את ניחוחו של קאנט. עמנואל. "נקרא בכתבי קאנט, נדון בהם, ונבחן גם את השפעתם הגדולה על המשפט הבינלאומי והישראלי". - א מ א. התרגשות של ממש. אני חייב להודות שאופציות אחרות באותו ידיעון עצמו - "צורות נגזרות של ביצוע עברייני" או "אופציות לרגולציה ממשלתית" נשמעות מסעירות פחות. עניין של טעם.

אז היום בארבע וחצי התיישבתי והתחלתי לתרגם משהו שהמנחה המליצה כחומר קריאה משלים אחרי ששמעה בסבלנות רבה את הרעיון שלי לדוקטורט. כבר שנה וחצי מאז שסיימתי את הקורס האחרון בתואר השני שלא תרגמתי מאמר. חלק מההצלחה היה לקרוא ולתרגם את כל חומר הקריאה עוד לפני השיעור הראשון. זה דורש השקעה רבה ומידה לא קטנה של אובססיה. בקיצור פתאום התמלאתי בפוקו, ובמושג הכוח, וריבונות וכאלה וכל כולי אומר שירה. מצד שני הקצב הוא שמונה עמודים בשעה. צריך לחמם את היד. בתקופות הטובות עמדתי על 12. לפעמים 15 כשממש ממש הסתערתי.

זה לא הולך להיות דוקטורט פלצני, מיינד יו. אני הולך על הקלאסיקה. על הוגים מהמאה ה-18. על הסתכלות חדה כתער במושגי הכוח והריבונות ופירוקם האנליטי לגורמים. הצרפתים והפוסט מודרניסטים, שלא לומר הניאו מרכסיסטים, נו... כל הבורדייה, בודריאר ודרידה, יישארו בחוץ. או שיסתננו. כנראה שיסתננו. אבל המדובר על מסמך שיוגש בעוד שלוש או ארבע שנים. הכל פתוח.

כהרגלי בקודש שיתפתי את חברי בפייסבוק בהתרחשויות בחיי וקיבלתי בסביבות ארבעים לייקים. מדהים לדעת כמה תמיכה אפשר לקבל. חברים לעבודה בעבר ובהווה, חברים מהוויקיפדיה, מאשחר, מהטרקלין, קרובי משפחה קרובים ורחוקים, חברים ללימודי התואר השני, סתם חברים, חברה בפייסבוק שהייתה איתי בבית הספר היסודי, חברים מקבוצת שומרי המשקל, כולם מאחלים לי הצלחה. יש בזה מתן רוח גבית אדירה. זו גם אחריות. אני יודע שאם אכשל, והנקודות שאני יכול להיכשל בהן הן רבות, אאכזב לא רק את עצמי.

אז ככה - לוח זמנים להיום. עפולה. עבודה. אחרי כן יש בת מצווה של ורד בטבעון. סיום של קורס מנחי תפילה בליאו בק. הם מזמינים לתפילת ערבית אבל אני אבריז. אולי שעה שעתיים פוקו. ארוחת ערב. אני חושב לקנות משהו מבחוץ כי אין לי כוח לבשל. משהו מטומטם בטלוויזיה. חמש וחצי בבוקר אני בבית נטופה. תושבי הכפר רומאנה יקבלו אותי בשירים ובריקודים בשש וחצי. שמונה בבית. פוקו. כביסה. בישולים. מתי הגמר של מאסטר שף? סוף שבוע נעים ומרגש לכולם!