אנשים - אני הצלחתי במה שאתם לא הצלחתם, ואני חוגג מחר את יום הולדתי הארבעים וחמישה. אמנם לא הפכתי למחזאי בעל שם עולמי, לא חזיתי מדינה, את הבלוזים שאני שר באמבטיה עדיף שלא לשמוע, ומעודי לא תפסתי קרוקודיל ובכל אופן, לא הייתם מתחלפים איתי? בטוח שהייתם מתחלפים.
האמת, שסטיב אירווין קצת יוצא דופן ברשימה הזו, והכנסתי אותו רק בשל השעשוע מהאופן הביזארי בו מצא את מותו. קצת יותר שכל, סטיב, וקצת פחות ביצים, והיית רואה את הצד השני של יומולדת 45. כל היתר, איך לומר, גם די הביאו את זה על עצמם. צ'כוב התרוצץ בכל סיביר והאכיל מוכי כפן או משהו כזה, בעודו גוסס ממחלת השחפת. ויילד הסתבך עם הקווינסברי חמום המוח ובילה כמה שנים בכלא רידינג, לא משהו שממש מסייע לבריאות. הולידיי וההרואין זה גם סיפור ידוע, והרצל גם כן הסתבך עם יהודים. מתכון ברור למוות בגיל צעיר מהתקף לב. רק את מרווין גיי רצח אבא שלו. למרות שאני די סגור על זה שלפעמים מתחשק לאבא שלי ללחוץ על ההדק - כמו לרבים הנמצאים בסביבתי הקרובה באופן תדיר - המדובר בסופו של דבר בטיפוס שמרני ושומר חוק, כך שהחשש הוא מינימלי.
אז את מי אני צריך לעבור בשנה הבאה כדי להגיע ליומולדת 46?
אלכסנדר גודונוב, נטשה ריצ'רדסון, ריקי נלסון, פרדי מרקיורי, מונטגומרי קליפט, דומיטיאנוס. גם כאן יש לקחים. גודונוב היה אלכוהוליסט. כך גם קליפט. מרקיורי חגג בסקס הומוסקסואלי לא מוגן. נלסון זה תאונה אווירית, וריצ'רדסון תאונת סקי מוזרה. דומיטיאנוס היה קיסר רומי מטורף בתקופת האימפריה המאוחרת, לא ממש מתכון להאריך ימים, אם תשאלו אותי. וכאן אני באמת חייב להביא את הקטע האהוב עלי מ DE VITAE CASEARUM של סווטוניוס -
" Inter initia principatus cotidie secretum sibi horarum sumere solebat nec quicquam amplius quam muscas captare ac stilo praeacuto configere, ut cuidam interroganti, essetne quis intus cum Caesare, non absurde responsum sit a Vibio Crispo, ne muscam quidem."
(תרגום שלי מהתרגום לאנגלית - את הספר שלי עם תרגום שור אין לי כוח לחפש) - "בתחילת שנות מלכותו היה מבלה שעות כשהוא לבדו, אך לא עשה דבר פרט לתפיסת זבובים ודקירתם בחרט מחודד היטב. לכן, כששאל מישהו אם יש מישהו עם הקיסר, ענה לו ויביוס קריספוס את התשובה המחודדת - 'אפילו לא זבוב'."
איזה ליצן ויביוס קריספוס! בכל אופן, היום דומיטיאנוס בטח היה מבזבז את הזמן בחיפוש כפיל לשבוע הדופלגנגר בפייסבוק או משהו. אלא אם כן הוא נגנב מהקטע של הזבובים. בכל אופן, אם היה משקיע קצת פחות בציד זבובים וקצת יותר בשיפור היחסים שלו עם הסנאט, אולי היה איתנו כיום. טוב, הגזמנו. אלפיים שנה... בכל אופן יש כאן לקח להשקיע ביחסים ולא להתבודד.
כמובן יש לנו את איוואן איליץ' שמת בגיל 45 מ"ממחלה הנעה מכליה נודדת ועד לבעיה במעי העיוור." סך הכל יש הרבה מקבילות ביני ובין איליץ', אבל המעי העיוור שלי נפרד ממני בשנת 1992, והכלייה שלי ברוך השם נשארה במקום עד עכשיו. והוא גם דמות ספרותית ואני לא. אבל צריך להיזהר במיוחד מטיפוס על סולמות בשנה הזו. זה מה שהתחיל את הסוף של האומלל. רשמתי.
בקיצור היומולדת מחר, אבל מחר יש לי יום ארוך ועמוס ואני לא סגור על זה שאצליח לפרסם פוסט, אז אני מפרסם את זה עכשיו. מחר אמור להתחיל בבית משפט, להמשיך משם לקורס ניהול מו"מ (מעניין ברמות על. מרצה נהדרת ונסה סיימן. אם מישהו מגלה את הדבר הזה בסביבה שלו - לקחת!) אחרי כן פגישה של שומרי משקל. את הקבוצה הרגילה שלי בעפולה נטשתי זמנית לטובת ונסה, אבל אנה מעבירה קבוצה בבית קשת, ולמרות שזו קבוצה די סגורה עם כל מיני בדיחות פנימיות שלא הבנתי, הצלחתי להשתחל לשם, מה שאומר שאגיע הביתה בסביבות 11. תהיה לי שעה לחגוג עם בני משפחתי האוהבים, אלו מהם שיישארו ערים עד בואי. אז אני מקדים את המאוחר ביום אחד.
את הפסוק האהוב עלי מקוהלת, כבר טחנתי כאן עד דק, ולכן לא אביא אותו שוב. אביא פסוק פיצוצי אחר מהספר בו כל פסוק הוא סבבה אגוזים ברמות על שקשה לתאר - "עַד אֲשֶׁר לֹא-ירחק (יֵרָתֵק) חֶבֶל הַכֶּסֶף, וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב; וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ, וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר. ז וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ, כְּשֶׁהָיָה; וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. ח הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל."
אין בנאדם בן 45 שלא מבין מהו חבל הכסף וגולת הזהב והכד על המבוע, ומהו בדיוק הבור, ההולך ומתקרב, חבר'ה, אין ברירה. הבל הבלים, אמר הקוהלת, הכל הבל.
נסיים בממתק אמיתי. נט קינג קול. גם הוא הלך בגיל 45. אללה ירחמו. נט, חמוד, עוד מעט אני עובר אותך. עוד מאמץ קטן... יום טוב לכולם!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
