הבלוג של אבו אלמוג

הגיע הזמן, כשבוע אחרי שמועמדותי הוכרזה, לדבר כאן על תחרות הגולדן בלוג של ישראבלוג.

ישראבלוג הכריזה על תחרות בת שני שלבים. בשלב הראשון קיבלה המערכת המלצה על הבלוגים הטובים בכמה וכמה קטגוריות, ובחרה חמישה בכל קטגוריה, וביניהם, בקטגורית 'בלוג הדעה' הבלוג שלי. השלב השני הוא הצבעה של הקוראים, שנמשכת מזה כשבוע ותסתיים בעוד כשבוע (איך להצביע ואיפה - בהמשך).

אז היו לי כמה עניינים דחופים לכתוב עליהם - בחירות, דוקטורט, והמודעה של הרב סתיו הקפיצה את הפיוז, אבל אני חייב להתייחס לתחרות, ולקחת אותה ברצינות, וזאת משתי סיבות - הערכה לקוראים שהמליצו עלי למערכת ישראבלוג, שהבחירה שלהם בי אינה מובנת מאליה ואני רואה בה אות כבוד, והערכה למערכת ישראבלוג. אני שב ואומר - בלוג בוורדפרס הוא טוב יותר בהרבה קטגוריות טכניות. אני מעורב ב'הטרקלין' שפועל בפלטפורמה הזו, ויכול להשוות את היכולות כאן ושם. אבל כאן יש קהילה, מערכת תומכת ומסייעת, ואין ספור דרכים לקדם את הבלוג, הן בתוך קהילת ישראבלוג והן מחוצה לה. יש לי לפעמים אלפי קוראים לפוסטים מסויימים, כתוצאה ישירה של העידוד והדחיפה שנותנת כאן המערכת. זה לא יסולא בפז, ולכן אני מתייחס לכל מה שמגיע מהם ברצינות, כולל התחרות הזו.

הבלוג הזה נע בין שני קטבים, בין הרצון להגיע לכמה שיותר קוראים, לבין הרצון להיפטר מהם. הדימוי העצמי הוא של בלוג בוטיק קטן, עם כמות של מגיבים קבועים ואיכותיים, שניתן לספור על אצבעות יד אחת. כבר כמה שנים שהדימוי הזה שגוי. הבלוג הזה צובר אלפי כניסות בחודש. כל פוסט מגיע למאות קוראים. נסיונות שעשיתי להיפטר במודע מקוראים, כמו הכנסת פוסט העוסק בפילוסופיה מייד בכל פעם לאחר פוסט פוליטי שהגיע לעמוד הראשי של ישראבלוג, רק הביאו לכאן קוראים נוספים. אתם מטרד, אבל כנראה שלא אוכל להיפטר מכם.

בתחרות של פופולריות אין לי סיכוי. יש אחרים שעושים קמפיינים נמרצים יותר. גם לכך אגיע בהמשך. גם ההתפארות שלי קודם על מאות קוראים היא די ריקה בהקשר הזה. אותם קוראים קוראים גם את יריבי לתחרות, ויש כאלה שיתנו להם את קולם. אני מניח שלפחות לבלוג אחד ברשימה, שנמצא כאן כבר שנים רבות, יש כמות גדולה פי עשרה של קוראים. אבל כל קול שיינתן לי כאן זה איזה משוב חיובי, מין צ'פחה כזו מהקוראים, שאומרים שמה שאני עושה טוב להם, ושהשעות הרבות שאני משקיע כאן, שהייתי יכול לבלות בשיוף הדוקטורט או לימוד סודות הבישול הרומני הטבעוני, לא בוזבזו לריק. יש לי מין מבנה אישיות מוזר כזה. צ'פחות כאלה דוחפות אותי קדימה.

הבלוג הוא לא 'בלוג דעה' במובן המקובל. הוא כולל הרבה דברים אחרים. תיאורים של החיים שלי, של גידול ילדים, רכיבה על אופניים, תפילה, תרגומי שירה, חוויות מהאזנה למוזיקה וצפיה בקולנוע. הוא יומן רשת במובן הטהור ביותר. אבל עם זאת, אני מובל על ידי העקרון PRIMUM NON NOCERE - ראשית לכל אל תזיק. לכן יש נושאים שאיני כותב עליהם. בתי המתבגרת מופיעה כאן מעט מאוד. אשתי מוכרת רק בכינוי ש' או 'האישיות הביטחונית הבכירה'. חסיון עורך דין לקוח מונע ממני לכתוב על עיקר עיסוקי במהלך רוב שעות היממה. כך לא תקראו כאן על התיק המעניין, והתיק המאוד מעניין, והתיק המאוד מאוד מאוד מעניין. מה שנותר זה העיסוק האקדמי שלי, ותחומי העניין שלי. אני אדם פוליטי, תחום המחקר שלי הוא פוליטי, כך שהבלוג הזה מגיע לרוב לפוליטיקה. שני אירועים מהזמן האחרון העסיקו אותי מאוד. מבצע 'עמוד ענן' במהלכו נכתב פוסט יומי המתנגד למלחמה, והבחירות, בהן השתדלתי לתת נקודת ראות לא שגרתית. על אף שתמכתי במפלגת חד"ש, היו כאן פוסטים שביקרו את המפלגה. השתדלתי שלא להיגרר להטפה פוליטית ולתעמולה. רציתי להיות מעניין. אה... ויש לי אלרגיה ליאיר לפיד. זה מבטיח עיסוק מעניין בפוליטיקה גם בשנה הבאה, עד שהקואליציה תתפרק.

הבלוג הזה מטיף להשקפת עולם מגובשת, הקרויה השקפת העולם הדאהריסטית. זהו שילוב של איסלם פונדמנטליסטי עם קומוניזם בנוסח אנוור הודג'ה, ויהדות רפורמית בנוסח ג'קי מייסון. עם זאת הצבעה לבלוג בתחרות אין פירושה הסכמה עם השקפת העולם. כרגע, יש מעט מאוד הדוגלים בהשקפה זו -אגב, הרישום לקייטנת פסח של הזרוע הצבאית של המחתרת הדאהריסטית נמשך, ונותרו עוד שלושה מקומות - הצבעה פירושה שההשקפה הזו מעניינת אותכם, ושאתם רוצים לקרוא עליה עוד. זה הכל.

כמה מילים על האופוזיציה. טליק הוא המנטור שלי. אני עפר לרגליו. הוא כותב כאן בלוג אישי מקסים (למה הכניסו אותו גם ב'דעה' אין לי מושג. מישהו בטח רצה לסגור שם איזה חשבון.) וליווה אותי כאן על כל צעד ושעל. אני מאוד אשמח אם הדבר הצפוי (הוא עושה קמפיין מטורף. נשבע לכם שראיתי שלטי חוצות) יקרה והוא ייבחר. 'קנקן התה' הוא בחור חדש יחסית בשכונה, אבל הוא כותב בלוג שהוא שילוב של מאמרי דעה ומדע, ברמה מאוד גבוהה. גם כאן, בחירה ראויה ומתמודד חזק. 'אני לא הייתי מעז' הוא גם בלוג נחמד. גיליתי אותו במקרה לפני כמה שבועות. הכתיבה שלנו די דומה לדעתי, וכך גם הדעות. את בני איני מכיר מספיק כדי לחוות דעה. יש שם פינות, ואינטראקציה עם הקוראים, ויש שם 41 תגובות לפוסט שפורסם היום בלילה, לפני שש שעות, כך שאני סבור שיש שם קהל קוראים רציני וזה סימן טוב לבלוג. אני מאחל לכולם בהצלחה. אם טליק או הקנקן יזכו, אני אפילו אשמח באמת. עם השאר אסגור חשבון.

אז ככה. אני נורא אשמח אם תצביעו. כל קול יאמר לי שבאמת כל העבודה הזו (כתיבת פוסט ממוצע לוקחת שעתיים. כולל חיפוש קישורים חיצוניים, ומחקר. לא תמיד באינטרנט) מגיעה למישהו ונוגעת בו. ואני מודה לכם מראש. איך מצביעים - מגיעים לכאן, יורדים עד למקום שכתוב 'בלוג הדעה' ומצביעים לבלוג של אבו אלמוג. נורא פשוט. 

בדרך - לא לשכוח להצביע לבלוג ד-ע-קטואליה של 'חץ ופרח' (זה בעצם קנקן התה) בקטגוריית בלוג האקטואליה, 'החיים שמתחת לחיים' של לי עברון וקנין, בקטגורית בלוג הכתיבה, לבלוגיעדה של עדה ק. ב'בלוג האישי', ו'הכל סיפורים' של ב. הנדל בקטגורית הבלוג הגאה. כל הכותבים הנהדרים האלה הם כאן מגיבים קבועים, וזה רק מראה איזה אינטראקציה איכותית יש לי עם אנשים בפלטפורמה הנהדרת של ישראבלוג. 

אז תודה רבה לכם, ובוקר טוב. ממתק אמיתי לסיום? אז אני די סגור על זה שכבר הבאתי את השיר הזה כאן, אבל זה בסך הכל 'בלוג הדעה', ולבחורה יש קול מאוד נעים, והשיר לא רע. HASTA SIEMPRE!