הבלוג של אבו אלמוג

יש לי קטע כזה שאם אני קורא פוסט טוב באיזה בלוג או אתר אני עושה מנוי ואחרי כן מתחרט. סלונה היא דוגמה יפה מאוד לעניין הזה. היה שם איזה פוסט פוליטי או פמיניסטי שאהבתי, ועשיתי מנוי, ומאז זה רודף אחרי עם עדכונים דו יומיים בערך של משהו שמזכיר את 'לאישה' רק קצת יותר אינטרנטי, ולומר את האמת קצת יותר מתוחכם. טוב, נשים את כל הסטראוטיפים בצד. אין העדפות נשיות ואין העדפות גבריות. אז מי שקורא את הבלוג הזה כנראה מכיר את תחומי העניין שלי ואין בהם אופנה, סידור שיער, סלבריטאים ומערכות יחסים. טוב, גם ככה הפוסט הזה הולך לסבך אותי עם כל הפמיניסטים שבין קוראי, אז נגיע לעניין. תמיד כשאני מקבל את הניוזלטר שלהם, יש שם איזה עניין שתופס את תשומת הלב שלי, וכך קראתי את הכתבה "נשים אמיתיות", שהייתה הטריגר לכתיבת הפוסט הזה.

למי שנרתע מאופנה, סידור שיער, סלבריטאים ומערכות יחסים, ולא בא לו ללחוץ על הלינקים, אז אחסוך. המדובר במאפרת שכפי הנראה יש לה עודף משקל, ודוגמניות, שהן עם רזה בדרך כלל, מעירות לה על כך, דבר שיוצר אצלה בעייה של דימוי גוף שלילי. אז היא פנתה לחבר צלם שלה, והוא צילם אותה, והתוצאה הייתה יפה בעיניה, ומכיוון שכך "היום אני בכנות יכולה לומר שאני אוהבת את מי שאני, הבנתי שאני צריכה אישור ואהבה רק מאדם אחד שמסתכל עלי והוא אני." טוב. אני נורא שמח בשביל המאפרת, שהיא אגב אישה מאוד יפה בעיני. ומעכשיו הפוסט הזה יפסיק לעסוק במאפרת ובסלונה ויכתוב עלי.

פעם הייתי מאוד שמן ועכשיו אני די רזה. רזה מדי אשתי אומרת. לא אתווכח איתה. ייתכן שזה מצב זמני ועוד אשוב למשקלים הקודמים. אני מקווה שלא.

אף פעם לא הייתה לי בעייה עם דימוי הגוף. זאת אומרת עד שהתחלתי את התהליך שהוביל להורדה במשקל, וגם זה באופן די אקראי. אהבתי את איך שאני נראה. זה הוסיף לי כובד משקל, תרתי משמע, באולם בית המשפט. ללחוץ על עד בחקירה נגדית הולך טוב יותר כשאתה במשקל של מאה קילו, כך אני מאמין עוד היום. פעם היה לי לקוח שמישהי תבעה אותו על סכום כסף די גדול, ואחרי הליך מהיר מאוד ודרמטי פסק הדין חייב אותה לשלם לו בערך פי שתיים ממה שתבעה, והמדובר במאות אלפי שקלים. הלקוח דובר רוסית. לאחר מעמד התשלום הם החליפו ביניהם דברים ברוסית. שאלתי אותו מה היא אמרה, והוא אמר "שתיחנק עם הכסף, אתה ועורך הדין השמן שלך". "ומה ענית לזה?" שאלתי, והוא השיב, "עורך הדין שלי שמן ושלך רזה, אבל אני דווקא די מרוצה".

עכשיו, כשאני רזה, כן איכפת לי. אני נשקל פעם בשבוע בקבוצה, ולפעמים גם בבית. אני לוקח ללב עליות וירידות. אני חושב הרבה על מה שאני אוכל, נושא שלא הקדשתי לו יותר מדי מחשבה לפני כן, ותופס עכשיו די הרבה מהמאמץ המנטלי שלי. אני פחות שמח. פחות כיף איתי. אלכוהול זה נקודות, לכן הירידה השבועית על חצי בקבוק עראק קיבלה אף היא גבולות, והיא מסתיימת הרבה לפני הנקודות השמחות באמת. אי אפשר לצאת איתי למסעדה כי כל מה שאני מוכן להזמין זה סלט. פחות טוב לי. 

ומה עם דימוי הגוף? לא משהו. נהייתי נורא ביקורתי כלפי עצמי. אני לא מרוצה מאיך שאני נראה. לא שאני חושב שיש לי משקל עודף, כי באמת התורה שאין לי. אלא שמה שמביט בי במראה זה לא האבו אלמוג שהכרתי כל החיים אלא מישהו אחר שאני לא מכיר. זו תחושה משונה מאוד, ולומר את האמת עדיף היה שלא לחוות אותה. במובן הזה הכותרת 'נשים אמיתיות' היא נכונה. הכוונה הייתה ודאי לכך שבדוגמנות יש משהו מזוייף ושבמאפרת יש משהו אותנטי. אני לא חושב כך. אני לא חושב שיש משהו 'אותנטי' בלהיות שמן או רזה. כל אחד ומה שמתאים לו. אני חושב שהמשקל של המאפרת הוא אותנטי בדיוק כמו של הדוגמניות. אבל כמו שאומרים שבכל אדם שמן יש אדם רזה שממתין לצאת החוצה, כך אני חושב שבמראה הנוכחי שלי יש משהו מאוד לא אותנטי. כאילו מישהו החליף אותי, ומה שהייתי קודם פשוט עומד בצד וממתין לחזור.

אז למה כל העניין הזה? למה זה היה טוב? אם היה לי טוב באיך שאני נראה, ואשתי לא קיטרה יותר מדי (עוד תופעה מאוד משונה היא שעכשיו דווקא יש לה מה להגיד על איך שאני נראה. כשהייתי עם עודף משקל של שלושים קילו היא לא אמרה כלום. עכשיו אני רזה מדי, ולא ייתכן שאני לא ממשיך לרדת, ואני צריך לאכול יותר, ואם אני לא אוכל איתה את המנה הטעימה והמשמינה במסעדה היא נורא נעלבת) אז בעצם למה כל הסיפור הזה? זה לא עניין חברתי. זה לא עניין של דימוי הגוף. קודם היה לי טוב ולאחרים היה טוב איתי. עכשיו פחות טוב לי. אז מה העניין?

אני חושב שהעניין הוא פשוט בריאות. בריאות נטו. אני בעניין בשביל הבריאות. אני רוצה להיות בריא. אני בטוח שבמדדים של דברים שאפשר למדוד אותם בבדיקת דם פשוטה, ובלחץ דם, יש שיפור ממשי במדדים הבריאותיים שלי. לא נבדקתי בדיקה כללית מאז שנת 2006 וזאת מהסיבה הפשוטה שאני בטוח שכל רופא שיתקרב אלי יורה מייד על אשפוזי במחלקה הסופנית, במיליון ושלוש מחלות קטלניות שרק מחכות לאיבחון, אז אני עושה את זה רק אם אני ממש מוכרח. אבל בפעם האחרונה שהייתי עם הילדה אצל רופאה, אז היא גם מדדה לי את לחץ הדם באותה הזדמנות. 70/110 כבוד!!!111 זו תוצאה שאפילו בצבא לא הייתה לי. אני בטוח שהשוואה של בדיקות הדם התיאורטיות שלי מ-2013 לאלו של אלפיים ושש תגלה ממצאים דומים. ספורט ותזונה נכונה עושים את זה. אין מה לעשות.

אז מה? אז המאפרת אולי השלימה עם איך שהיא נראית והיא אוהבת את עצמה, אז דווקא מתוך האהבה העצמית הזו היא צריכה להגיד לעצמה שהיא צריכה להתחיל בתהליך. כי אולי שמן זה יפה, ויש תרבויות שבהחלט אישה שמנה יפה מאישה רזה, או גבר שמן נחשב ליותר עשיר ורב כוח, אז לא צריך לשנוא את עצמך בגלל עודף משקל. צריך נורא לאהוב את עצמך, ודווקא מתוך האהבה העצמית הזאת להתחיל בתהליך, כדי להיות יותר בריא. ותאמינו לי, אם אני יכול, כל אחד יכול. 

ועכשיו אני יוצא להליכה שלי, כי כבר רבע לשש. זאת בת' דיטו שהיא נורא שמנה, אבל גם נורא מוכשרת. אני אוהב אותה, אז אני ממש רוצה שתרד במשקל כדי שתוכל להמשיך ולשיר עוד הרבה שנים. הייתי שם כאן את "חלום קטן" של מאמא קאס, אבל זה כבר די מורבידי. יום נהדר לכם.