הבלוג של אבו אלמוג

 אז איך ביליתי את היומולדת? רצה הגורל ויום ההולדת שלי סמוך מאוד לזה של אשתי. המלאך שהכריז 'בת פלוני לפלוני' לא התאמץ לדפדף הלאה הרבה ברשימה. אז לקחתי אותה למלון האפנדי בעכו, ועשינו שם מסז'.

מלון האפנדי הוא בניין משופץ בן 400 שנה, ברח' לואי התשיעי בעכו. זה ממש בתוך העיר העתיקה. המלון הוא מפואר שחבל"Z. יש שם ציורי קיר ותקרה מדהימים, ובכלל שווה ביקור, סתם כדי להתרשם. בפעם קודמת שסתם טיילנו בלילה בעיר העתיקה הגענו לשם בערך ב-11 בלילה, והבחורה בדלפק הקבלה עשתה לנו סיור מהמם. נשבענו שנחזור. הספא שלהם הוא גם בן 400 שנה. מניחים אותך על משטח משיש המחומם מלמטה בצינורות נחושת (בימי דאהר זה היה גחלים. התקדמנו) ובמשך חצי שעה מקרצפים אותך בתערובת שיש בה קוקוס, וקליפות רימון גרוסות, ועוד דברים טובים. זה נקרא 'פילינג טבעי'. כל הזמן הזה מזרימים עליך מים חמים, וקצף ריחני. יש גם הצלפה בעלי חרוב, חוויה שלא כדאי להחמיץ. בעיני עצמי דמיינתי את דאהר שוכב על אותו משטח עצמו ומקורצף על ידי  אחת מבנות העיר. ולאחר מכן דימיתי עצמי לדאהר, והיינו כאחד, אני ודאהר, וליבי עלץ, וגופי קורצף. חוויה שאיחדה גוף ונפש.

בחדר הקטן, שבאמת נבנה בימי דאהר, ומעוצב בהתאם, יש מקום לבנאדם אחד. כך שכאשר זוגתי שתחיה קורצפה והוצלפה, ישבתי בחדר ההסבה הסמוך וקראתי את ספרה של פ', העוסק בברלין העיר. פ' היא המנחה שלי בדוקטורט, ומחמת עינא בישא של גוגעל אמנע מלנקוב בשמה. הצלחתי בשיטות דומות להסתיר את הבלוג הזה מהמנחה של התזה כמה שנים טובות, עד שהוא נהיה חבר שלי בפייסבוק וגילה את הבלוג. (היי ג'!). בקיצור היא כתבה ספר על ברלין. קראתי אותו, ומחשבותי נדדו הרחק הרחק אל מעבר לספא המעוצב כחמאם תורכי, ואל מעבר לברלין העיר, אל שומסק העיירה, ואז נמלאו עיני דוק של דמעות, והנחתי את הספר אל הצד.

כשיצאתי מאותו מקום, כל כך שמחתי שאני בגליל, ולא באירופה, ושכני הם הערבים ולא הגרמנים, וקולותיה וריחותיה של עכו העתיקה שבו את ליבי. תמיד חשבתי שהשוק הוא מקום לתיירים, וגלילי אמיתי, עכואי כמעט, ידיר ממנו את רגליו. היום לקחו אותי רגלי לטיול בסמטאות השוק. וכאן אנחנו מגיעים לעניין של הפוסט, כי התחשק לי וקניתי שרימפס טריים, מאחד מן הדייגים. כשהגעתי הביתה הבנתי שאין לי מושג מה לעשות עם הערימה הזו. מייד הלכתי וחיפשתי באינטרנט. יוטיוב מלא במדריכים נחמדים איך לנקות שרימפס. חשבתי שאכתוב כאן אחד, ובעברית.

אם כך, מטרתו של הפוסט משולשת - ראשית, שמי שמחפש בגוגל 'איך לנקות שרימפס' יגיע לכאן, וילמד כמקצוען. שנית, להראות שעל אף התחממות היחסים שלי עם בורא עולם בזמן האחרון, אני אותו שייגעץ הולל כשהייתי. יש אנשים שהתחילו לחשוש, ואין כחילול שם שמים ברבים כדי להראות שסדנא דארעא חד הוא, ועולם כמנהגו נוהג, דבר דבור על מקומו. ושלישית - הבלוג הזה מקיים איזה דיאלוג עם הטבעונות. שלושה מהקוראים והמגיבים הקבועים והחשובים (רמי ב. פקסיפיסטה כ. ורותי ק.) הם טבעונים מושבעים ברמה זו או אחרת של מיליטנטיות. להם אני רוצה להראות שאני לוקח אחריות, לא מדחיק ולא מעלים, ומודע היטב לקשר שבין החיה המתה ובין המאכל הטעים שעל השולחן. זה לא מי יודע מה עוזר לשרימפ שנפל קורבן, אבל זה מראה על סוג של מודעות לתהליך, שאחת הטענות כנגד אכילת הבשר היא שהוא מודחק. לא להתנגח, לא להתנצח. רק לקחת את אחת הטענות הנכונות והיפות שבבסיס הטבעונות ולהתמודד איתה, ברוח דיאלוגית. אגב, אכן תמונות קשות, ומי שעדין נפש, יכול לסיים כאן את הקריאה.

אז הנה זה בא.

אלו השרימפס הגולמיים, כפי שדג אותם הדייג בבוקר (כך אני מקווה...)

זה הקורבן שלי. שרימפ בודד. השרימפ הוא חיה די מטומטמת, בעלת שריון חיצוני עבה, בעיות עם הדתיים, ובקיצור, מצביע 'יש עתיד' טיפוסי. בואו ונחפש שם לשרימפ הזה... טוב. לא נלך לשם. נקרא לו ג'ו. נעים להכיר.

לג'ו יש ראש לא טעים ולא אסתטי (בלי יותר מדי שכל, כאמור) וזנב קשה ולא טעים. מורידים אותם.

עכשיו צריך להסיר את השריון החיצוני והרגלים ונשארים עם הבפנוכו שהוא מה שאוכלים, וגם די טעים.

או. קיי. את זה אי אפשר לאכול. האבר הפנימי היחיד בגוש הבשר שהיה פעם ג'ו הוא המעיים. צריך לעשות לו תהליך שנקרא באנגלית DEPOOPING. למי שלא יודע, POOP באנגלית - קקי. בקיצור, להוציא לו את המעיים. אצל ג'ו המעיים הם בגב, במקום שאצל בני אדם יש חוט שידרה (העדר חוט שדרה, עוד תכונה של... טוב. לא נמשיך בכיוון הזה, אמרנו?)

טוב, אז המעיים זה מין חוט אדום כזה שאפשר ממש למשוך אותו החוצה, וזה נראה כך -

אוקיי. אחרי כן זה כבר נראה מוכר יותר. כמובן שצריך לשטוף טוב טוב. אז כאן רצף של שלוש תמונות - הראשונה איך נראה השרימפס הגולמי אחרי הניקוי ולפני הבישול, השנייה איך הוא נראה אחרי הבישול, והשלישית - במקומו הטבעי, בנודלס.

אז זה התהליך, מהדייג אל הסיר. ואציין כי הרוטב התאילנדי שש' מכינה הוא ממש מעולה. יש בו ירקות בריאים, וג'ינג'ר טרי, וחלב קוקוס וכל הדברים הטובים, כך שהשרימפ ג'ו  מסר את נפשו שלא לשווא.

שבת שלום לכולם! מחר בחוף בצת אפגוש דייגים.