הבלוג של אבו אלמוג

החג הזה הוקדש ללימודים. היו לי שלושה פרוייקטים גדולים, ואני יכול לומר שפחות או יותר הספקתי מה שרציתי, ומה שלא, אספיק בהמשך החג. יש לי טונות קריאה בקורס 'תורת המשפט', החלטתי לכתוב כבר עכשיו את הסמינריון ב'משפחה ומשפט' בשביל לגמור עם זה, וסורפרייז סורפרייז, ביום שלפני החג נחת במייל שלי REVISE & RESUBMIT נחמד מאיזה כתב עת לגבי מאמר שדי שכחתי שכתבתי ושלחתי. אז סך הכל ישבתי וחרשתי. נתתי יום למשרד - מיותר, שום דבר לא קורה בחול המועד - ביום חמישי הייתי עם פלג במוזיאון חיל האוויר, והיום אני בירושלים, אבל חוץ מזה די חרשתי.

מוזר לי להיות שוב סטודנט. האינטראקציה עם הקינדערלאך שם לא ממש עובדת, ואין לי חברים. יש שניים שלושה חבר'ה שאני מדבר איתם ברמה של שלום שלום וכוס קפה בקורס של משפחה ומשפט, ובקורס של תורת המשפט לומדים המון אנשים שאני מכיר מקודם - סעיד שעבד אצלי, נ' שהייתה מתמחה של ש', ועוד כל מיני. אבל זה לא קבוצת הלימוד ההדוקה שהייתה לי בתואר ראשון, וגם לא הקשרים הנהדרים שהיו לי בתואר שני. אני די לבד.

יש איזה פוסט של עוז אלמוג שמתרוצץ ברשת ועשה די מהומה לפני כמה שבועות, שהקינדרלאך האלה הם מין דור שונה כזה, לא מפותח רגשית, לא יכול לדחות סיפוקים, עם הרגלי למידה מוזרים שכל היום בפייסבוק. האמת - שמתי לזה לב. כולם עם הלפטופים, יש ווויפי חופשי, המרצה רואה רק את הגב של המחשב. אז אני נורא רוצה ללמוד ולדעת, ונורא מתעניין בקאנט, והחיפוש אחר אמירה שהיא סינתיטית אפריורית חודר לי לנשמה. אבל אם הייתי סטודנט בתואר ראשון, שרק רוצה לסמן וי על הסמינר  כדי לקבל תואר ולהיות עורכדין ולעשות המון כסף, וקאנט מעניין לי ת'תוסיק, אז הפייסבוק זה המקום הראשון שהייתי הולך אליו.

התחלתי לחשוב איך היה כשהייתי בתואר ראשון. איך למדתי בלי מחשב. זאת אומרת בלי תקדין ובלי נבו, ובלי מוז וג'ייסטור, ובלי גוגל סקולר, ואללה ירחם על נשמתי החטאה - בכלל בלי גוגל! אני חושב שהיו מין אינדקסים של מאמרים. הייתי מוצא אחד ורץ אחורה עם הביבליוגרפיה שלו לחפש עוד דברים שמעניינים אותי. אלה מיומנויות די נשכחות. הקינדערלאך היום רק מקלידים וכבר יש להם את כל התשובות מוכנות.

בסוף שנות התשעיפ הייתי מילואימניק ביחידה שגם הייתה עושה סיורים כאלה עם ג'יפים. בקיצור הראו לנו מכשיר די מגניב, בגודל של קופסת נעליים. שאם אתה מכוון אותו נכון הוא אומר לך איפה אתה, ואם אתה מסמן נקודה רחוקה ממך, נאמר נקודת היעד בניווט, אז הוא יכול להגיד לך באיזה מרחק היא נמצאת ממך ומה הכיוון לשם. ג'יפיאס! התחלנו את הניווט איזה שלושים ג'יפים, בערך בשתים עשרה בלילה.בארבע בבוקר כל שלושים הג'יפים היו תקועים בערוץ של אותו נחל, שאם היו מכבים את הג'יפיאס ומדליקים את השכל, או במילים אחרות, מכינים עם מפה סיפור דרך כמו שצריך, ומשתמשים בג'יפיאס רק לגיבוי, היו רואים שהוא בלתי עביר ומנסים לעקוף אותו. 

מישהו למד את הלקח מזה? נו... צה"ל. לא לומדים לקחים. הנה, בוגי היה הרמטכ"ל הכי כושל בתולדות האירגון הזה, ועכשיו הלכו ומינו אותו לשר ביטחון. אז ב-2010, כשהשתחררתי, אחרי למעלה מעשור עם ג'יפיאס, הילדים שהיו מגיעים ליחידה שלי מהסדיר היו לוחמים מעולים, אבל לא ידעו שני דברים קטנים, שהג'יפיאס הרג אצלם. הם לא ידעו לנווט ולא ידעו לטווח. זה טוב? זה לא טוב? לא יודע. זה העולם החדש והממוחשב. אותו דבר עם גוגל סקולר.

דווקא כתבתי כמה סמינריונים די מגניבים בתואר הראשון שעשיתי בלי מחשב. האחד היה בקורס של שיפמן על הלכה, אתיקה ורפואה. שיפמן התחיל את הקורס בזה שסמינריון אצלו זה עשרה עמודים, אבל מי שיכתוב פחות יקבל עוד עשר נקודות על כל עמוד. כתבתי שמונה עמודים וקבלתי תשעים. מה זה אומר אני לא יודע. השני היה על 'המוביל כשומר' עם שירלי רנר. היא אמרה שאצלה זה בין ארבעים למאה עשרים עמוד, אז נורא התאמצתי, ובמסגרת הזו גם עשיתי מוטו יפה עם שיר של ברכט 'הרס האוניה אוסקווה על ידי צוותה' שבאמת היה די קשור לנושא של הסמינריון על מלחים שהשמידו את המטען שהובילו. וכאן אני מבקש מהקוראים שאם יש למישהו שיר שיכול להיות פתיחה לסמינריון על פירוק ברית הזוגיות, אז שייתן לי רעיון, כי סך הכל ניסיתי וחשבתי ולא מצאתי כלום.

אז ככה. שני דברים לסיום. היום 30.3, שזה גם אמצע הפסח וגם יום האדמה. אז מכאן שלוחה ברכת נאמנה לאחי בסח'נין ובעראבה, המציינים את יום האדמה, בסולידריות ובתקווה לשוויון. בקשר לפסח הנה שיר של להקה בריטית מוזרה שנקראת טייגר ליליז, שנורא אוהבים לשחוט פרות קדושות. אז השיר הוא שירו של האדם שצלב את ישו - אירוע שכידוע התרחש בפסח. אז השיר הזה שוחט את כל הפרות הקדושות האפשריות. שיר עם מילים מטורפות ברמות על. קשה קצת להבין, אבל שווה את המאמץ. אז פסח שמח לכולם! מקווה שהקוריאנים יאפשרו לנו לחוג את הפסח הבא בעולם שהוא לא חורבות גרעיניות. אבל בעולם הפוסט גרעיני, ההמנון לליבוביצ'י כזה, דווקא למיומנויות שלי של למצוא חומר בלי מחשב, לנווט ולטווח יש דרישה, אז מה שיוצא אני מרוצה. חקשמח!