הבלוג של אבו אלמוג

שר האוצר הראשון שאני זוכר היה יהושוע רבינוביץ'. הוא היה אדם מאוד שנוא. שר האוצר בממשלת רבין הראשונה, שחטף על הראש את כל ה'ניקוי ראש'. הוא פעל במציאות מאוד קשה של ישראל אחרי מלחמת יום כיפור, במשבר הנפט העולמי, החליט החלטות קשות, וביצע אותן. הוא שר האוצר שבתקופתו הומצא מס ערך מוסף, ומי שכמוני, זוכר את זה, מקלל אותו חרישית אחת לחודש ב-15 לחודש. הוא לא היה מאגניב. הוא לא שם ג'ל בשיער. למעשה לא היה לו שיער. הוא היה הדמות של הפקיד המפאיניקי הקירח והממושקף שכולם אהבו לשנוא. והנה חלפו שלושים וחמש שנים, והתברכנו בשר אוצר מאגניב עם ג'ל בשיער. והוא מברך אותנו ביוטיוב.

בניגוד לרבינוביץ' יאיר מגיע כלוח חלק. רבינוביץ' היה בעל השכלה פורמלית, ולמעשה היה בתחילה מורה. הוא ניהל את עיריית תל אביב בפועל, בתחילה כראש מחלקת הכספים ולאחר מכן כראש עיר במשך עשרות שנים. הוא היה גם קצת שר השיכון ויו"ר עמידר לפני כן. אבל מה זה השכלה, מה זה נסיון? כלום. הכל אפשר היום ללמוד מהוויקיפדיה. או ממה שלוחצים באוזן פקידי האוצר. אבל הכי חשוב ששר אוצר יהיה מאגניב. שידע לתת חמישים מיליון ש"ח לניצולי השואה, לפרסם את זה טוב טוב, אחרי כן לבכות שהקודמים לו בתפקיד (אולי רבינוביץ'?) גנבו את הקופה הציבורית ועשו חגיגה, ושצפויות החלטות קשות, ולהסביר את זה בברכה ממש מאגניבה ביוטיוב, כשאתה לבוש שחורים. אז צפינו. תקדישו שתי דקות ותשע שניות. כדאי לכם, באמת.

טוב. מי שלא לחץ על פליי לא הפסיד כלום. בפסח הוא הלך וקרא את כל הסיפור של משה רבנו. משה רבנו עשה כל פעם את הדבר הנכון וזה לא היה פופולרי והעם עשה לו את המוות. אז גם יאיר כמו משה רבנו, הולך לקחת החלטות קשות. וכולם צריכים לדבר על זה ולהסביר את זה כמו שהסברנו בתקופת הבחירות ואני גאה בכם.

נתחיל מזה שהמשורר והסופר צריך קצת עריכה לפני שהוא מדבר מול מצלמה, כי יאיר מאמי, אין "לקחת החלטות". זה אינגלוז. יש 'לקבל החלטות'. אני גם יודע בדיוק מאיפה השגיאה הזו מגיעה. כשהייתי ילד הכריחו אותי ללמוד את 'ודייק' בכיתה י' (שהייתה ארבע או חמש שנים אחרי כיתה י' של לפיד), ומאז אני יודע למשל שאין 'אלא אם' אלא 'אלא אם כן' וכל מיני דברים שנורא עזרו לי להתנסח. אבל מי שלא עשה בגרות לא נתקל ראש בראש ב'ודייק'. אין שכל אין דאגות! קצת מקנא, האמת. כי את חופש פסח של כיתה י' ביליתי עם 'ודייק'. אבל מה יצא לי מזה? זין בעין. 

נמשיך. משה רבנו! האמת היא שאני לא מאמין שהוא 'קרא שוב את כל הסיפור של משה'. זאת אומרת את כל ספר שמות, ויקרא, במדבר ודברים. כי יש בזה המון קטעים מתים, של כל מיני חוקים על המשכן וצרעת, וזה טקסט די ארוך ודי מסובך. אז אני לא יודע מה בדיוק הוא קרא, אבל נזרום איתו. האמת היא שאני חושב שיש לו בעייה עם טקסטים דתיים. אני חושב שהוא די שוטף בהגדה של פסח, אבל חוץ מזה אני לא סגור על השאר. יש לו קטע 'לפידי' קלאסי, שהניתוח המפורט שלו - יאיר לפיד כרפורמי מבוזבז - עוד יגיע, בו הוא אומר שהוא לא הולך לבית הכנסת האורתודוכסי כי יש לו בעייה עם 'שפוך חמתך'. שישאל את פירון וקלדרון, ש'שפוך חמתך' זה ירמיהו י' וגם אומרים את זה בהגדה של פסח, ולא בבית הכנסת, אבל הכל טוב, ובסך הכל הוא התכוון כנראה להגיד שהרפורמים קצת פחות מקללים מהאורתודוכסים - למרות שהוא יורד עליהם כאסח אחרי כן - אז הוא בסדר. לאמשנה. אז הוא קרא את כל הסיפור של משה רבנו, ויודע שמשה עשה כל פעם את הדבר הנכון.

משה עשה כל פעם את הדבר הנכון? לא סגור על זה. הקטע של זה שהוא הרג את המצרי למשל די בעייתי. לא נלך גם לכל מיני קטעים כמו זה שאחרי חטא העגל הלך והרג שלושת אלפים איש וכאלה. משה הוא דמות מורכבת. אבל יש קו אחד שהולך ברציפות. זה לא שהוא עושה כל פעם את הדבר הנכון. הוא עושה כל פעם בדיוק את מה שאלוהים אומר לו. אנחנו שם, יאיר? כי בנט שם. החבר'ה האלה מהבית היהודי יודעים בדיוק מה אלוהים רוצה. הם בקו ישיר אליו. זה עובד בשבילנו, יאיר?

אבל אנחנו גם יודעים למה הוא התכוון. הוא התכוון לזה שמשה עשה משהו שלא היה פופולרי וכולם ירדו עליו, אבל הוא היה מנהיג גדול וידע יותר טוב מכולם מה טוב לעם, וגם אני, יאיר, מנהיג ענק ויודע בדיוק מה טוב, אז תראו אתם הולכים לחטוף ממני ולקלל אותי אבל בסוף אקח אתכם לארץ הבחירה. אז זו מגלומניה, כי מתוק, אתה פחות משבוע בתפקיד. 

זה מזכיר את הבדיחה הקלאסית של דרויאנוב שאומרים על רב העיירה שהוא צירוף של אריסטו ומשה רבנו. יש לו הבנה בש"ס ופוסקים כשם שהייתה לאריסטו, והוא רהוט בדיבורו כמשה. אבל יאיר שלנו רהוט. מה זה רהוט. פה מפיק מרגליות, ובואו נעבור לדבר הבא -

"הדרך מעבדות לחירות היא הדרך מלעשות דברים שאנשים עושים רק בשביל עצמם לחירות של היכולת לעשות דברים שהם האמת הפנימית של מי שעושה אותם."

הבנתם? אני קורא את זה שוב ושוב. לא הבנתי.

או קיי. אולי יש לי יותר מדי קאנט בראש. אתם יודעים, דאונטולוגיה וטלאולוגיה. מעשה שהוא טוב מעצם עשייתו ומעשה שהוא טוב מתוצאתו. אבל זה לא זה. זה רחוק מזה. נחשוב עוד. אני בדרך כלל עושה דברים בשביל עצמי אז אני משועבד (למי? למה?) ורק כשאלמד לעשות דברים שהם האמת הפנימית שלי אצא לחירות. מכאן עולה ההנחה שהאמת הפנימית שלי היא איזה סוג של אלטרואיזם, שמונע ממני לעשות דברים רק בשביל עצמי. אבל אם אני עושה את הדברים רק בשביל עצמי אז אני פועל ממילא לפי האמת הפנימית שלי שמורה לי לעשות את הדברים בשביל עצמי. טוב, הסתבכתי. גדול עלי, יאיר. 

או שאין לזה ממש מובן.

יאיר. יש לך שם כמה אנשים קצת יותר רהוטים. בני אדם שבאמת קראו את כל הסיפור הזה על משה. בני אדם שיודעים לנסח משפט בעברית. עופר שלח, רות קלדרון, שי פירון. שב איתם חמש דקות לפני הפעם הבאה. זה יחסוך לנו הרבה.

אבל כל הסיפור הזה בעצם משמח, כי אנחנו רואים כאן איזו הכרה בכך שהוא הולך ליפול על הפנים עם הידיים בכיסים בתוך שלולית מלאה חצץ, ורק מבקש מאיתנו לזכור שהוא עושה את הדברים שהם באמת האמת הפנימית שלו ולרחם עליו, כמו משה שלא היה פופולרי. כמו תמיד כשמדובר בלפיד, אם היו לנו עוד שבע עשרה מדינות ספייר, בנוסף למדינה האחת הקטנה שלנו, זה היה יכול להיות אפילו מצחיק. 

טוב. ממתק אמיתי? כי היה קשה. כמו מצה. לא נלעס, יבש, ועושה דקירות כאלה בלשון. אז הנה מישהי שיודעת להלחם בעד החרות. קוראים לה מרים חסאן. מרים איבדה את החירות שלה עם הכיבוש המרוקאי של סהרה המערבית, והיא גם שרה על זה מאוד יפה. זה בלוז מאוד עמוק ומהמם, ובכלל יש לה המון שירים כאלה. למדתי עליה מקבוצת פייסבוק שנקראת כלמה / מילה אחת ביום, שמלמדת כל יום מילה אחת בערבית. זו בשבילי הדרך מעבדות לדעות קדומות, לגטו האתני הצר שאני חי בו, לחירות של לפרוש כנפיים ולשמוע בלוז מהסהרה, ולרצות לעזור לאנשים האלה לקבל את חירותם. אבל יכול להיות שיום אחד אני גם אפעל לפי האמת הפנימית שלי, ואצא לחירות בנוסח יאיר לפיד. לא שולל. חגשמח לכולם! אה. הקוללולולוו הזה בסוף זה משהו משגע. אני יכול לשמוע את זה כל היום.