הבלוג של אבו אלמוג

היה נחמד מאוד.

ההרצאה הראשונה, הרפרט, הלכה מהר וחלק. דיברתי על נושא שאני מכיר ואוהב, ואני מאמין שהלך לא רע.

ההרצאה השנייה, על הסכמי הממון הייתה רק חלק מערב מרתק, בו דיברו גם הרב של הושעיה, הרב חיים בורגנסקי, וד"ר רותי פויכטנגר ודוברים נוספים. הייתה הסכמה כללית שזוג צעיר שמתחתן צריך הסכם ממון והסכם לכבוד הדדי, ואני מקווה שקידמנו את המודעות לנושאים החשובים האלה. בשלב מאוחר יותר בערב קצת התעייפתי אז גלשתי לסטנד אפ המילטי הרגיל שלי, והבעתי בלי חשש את דעותי על פסק דין קניוק ועל סעיף 3 למרשם האוכלוסין, אבל התאפקתי ולא הזכרתי את שמו של דאהר אל עומר ולו פעם אחת, אם כי הבעתי תמיכה עמומה בנישואי יהודים עם מוסלמים. זה לא היה הנושא של הערב אבל באופן עקרוני מי שמזמין אותי לאירוע לוקח סיכון שזה יגלוש בדיוק למקומות האלה, וחדווה יודעת את זה.

אז הנה פחות או יותר הטקסט של ההרצאה השנייה, וזו הייתה רק הפתיחה. מי שממש רוצה לדעת למה צריך הסכם לכבוד הדדי (שהוא לא ממש הסכם ממון) ולמה זה טוב, ולמה יש כאלו שנרתעים מכך, אז שיקרא כאן. מי שרוצה לדעת על מה דיברתי, שזה פחות מעניין ופחות חשוב, אז הנה -

מהו הסכם ממון?

לנישואים יש הרבה מאוד ממדים. זהו קשר שקושר בין שני בני הזוג הנישאים בהרבה מאוד מישורים, והפירוק שלו הוא קשה ומסובך. יש הרבה מאוד שאלות שעולות – איפה יגור בן הזוג שעוזב את הבית ומי ישלם את המשכנתא? מי ישמור על הילדים ומי יגדל אותם? האם ניתן יהיה להיכנס לקשר זוגי חדש, מתי ועם מי? אלו רק כמה מהשאלות. בעולם המשפט האנגלו-אמריקאי, שממנו אנחנו שואבים את עיקר הידע שלנו על העולם המשפטי באמצעות סדרות פרקליטים בטלוויזיה, קוראים להסכמים כאלו 'הסכמי קדם נישואים" PRENUPTUAL AGGREEMENTS, או בקיצור "פרינאפ", והם יכולים להסדיר את כל האספקטים של חיי הנישואים  הן בפירוק הקשר, והן במהלך חיי הנישואים. הסכם כזה שערך זוג מניו מקסיקו זכה לתשומת לב בין לאומית. ההסכם של רקס ותרזה לה גליי הוא בן 16 עמודים ומתאר בפרוטרוט את חייהם כמו כמה כסף יוציאו בשבוע (שבעים דולר) ואיזה סוג של בנזין יתדלקו, ובכמה פעמים בשבוע יעשו סקס.

אני מאוד מצטער לאכזב את הקהל, אבל אצלנו, בישראל, הסכם קדם נישואים נקרא "הסכם ממון" והוא עוסק רק בשאלה אחת, שבעקבות ה'גששים' אני קורא לה שאלת החוט המאריך – מה יקרה לנכסים של בני הזוג במקרה של פירוק הקשר. המדובר הן בנכסים שנצברו במהלך הנישואים והן בנכסים שבני הזוג הגיעו איתם אל הקשר.

המדינה קבעה את ההסדר בחוק, כך שמי שמתגרש ואין לו הסכם ממון לא נכנס לאיזה ואקום. יש חוק שנקרא חוק יחסי ממון שמתייחס ל'הסדר איזון משאבים'.

מה זה הסדר איזון משאבים? זה הסדר נורא נורא הוגן, והוא מספיק לצרכי רוב הזוגות –

מה שבני הזוג צברו במהלך הנישואים מתחלק חצי חצי. מה שכל בן זוג הביא איתו אל הקשר נשאר אצלו.

רק אם רוצים לשנות את ההסדר הזה צריך לחתום על הסכם, ולאשר אותו בבית הדין הרבני, בבית המשפט למשפחה, או אם החתימה היא לפני הנישואים, בפני נוטריון. נוטריון הוא במילים מאוד פשוטות עורך דין בעל ותק, שוועדה מיוחדת של משרד המשפטים אישרה שאפשר להאמין לחתימה שלו. הנוטריון מאשר כי הקריא את ההסכם לבני הזוג, כי הם חתמו בנוכחותו לאחר שהבינו במה זה כרוך. אני נוטריון, ובמהלך השנים אני מעריך שאישרתי כמה עשרות הסכמי ממון.

אז למה בעצם צריך הסכם ממון?

לרוב, באמת, לא צריך. הסכם ממון בדרך כלל עושים אנשים שנכנסים לפרק ב' של החיים שלהם, לאחר שצברו רכוש, והם רוצים להבטיח אותו. או זוגות שיש ביניהם אי שוויון מהותי – האחד מאוד עשיר והשני לא. או במקרה שאחד מבני הזוג נמצא בחובות, והשני רוצה שתהיה הפרדה בין הרכוש שלו, ושיצבור במהלך הנישואים ובין החובות של בני הזוג. הזוג הצעיר שרק עכשיו נכנס לקשר, ושהרכוש שצבר הוא מינוס של כמה מאות אלפי שקלים בהלוואה מובטחת במשכנתא, בדרך כלל לא צריך הסכם ממון.

אז מה אנחנו עושים כאן?

כמו שאמרנו, לקשר בין בני זוג נשואים יש כמה וכמה ממדים. הסכם ממון, בצורה של 'הסכם לכבוד הדדי' יכול לפתור – באופן חלקי מאוד לצערי – בעיות אחרות שעולות בפירוק הקשר, ובמיוחד בעייה של סרבנות גט. על זה יסבירו החברים שלי כאן בפירוט. וזו הסיבה האמיתית שהתכנסנו כאן. אני בא רק לתת את הרקע המשפטי היבש.

אני רק רוצה להבהיר – בישראל יש כמה בתי משפט ובתי דין שיכולים לדון בנושאים שקשורים בנישואים. לזוג שהתחתן כדת משה וישראל ברבנות יש מקום אחד בו ניתן לבקש גט, וזהו בית הדין הרבני. אבל עניינים אחרים – ועניין הממון בכללם, יכולים להיות נדונים גם בבית משפט אזרחי לענייני משפחה, ובדרך כלל הם גם נדונים שם. בית המשפט הזה דן בעניין הממון על פי המשפט הישראלי, ולא על פי דין תורה, ויכבד הסכם שנחתם על פי המשפט הישראלי. בעניין הגט דן בית הדין הרבני. בנוגע ל'הסכם לכבוד הדדי' שמדברים עליו כאן, זה דבר שצריך לעבור את בית הדין הרבני, שצריך לדון בו לפי קריטריונים הלכתיים – גט מעושה, לא גט מעושה, וכאן לצערי אני לא יכול לומר איך יתקבל הסכם כזה. בשביל זה יש לנו כאן את כב' הרב בורגנסקי, ואת ד"ר רותי פויכטנגר.

אני אומר אמירה כללית ביחס לנישואים – זוג שנכנס לחופה לא חושב בדרך כלל על גירושים. אבל זה קורה לכמה עשרות אחוזים. יש אמירה באנגלית – NO ONE PLANS TO FAIL, BUT MANY FAIL TO PLAN. איש לא מתכנן להיכשל, אבל רבים כושלים לתכנן. זוג צריך לקחת בחשבון שייתכן שיקרה משהו לא טוב, משהו שהוא לא מתכנן, וצריך להקטין את התוצאות השליליות שלו, לזוג עצמו ולסובבים אותו – ילדים עתידיים, בני משפחה קרובים.

משא ומתן על הסכם ממון לפני הנישואים בוחן את יכולות התקשורת של בני הזוג, את גילוי הלב שלהם, ואת הנכונות שלהם להעניק. אם משא ומתן כזה מסתיים בזה שאחד מבני הזוג מבין שהמציאה שלו היא לא גליק גדול ובורח מהקשר – מה שקורה לפעמים, עורך דין מנוסה אמר פעם – "אני לא מרגיש שהרסתי נישואים, אני מרגיש שהצלתי זוג מגירושים". משא ומתן כזה מראה על נכונות ומחויבות, ואינו יכול לסכן קשר טוב. מומחים מציינים שהסכמי ממון מאלצים זוגות להתמודד עם מקור עיקרי לאי הסכמות לפני הנישואים. עוד אמרה באנגלית – כשהקשר מתהדק, צריך להעלות את המילה שמתחילה ב-M. זה "MONEY" ולא "MARRIAGE". הסכם הממון הוא בבסיסו מעשה של הבעת אמון המראה שאין סודות בין הצדדים. ההחלטה היא כמובן תוצאה של תהליך שהזוג עובר. בנישואים של פרק ב' ההסכמים מסייעים לייצב את המערכת ולהתגבר על התנגדויות, כמו למשל החשש של ילדים מהנישואים הראשונים שמה שנקרא באנגלית "GOLD DIGGER" משתלט לאבא / אמא על החיים ועל הרכוש וגוזל מהם את מה שמגיע להם.

אסכם בכמה מילים – עורך דין אמריקאי בשם רוברט ברגר כתב ספר על הסכמי ממון בו הוא קורא להם 'הסכמי האהבה' וכותב – "זה חוזה האהבה. הוא יכול לסייע. הוא יכול לגרום לאהבה לפרוח ולסייע למאוהבים להתבגר. הסכמי ממון אינם ראויים למוניטין שיצא להם כמבצרם של תאבי הבצע והאנוכיים. הם יכולים להציע יותר מהגנה כנגד נשים שניות זוממות או בעלים המטפסים בסולם החברתי. הם יכולים לקדם אהבה גדולה יותר, תקשורת, ובסופו של דבר אושר בנישואים."