הבלוג של אבו אלמוג

טוב. חזרה לשגרה. נגמר בלוג הזהב. עבר היומולדת. הדוקטורט צפוי עוד שש שנים... ועכשיו ייתן הבלוג הזה את התשובה המכרעת לשאלה - מדוע הפסידה מפלגת העבודה בבחירות.

טוב - שימו לב.

1. יחימוביץ' ת"א עיתונאית                 2. הרצוג ת"א משפטן          3. כבל ראש העין משפטן

4. מיכאלי ת"א עיתונאית                   5. בן אליעזר ראשון קצין       6. יחיאל בר עסקן ירושלים

7. עמר בר לב קצין כוכב יאיר             8. סתיו שפיר ת"א עיתונאית  9. ברוורמן כלכלן ת"א

10. מרגלית איש עסקים ירושלים         11. שמולי עסקן לוד         12. רוזנטל עיתונאי גבעתיים.

13. בירן מורה ת"א                        14. נחמן שי עיתונאי מבשרת  15. מזרחי שוטר שוהם.

שימו לב. לפי הרשימה הזו גבולות מדינת ישראל אותם מייצגים האנשים הנכבדים שנבחרו מטעם מפלגת העבודה משתרעים מכוכב יאיר בצפון מזרח, לראשון לציון בדרום מערב. אין אפילו נציג אחד לגליל או לנגב, אין נציג להתיישבות העובדת. לא קיבוצניק. לא מושבניק. רק תלביבים.

הוויתור על ההתיישבות העובדת הוא לא רק ויתור על הכוח האירגוני האדיר שלה, וגם בזה אין לזלזל. אני זוכר, כילד, את הבחירות ב-81 ו-84, כשכל אותם קיבוצניקים עזבו לרגע את הבריכות המוזהבות שלהם, ויצאו לשטח. היכולת האירגונית הזו היא אדירה. הסעות, תליית שלטים, טלפונים. יישובים שלמים העמידו את עצמם לרשות המפלגה. טוב? רע? לא יודע. לזרוק את זה לפח - שטות. אבל זו לא הבעייה העיקרית. זהו הוויתור על האתוס. על הקשר לאדמה, להתיישבות, לחקלאות.

כן הרשימה היא צעירה ומגניבה. יש לי סוד - של יאיר לפיד יותר מגניבה. יש שם צעירים יותר נחמדים, ויותר מאגניבים בא' רבתי, וגם יאיר יודע לנגן ביטלס בגיטרה.

אז זורקים לזבל את האתוס, מצמצמים את שדה המערכה למדינת תל אביב רבתי (עם גרורות בירושלים ובאזור כוכב יאיר - שוהם, מזרחית לכביש 6 אבל עדיין לא מחוץ לקו הירוק) ואחרי כן מתפלאים שמי שזה המגרש הביתי שלו מנצח אותכם בהליכה.

הסתכלתי על הרשימה המקבילה של 15 המקומות הראשונים ברשימת מפא"י לכנסת הראשונה. המקצוע שלהם לא ממש משנה, וגם לא ממש ברור. הם הגיעו בתקופה שבה עשייה התיישבותית הייתה כרוכה בהרבה מאוד דברים. אז עבדת קצת בחווה חקלאית. אחרי כן הלכת ללמוד משפטים (כמו בן גוריון, שרת, שפרינצק ובן צבי) הקמת יישוב או שניים במו ידיך. אחרי כן הזדקנת קצת ונכנסת לעשייה מדינית. ישבת במחלקה זו או אחרת של הסוכנות, או במשרדי מערכת דבר. כתבת הרבה, אך אינך עיתונאי. בנית את הארץ במו ידיך אך אינך חקלאי. יש לך תואר במשפטים או הנדסה אך אינך מהנדס. הקדשת את חייך לתנועה אך אינך עסקן. כך גם באשר למקום מגורים. הרצפלד, כמדומני, גר בעיר. אך אין נקודה בארץ שלא היה מעורב בהקמתה. כך גם בן גוריון שהחל את חייו בארץ ישראל כפועל חקלאי בסג'רה וסיים אותם בשדה בוקר, וגולדה שהחלה במרחביה וסיימה ברביבים. ובכל אופן, הרשימה הזו מעוטרת בחיים בן אשר ממייסדי גבעת ברנר, עדה פישמן מעיינות, שלמה לביא מעין חרוד, שמואל דיין מנהלל ויוסף ברץ מדגניה.

מה נותר מזה? כלום. אף קיבוצניק. לא רק ברשימת העבודה אלא גם בכנסת כולה. מרצ, שפעם הייתה מפ"ם. הבית היהודי שפעם היה הפועל המזרחי. אין זכר להתיישבות העובדת. עירונים ומתנחלים. הדבר הקרוב ביותר הוא אורלי לוי-אבקסיס, תושבת קיבוץ מסילות. SIC TRANSIT GLORIA MUNDI.

וכמות העיתונאים האדירה ברשימת 2013! שליש מהנבחרים הם עיתונאים. יש שני מקצועות מאוד מושמצים שפיארו פעם את הרשימות. משפטנים וחיילים. שני העיסוקים פינו את מקומם לעיתונאים. חיילים אין כמעט ברשימה פרט לבר לב, וגם הוא, איך לאמר, לא מאוד בכיר. משפטנים יש, ברוך השם, אבל הם קצת נסוגו בפני העיתונאים. איש צבא בדרגה בכירה צריך להיות בעל כישורי הנהגה, יחסי אנוש מעולים, כריזמה, ויכולת ניהול לא מבוטלת. וגם הבנה של מערכות שלטון ותקציבים. משפטן נדרש להיות אקדמאי, ונדרש להבין מהו חוק. כל אלו כישורים רלוונטיים לעיסוק כחבר כנסת. ועיתונאי? עיתונאי מדווח. משקף. מדברר. אין המדובר בעשייה, אלא בדיווח על עשייה. הכנסת ה-19, וסיעת העבודה אינה היחידה שלוקה במחלה הזו, עזבה את העשייה לטובת הדיווח על העשייה. שלא תבינו לא נכון. רוזנטל נהדר. הקדשתי לו כאן פוסט שלם. מיכאלי סבבה אגוזים. אין לי שום דבר נגד נחמן שי, סתיו שפיר, ויחימוביץ'. הבעייה זה המינון.

נסכם - יש לנו רשימה של יושבי קרנות בבתי קפה במדינת תל אביב. עם זה לא עולים כיתה. לזה יש תקרת זכוכית של 15 מנדטים.

ואפרופו - איזה רשימות אחרות השכילו לשלב את תושבי הגליל? בואו ונראה. נספור את כל חברי הכנסת שהם תושבי מחוז חיפה ומחוז הצפון, בגבולות המשוערים של הסולטנות הדאהריסטית -

בל"ד: זחאלקה, כפר קרע; זועבי, נצרת; גטאס, ראמה.

חד"ש: ברכה, שפרעם; סוויד, עילבון; אגבריה, א.א. פחם.

קדימה: חסון, קרית טבעון.

הליכוד: לוי אבקסיס, מסילות; עמאר, שפרעם.

רעם תע"ל: גנאים, סח'נין.

יש עתיד: פרנקל, נהריה.

התנועה: מצנע, חיפה; שטרן, הושעיה.

ש"ס: אזולאי, עכו; וקנין - יערה.

15 ח"כים. 12 וחצי אחוזים. הרבה פחות ממשקלנו המצטבר בכלל האוכלוסיה.

לא סופרים אותנו. לא איכפת מאיתנו. מוכרים לנו עיתונאים ותלביבים, ואנחנו קונים. אני אישית לא, זאת אומרת, כי הרשימה לה הצבעתי מורכבת מ-3/4 דאהריסטים ותלביבי אחד, וביניהם שני שכנים ממש משפרעם ומעילבון. ובכל אופן. מעליב קצת. מעליב הרבה.

אח... הפרלמנט הדאהריסטי. לו היה לי פרלמנט המורכב מחברי הכנסת האלה, מה הייתי יכול לעשות! אפשר לסגור עניין בכמה אופנים. ללכת אתנית, ולסגור את שמונת הערבים בקואליציה, ולהוסיף את אורלי לוי כשרה יהודיה. או אידיאולוגית, לפסול את הקיצונים הדתיים רעם תע"ל וש"ס, ולנסות לסגור על ממשלת שלום עם אנשי התנועה ויש עתיד. האמת, שלאחר ההתבטאות של הריקא לפיד על ה'זועביז' לא בא לי לעשות איתו עסקים, אבל פרנקל, כמו רוב חברי הכנסת שם ברשימה, נשמעת סימפטית.

בבניין הגליל במו ידינו ופדלי אופנינו ננוחם.