הבלוג של אבו אלמוג

כותרת קטנה שהתחבאה לה בין המגעים הקואליציוניים, לקול נגינתו הצרודה של הזמר י. לפיד את שירי הביטלס, ובין הניצחון האדיר של בני סח'נין על הפועל חיפה, מבשרת כי "ישראל שוקלת להקים רצועת ביטחון בסוריה" וזאת כמובן כדי למנוע ירי טילים ומרגמות על מדינת ישראל. כמובן שרצועה כזו לא תהיה תלויה באוויר, והיא תושג 'תוך שיתוף פעולה עם הכפרים הסורים הסמוכים לגבול ישראל'. ברצועה המתוכננת ייאלץ צה"ל לשהות במשך שנים רבות, כלשון הידיעה.

הייתי פעם בסרט הזה, כשהייתי צעיר ויפה והיו לי שערות על הראש.

מצטער על האיכות הטכנית. התמונה הזו, שדהתה באלבומים כעשרים וחמש שנה, צולמה בסוף שנת 1987 במוצב הבופור. שימו לב לפרטים. את הקו התחתון של האות ה' במילה צה"ל על המדים היינו מוחקים עם סכין יפנית, כך שבמקום צה"ל ניתן היה ניתן לקרוא צד"ל. הרובה הוא הגלילון האהוב עלי מאוד. ואני מצולם במקום החשוב ביותר במוצב, פינת האוכל של התצפית הקדמית. יש לנו שם מיחם, כל הדרוש להכנת קפה וטוסטר. לא סתם קראו לעמדה שלי 'הפאב'. ידענו לארח. הארגז של הצ'ופרים, ארגז תחמושת, שנמצא מתחת לשולחן נפל קורבן לזוג עכברים שנקראו בשמות 'ג'ון הולמס' ו'צ'יצ'ולינה'. כל הלילה שמענו את הכרסומים. פעם אחת הצלחנו לסגור את הצמד המאושר בארגז. הוצאנו אותו החוצה ושפכנו עליו נפט, אך בשל הגשם השוטף לא הצלחנו להדליק אותו. אחרי כן השלכנו אותו לליטאני. הוא נפל בתהום כעשרים מטר והתנפץ על סלע. ראינו אותם קופצים מתוך שרידי הארגז.

ביליתי כמה חודשים יפים בלבנון. להערכתי כשנה במצטבר בסדיר ובמילואים. התמונה הזו צולמה כמה ימים לאחר תקרית בה על הכביש שממש מאחורי, שהוביל מהבופור דרך הכפר ארנון אל המוצבים בצפון רכס עלי טאהר, דלעת והאחרים, עלה טנק שלנו על מטען והנהג נהרג. היום חיפשתי במאגר 'יזכור' את שמו של ההרוג, שחמק מזכרוני. מצאתי כי חיים כנפו ז"ל נהרג בנסיבות דומות באותו הזמן. הבטתי בתמונה ובפנים הצעירות, וניסיתי להיזכר, אך לשווא. האמת שגם את פני שלי איני מזהה בתמונה הזו.

במשך שמונה עשרה שנה הרגנו ונהרגנו, לשווא. כל החיים היפים והצעירים שהלכו שם הלכו ללא כל סיבה שהיא. בסך הכל לא נהרג שם אף חבר קרוב שלי. בחופשת השחרור שלי הייתה הסוללה שלי ממש קורבן למכונית תופת וכמה וכמה אנשים שהכרתי נהרגו. כמה פעמים נפלו פצמ"רים בקרבה לא נעימה אלי. הייתי אידיוט. שמחתי על זה שהתפקיד שלי מחייב אותי להישאר בעמדה - ממנה ראיתי כל מה שקורה - ולא להיכנס למה שכינינו 'השפניות'. סך הכל היה לי שם מאוד מעניין, הרגשתי שאני חי. לא חשבתי לשנייה על מה שמרגישה אמא שלי, בלילה, במיטה שלה. לא היו לנו טלפונים סלולריים. פעם בשבועים הייתה מגיעה 'חייגנית'. הייתי מחכה עד שעות הלילה המאוחרות ומטלפן לחברה שלי שהייתה קצינה בבסיס ברמת הגולן. לא התחשק לי הרבה לדבר עם אמא. אלו היו הימים. כמה וכמה פעמים הייתי מעורב בתקריות בהם נהרגו שם אזרחים. הם הלכו בלילה במקום שלא היו צריכים ללכת. בתקרית מטומטמת במיוחד זיהיתי פעם אדם מכוון טיל על סיור שלנו שעבר בכפר נידח שנקרא דיר סיריאן. הנגמ"ש פתח עליו והוא הצליח לקפוץ מהגג ונדמה לי ששבר רגל. אחרי כן הסתבר שמה שהוא עשה זה לכוון את אנטנת הטלוויזיה שלו, וזה נראה לי כאילו הוא מחזיק טיל כתף. הרגשתי שאני מגן על יישובי הצפון. כי כל תדריך מוצב היה מתחיל בשינון המנטרה שהייתה כתובה על שלט גדול בחדר התדריכים - המטרה - הגנה על יישובי הצפון. לא הגנתי על אף אחד. בקושי על עצמי. הייתי קורבן לתעמולה מטמטמת. כשהלכתי בקריית שמונה הרגשתי שכל אחד ואחת מהאנשים שם חייבים לי את החיים באופן אישי. זה היה שקר. כמה מהילדים והתינוקות שראיתי אז, ב-1987, הספיקו לגדול ולמות ברצועת הביטחון בשם אותו שקר עצמו?

אז הנה זה מתחיל עוד הפעם. עם אותו שקר מטומטם על כפריים (הרי כל הערבים הפרימיטיביים חיים בכפרים. הסורים הם ערבים, לא?). צד"ל התחיל בפעולה של אדם שהיה באמת פטריוט, בשם סרן סעד חדאד. לאחר מכן הפך למיליציה שאיך לומר, הייתה בעלת מוסר לחימה נמוך מזה שחונכנו לו. ומבוססת לא על התנדבות כי אם על גיוס כפוי. הכל קרס ביום אחד. בגדנו בהם בצורה מכוערת. מכרנו אותם בזול. מעניין מי מה'כפריים' ברמת הגולן ירצה לסייע לנו עכשיו. לא הייתי בונה על זה.

אז מה צריך לעשות עכשיו? זה הסאנדיי טיימס. צריך לשמוע הכחשה מסודרת של ממשלת ישראל. אבל הרעיון כל כך אווילי, רצחני ומתועב, שדי ברור לי שהמקור שלו הוא בדיוק הגאונים היושבים במטכ"ל ובמשרד הביטחון. אופוזיציה רצינית הייתה צריכה לצאת בצעקות שבר. ראש האופוזיציה שלנו הכריזה כבר כי 'ניתן גיבוי מלא למהלכים ביטחוניים'.  גם לפיד, אגב, התבטא במהלך מערכת הבחירות כי הוא תומך אוטומטית בעמדת מערכת הביטחון. אין מי שיעצור את התכניות המטורפות ביותר. אם יש כאן מישהו שמתכוון לגדל ילדים ב-18 השנים הבאות, יש לו סיבה לדאגה.

ועוד משהו. השקר המתועב באמת הוא שההתיישבות בגולן דרושה מטעמי ביטחון. השקר הזה נחשף עכשיו. ההתיישבות הזו אינה תורמת לביטחון, אלא פוגעת בביטחון. החיילים שימותו ברצועת הביטחון המתוכננת ימותו לא על מנת למנוע ירי טילים ומרגמות על תושבי מדינת ישראל בגבולות המוכרים על ידי הקהילה הבינלאומית, אלא כדי לשמור על מתנחלי הגולן. המהלך מוכר וידוע. אנחנו שם כדי לשמור על תושבי הגליל, אתם יודעים - אמא היה לנו בית ירוק עם אבא ובובה ושסק. ואז כבשנו את ההר שהיה למפלצת. ואז הילדה מקיבוץ גדות הלכה והתיישבה גם שם, ובנתה לה - על אדמה גזולה - עוד בית ירוק עם אבא ובובה ושסק - והרימה את העיניים, ומסתבר שמעל ההר שהיה למפלצת, יש עוד הר, וגם הוא פתאום היה למפלצת!

הכיבוש הוא דינאמיקה בלתי נפסקת. בכל מקום שניישב אזרחים בשטח כבוש הם יהיו בסכנה. השקר שהכיבוש דרוש לצרכי הביטחון התנפץ. לו היינו מחזיקים ברמת הגולן לצרכי ביטחון, היה די בה ולא היה צורך ב'רצועת ביטחון'. אם תושבי רמת הגולן אינם בטוחים כרגע, עם המצב בסוריה, יש שני פתרונות. האחד - באמת לכבוש עוד ועוד. השני, שיחזרו לגבולות הבינלאומיים המוכרים של מדינת ישראל. במצב הקיים בסוריה ניתן למנף את החזקתנו ברמת הגולן למיליון פתרונות של שלום שיקדמו שלום, ישברו את 'ציר הרשע', ויקדמו את מעמדה של ישראל בעולם. מה דעתכם ליישב שם חלק משמונה מאות אלף הפליטים משלטון אסד?

טוב. זה לא יקרה. לפנות את המתנחלים הישראלים מהגולן זה הזוי, אבל ליצור רצועת ביטחון בשטח הריבוני של סוריה היא פעולה ממש נדרשת. נעזוב את המשפט הבינלאומי, וריבונות המדינה הסורית וכיוצא בזה. הרי למען ה'ביטחון' מותר לנו לעשות כל דבר. טוב. יהיה לנו עכשיו שר חוץ, שיכול לנגן בגיטרה ולשיר ביטלס בקול צרוד. החיילים שלנו ייהרגו ויהרגו במלחמות מיותרות וברצועות ביטחון הזויות, והוא יידע להסביר את זה ממש טוב. הרי זה לא ליברמן, נכון? אפשר למנות את תמיר מ'הלהקה' למנכ"ל משרד החוץ, ואת רמי קליינשטיין לשגריר באו"מ. בתקווה שיחזיק שם מעמד יותר טוב ממה שהחזיק בדה ווייס. אבל אנחנו סוטים מהנושא. בואו באמת נהיה פטריוטים אמיתיים, ונעשה פוליטיקה חדשה. הרי חשוב לגייס את החרדים, שכשנהרגים במלחמות מיותרות וברצועות ביטחון הזויות, יבקר האיש הנחמד מקצין העיר גם בבני ברק, ולא רק בתל-אביב.

אז כולם ביחד - OOH I GET BY WITH A LITTLE HELP FROM MY FRIENDS. שבוע טוב לכולם.