הבלוג של אבו אלמוג

אז זהו. אני תלמיד מחקר מקדים לתואר שלישי באוניברסיטת חיפה.

נרשמתי, שילמתי, הלימודים מתחילים ביום ד' הבא. 

כמה זבובים בשמן המשחה -

ראשית, כנראה שהתחלתי את כל הפרוצדורה מאוחר מדי, כך שנותר רק מקום בסמינריון על דיני חדלות פרעון. טוב. זה דווקא דבר שאני מבין בו, אבל עד כמה שאני מבין העיסוק האקדמי בחדלות פרעון שונה מאוד מהעיסוק המעשי שלי כעורך דין, הכולל לרוב שימוש יצירתי במקל של טוריה על פיקת הברך של חדל הפרעון. אולי אביא לסמינריון תובנות מהעולם המעשי. בכל אופן, ש' המזכירה של התארים המתקדמים הבטיחה לי שתשים עין אם מתפנה מקום בסמינריונים אחרים ששמתי עליהם עין.

מעצבן שצריך לשלם הכל ביחד ולא כמו בפתוחה בתשלומים באשראי. לא נורא. נדחקנו, הצטמצמנו, גירדנו, אחרינו.

לא מצליח להתחבר להיילרן, שזה המערכת הממוחשבת עם כל החומר של הקורסים, ואני מבין שיש שם חומרים שאני צריך לשבוע הבא. טוב, נציק למזכירה של החוג מחר בבוקר אחרי שאחזור מבית המשפט. 

נורא מפחד. זה טבעי? זו פעם שלישית שאני עושה את זה. אבל מתרגש כמו בפעם הראשונה. מה כמו בפעם הראשונה. כמו בכיתה א'. עם הילקוט החדש והכל. אבל אני גם נורא נורא מפחד. כבר מעכשיו, שבוע לפני, יש לי פיק ברכיים. למה, בעצם? אולי זה לא בשבילי כל הסיפור הזה? אולי שלושה קורסים בסמסטר זה כבד מדי? אולי אני שכחתי כבר את כל מה שלמדתי בתורת המשפט בשנת 1988, והקורס 'סוגיות מתקדמות' הוא מתקדם מדי בשבילי? אבל ש' (האישה, לא המזכירה של החוג) אומרת לי ש'כל השטויות האלה זה בא לך בטבעיות'. נראה.

מסתבר שיש פרוצדורה שלמה כדי לקבל כרטיס סטודנט, ושצריך להיות נורא מקושר כדי לקבל תו חניה, אפילו שאני תלמיד לתואר מתקדם. אז בענייני חנייה אני בדרך כלל חונה בחנייה של פארק הכרמל והולך ברגל, שזה די סבבה מבחינת פעילות גופנית פחות סבבה אם יורד גשם או שאני ממהר. אבל כרטיס סטודנט? אשקרה מגיע לי אז למה אני צריך לחפש את הזאתי בחדר ההוא במרתפים האפלים ליד מה שהיה פעם פלפלת והיום קפה אגודה?

בכל אופן היה היום שמח ומבדח. סיימתי את כל ענייני ההרשמה שהיו נורא מסובכים נורא מהר. ואחרי כן קיבלתי כל מיני אישורים ובהיתי בהם. אחרי כן הייתה לי פגישה עם ו' בעוספייה, וזממנו מזימות על כל מיני דברים. אחרי כן הוספתי בפייסבוק את המקום לימודים שלי וכתבתי סטטוס וככה זה נהיה רשמי. אלמוג הייתה אומרת לי 'אבא אל תעוף על עצמך'. אבל אני עף על עצמי. הרגשה לא רעה. למרות שש' המזכירה הזהירה אותי שאני לא דוקטורנט אלא רק תלמיד למחקר מקדים. 

אם כבר בנושא הדוקטור, התבשל אצלי כמה זמן פוסט על שמוליק קראוס. באמת אבדה גדולה. מוזיקאי אדיר, אבל כנראה בנאדם מתועב. אז כמה ימים חשבתי מה לכתוב, לא הייתי סגור, ומסתבר שנכתבו בנושא מיליונת'לפים פוסטים בכל מיני בלוגים, כך שאין לי מי יודע מה מה לחדש. אז הנה 'ד"ר יארינג'. כיף התקווה הטובה זה להקה די מאממת, גם כן שבנטיז עמוק כזה, וזה אחד השירים היפים שיש בו דוקטור. למרות שכמי שנשוי למי שאני נשוי אני חייב להסתייג בפומבי מהמסר הקורא לשימוש בסמים. מסתבר שד"ר יארינג הוא כנראה לא גונאר יארינג, מתווך שלום סקנדינבי כושל בתחילת שנות השבעים, אלא הדילר השכונתי. את הטריק הזה הם גנבו מד"ר רוברט של הביטלס ב"רבולבר". שיהיה לכולם לבריאות. סך הכל קראוס דוגמה לא רעה למה שקורה למי שמנסה את האסור האסור ההוא. בכלאופן, קראוס לא שר בשיר הזה, ועד כמה שאני יודע התפקיד שלו בלהקה היה להיכנס ללהקה, לריב עם כולם ולפרק את הלהקה אחרי שהוציאה שניים שלושה שירים. בכל אופן יש אוסף נפלא של קראוס שנקרא 'שישים שבעים', שזה מופיע שם יחד עם עוד שניים שלושה שירים של הלהקה, ביניהם 'אני בדרכי למוסד הסגור' האלמותי. אז ימתקו לך רגבי עפרך שמוליק. כל היתר - שיהיה לכם יום נפלא.