הבלוג של אבו אלמוג

לא כתבתי כאן כבר שבוע בערך. זה לא שלא קרה שום דבר. להיפך. עודף מטורף של עיסוקים ואירועים די מנע ממני את הכתיבה. אבל יום רביעי מתקרב, ואני צריך לתת כאן פומבי לשתי הרצאות שאני נותן, ולשנייה אתם אפילו מוזמנים. 

אז ככה - כתלמיד מחקר מתקדם לקראת תואר שלישי (שירי המזכירה של הפקולטה אמרה לי בפירוש שאסור לי לקרוא לעצמי דוקטורנט) אני משתתף בשלושה קורסים, שאחד מהם הוא סמינר על דיני משפחה. הוא כולל עבודה כתובה (כבר נכתבה... בשביל זה יש חופש פסח) ורפרט שצריך לשאת בכיתה שמסכם את העבודה עד עשרים דקות. אז הנושא הוא כמובן 'פירוק ברית הזוגיות' והמטרה היא להכניס את הידיים לקרביים של המילט ולצאת משם עם כמה שיותר... נו, החומר הזה שיש בקרביים. סך הכל אני שר את הדברים האלה מתוך שינה, ואין לי בעייה לכתוב או לדבר על זה. אז מכיוון שרוב הנוכחים שם לא עשו אף פעם רפרט, ואני יש מאחורי כבר שניים בתואר הראשון, ויותר מחמישה בתואר השני (ככה - עיקור כפוי בארצות הברית שהפך למאמר ב'זמנים', גורמים להצלחה של דמוקרטיה קונסוציונלית, רולס והברמס בקטע של הביטוי הציבורי, חובת סיוע של מדינות מפותחות למדינות עניות לפי רולס, והדובדבן על הקצפת - בילבי כיצירה סוציאל דמוקרטית. היו עוד כמה אבל אני לא ממש זוכר) אז כמו מטומטם התנדבתי לדבר ראשון מכל הכיתה, ועכשיו אני נורא מפחד.

התלבטויות -

* מצגת כן או לא? אני שונא פאואר פוינט. הצורך להכין מראש את הציוד בכיתה, ואחרי כן בכל ההרצאה להתעסק עם מתי להעביר שקופית ומתי לא די הורס לי את השטף. כשדיברתי על המילט בכנס בדצמבר, הכנתי מצגת די סבבית, ואחרי כן היו שם קשיים טכניים ודיברתי בלי מצגת והיה יותר טוב ויותר שוטף. ויתרתי על מצגת. אני מקווה שהשטף של ההרצאה יחפה על זה. אני יודע שכל הילדים הטכנולוגיים האלה שמסביבי מכינים מצגות מפוארות. אני דינוזאור. והם נכחדו.

* העבודה הכתובה היא חמישים עמוד, ואני עוד עובד לקצץ. אי אפשר לסכם אותה בפחות מחצי שעה (שמונה משטרים של עילות גירושים. ועוד לא התייחסתי לדינים הדתיים היותר איזוטריים כמו של האוונגליסטים אפיסקופליים והבאהיים.) הייתי צריך לקטוע חלק ולהתייחס למה שמעניין. השאלה אם מה שמעניין אותי מעניין גם את הדוקטורית שמעבירה את הקורס. אני מאוד מאמין בלימוד מכוון מרצה. צריך לקלוט את נימי נפשו של המרצה, ולדאוג שיהיה לו נעים ומעניין. המסקנה - להתמקד בנושאים תיאורטיים ופחות בתיאורי זוועה של דין דתי. את אלו להשאיר לעבודה הכתובה. גם הרבה משפט השוואתי מארצות הברית כי היא מאוד גאה, ובצדק, בדוקטורט שלה מייל.

* אני מדבר נורא מהר. קלדניות שונאות אותי. שופטים מעירים לי. צריך להיכנס למוד של הדיבור המתודי והקצוב, אבל אז השומעים יירדמו.

* בדיחות - חייב משהו. זה הולך עם ה'בלי מצגת'. אם מישהו מכיר משהו הורס על פירוק ברית הזוגיות, כשדים אוניאטים או פסק דין פלונית, שישאיר כאן תגובה.

ההרצאה השנייה היא בעצם פאנל על הסכמי ממון. אני מאשר די הרבה כאלה בתור נוטריון, ויש לי את הידע התיאורטי לדבר עליהם קצת ברמה של למה צריך את זה ומי עושה את זה. אני שם ביחד עם עוד כמה אנשים רציניים שרוצים לקדם את הנושא של 'הסכם לכבוד הדדי' שאמור לפעול (אני קצת סקפטי אבל אני לא אומר את זה) נגד סרבני גט. זה בשיתוף עם כל מיני אנשים טובים כמו עמותת 'קולך' ו'דוגרינט' ויזמה את זה הבת דודה המאממת והאחת ויחידה שלי (טוב. נשואה לבן דוד של אמא שלי אבל היא כל כך מאממת שאימצתי אותה לבת דודה) חדווה לבנת. אז זה ביום רביעי בשעה שמונה בשורשים והנה הקישור לאירוע ושתעיזו לא לבוא, נראה אותכם!

גם כאן ההתלבטות היא אם להכניס את הבדיחה על נהג המשאית, הבלרינה והגבינה השוויצרית. טוב, אני שם עם לא פחות משני רבנים ודוקטורית למגדר, אז נשמור על אווירה מהוגנת.

טוב. אם הבחור בהיי ג'ו לא היה חי לפני שביטלו את משטר עילות הגירושים בקליפורניה ב-1969, והיה לו קל ופשוט להתגרש הוא לא היה גולש לפיתרון הדי רדיקלי שאימץ. זה די ברור לי. מצד שני, איך שאני רואה את זה הייתה לו עילת גירושים די טובה של ניאוף, ולה עילת גירושים שהיא חיה עם רוצח פסיכופט. אז אני לא סגור על זה. בכל אופן, התאהבתי ברוי ביוקנן, ועוד תשמעו אותו כאן הרבה. זה לא רק קאוור אלא גם שיעור נחמד מאוד בהנדריקס שכמעט ומגיע לפעמים לרמה של המקור, עד כמה שהדבר אפשרי לבן תמותה. אז ממתק אמיתי לסיום, ותבואו, יהיה דיסקו.

.