הבלוג של אבו אלמוג

כאז כן עתה - מצא את ההבדלים.

הקטע הראשון מספר על אם סבי, הרבנית עליזה (פריידה) מוריה, בתו של האדמו"ר מבוסטון, אשתו של האדמו"ר מפרובידענץ ומסטרעטין, שסיכנה נפשה על מנת שיהודי יתקע בשופר בכותל ביום כיפור. מצאתי מקור זמין באינטרנט, אבל את הסיפור עצמו שמעתי מהמעורבים עצמם פעמים רבות. הרבנית עצמה האריכה ימים ומתה בשנת 1988. אני זוכר שביקרתי אותה כמה ימים לפני מותה, בירושלים, כשאני במדי חייל בתותחנים. היא בירכה אותי בהתרגשות. ברכה שאני נושא עמי עד היום. וכך עשתה, בימים השחורים בהם נמנעה מיהודים התפילה במקום הקדוש:

" "מרד השופרות" הנודע בוצע בהצלחה בזכות ההברחה של השופר על ידי הרבנית פריידה מוריה. הבריטים היו עושים חיפוש מדוקדק על הגברים, אבל את הנשים הם לא הקפידו כל כך לבדוק. פריידה עטפה את השופר בטלית והחזיקה אותו צמוד אליה. במחסום הבריטי האחרון היא נשאלה מה היא אוחזת בחיקה והיא ענתה "זו רק טלית לבני". השופר הועבר לפעיל האצ"ל שמואל לונדון, ובסוף תפילת נעילה נשמעה תקיעת שופר ברחבת הכותל. הבריטים לא ידעו את נפשם מרוב כעס ואילו הרב מוריה ושאר משפחתו הלוחמת החלו את מצוות בניית הסוכה בשמחה עצומה." 

והיום מספרת לנו ליאור נבו סיפור דומה:

"כבכל ראש חודש עברי, גם אתמול הגעתי עם חברותיי "נשות הכותל" להתפלל במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. בחרתי להתפלל עם הטלית של סבי, זכרו לברכה; טלית "גברית" מסורתית, לבנה עם פסים שחורים. את הטלית שאיתה אני רגילה להתפלל - זו שהכנתי בעצמי כשהייתי בכיתה ח' - השארתי בבית. הייתי צריכה "להבריח" אותה פנימה לתוך רחבת הכותל, ולהסתירה מתחת לחולצתי (אני בחודש השמיני להריוני, אז לא ממש עוררתי חשדות). אחרי שעברתי את הבידוק הביטחוני, נשמתי לרווחה. באותה נשימה, בעודי צועדת לעבר עזרת הנשים, חשבתי עד כמה אבסורדית העובדה שהעוברית שאני נושאת בבטני, בניגוד לבני בן השנתיים, לא תוכל לעלות לתורה בכותל המערבי, וכמה אנרגיה ומאבקים מושקעים סביב רצון פשוט וכנה: להתפלל מעומק לבי, עטופה בטלית, במקום הקדוש ביותר ליהודים. באותו הרגע הבנתי: אני מוכנה להיעצר על ידי המשטרה! פתאום קלטתי את גודל השליחות, את העובדה שלא מדובר במקרה פרטי שלי - אלא במאבק שגדול ממני, במאבק של ציבור שלם, ציבור הנשים, שמושתק ומודר במדינה דמוקרטית ושוויונית - ישראל 2013."

הרגשות דומים, המוטיבציה זהה, הסיטואציה דומה עד להחריד. השיטה - הברחת כלי התפילה האסור בין בגדי הנשים - זהה. עד כמה שחשבתי לא מצאתי את ההבדל. אה... כן. אז היה שלטון זר ולא דמוקרטי. היום אנחנו במדינה יהודית ודמוקרטית. יחי ההבדל הקטן. תודה לך סבתא עליזה שתרמת תרומה לקוממיות ישראל. תודה לך ליאור נבו שאת שבה ומזכירה מדי חודש שהמאבק על עצמאותנו לא תם.