הבלוג של אבו אלמוג

הפוסט הזה הולך לעשות משהו שישאיר את הקוראים המומים. בפעם הראשונה בתולדות הבלוג תהיה כאן מילה טובה על יאיר לפיד. הרעיון של ארנונה על קברים מצויין. 

קבורה היא מותרות. זו דרך בזבזנית, אנטי סביבתית ולא חכמה להיפטר מגופות המתים. במאה ה-21 אין לזה גם שום הצדקה. הארץ הזו ממילא צפופה, ומשאבי הקרקע והטבע דלים. לא רק שיש למנוע קבורה מעכשיו ואילך (והפיכתה לבלתי כלכלית היא רעיון לא רע בכלל) צריך גם לחשוב על הדרך להיפטר מהקברים הקיימים. 

אין כמוני חובב בתי קברות. בכל עיר גדולה שהייתי בה ביקרתי בבית הקברות כשאחרים עשו שופינג. זה כמובן פר לשז בפריז (מוריסון, אבל הבאמת רומנטי זה אלואיז ואבלאר) עלייה לרגל לקברו של קרל מרקס בהייגייט, הרפתקאות מסמרות שיער במונטחואיק בברצלונה (פוסט נפרד...), ובארץ כמעט כל מקום שווה, מבית הקברות הצנוע בכינרת, דרך בית הקברות המקסים בנהלל שם טמונים משה דיין ואילן רמון, הר הזיתים, בית הקברות העתיק בטבריה, והחביב עלי ביותר - זה בצפת, בו יש למשפחתי מערת קבר מזה מאות בשנים. הנה האדמו"ר הצעיר מסטרעטין מבקר את אבותיו במערה. מתחת לכל אבן שם טמון ברנדוויין. האגדה אומרת שאין מקום במערה, אך כל פעם שרוצים לטמון שם ברנדויין, נמצא מקום באורח נס. לא הייתי בונה על זה. 

אז זה נחמד, ומרגש, ולפעמים נורא מעניין, וממנטו מורי כזה, אבל זה חייב להיפסק. כי זה בזבזני במשאבים. אז מה התחליפים? אפשר ללכת על הפתרון הזורואסטרי, של לזרוק את הגופה בטבע ולתת לנשרים לעשות את שלהם (תיאור נפלא של נחום גוטמן בנוגע למנהג הזה ב'חמור שכולו תכלת'). אפשר ללכת בעקבות המנהג העברי העתיק של לתת לגופה להירקב חצי שנה, ואז לאסוף את מה שנשאר ולטמון בחור קטן בקיר. אני בעד לשרוף. זה אקולוגי, זה חסכני, וזה מאוד נחמד. אפשר אחרי כן לשים את האפר, כמו בסרטים, בתוך כד כזה בשידה, ואחרי כן העוזרת שופכת אותו בטעות אם זה קומדיה, או שמפזרים אותו לים ובוכים אם זה טרגדיה.

אני הייתי רוצה שישרפו אותי. כמובן אחרי שהשתמשו בכל אבר מאברי הניתן לשימוש - בכבד אכול האלכוהול, בקרניות שכהו מזוקן, בלב הקטן, המרושע והשומני. יש לי כרטיס אדי. קחו הכל. אבל מה שישאר תשרפו. בראש טוב. אין שום דבר ביהדות שמונע את זה, ועד כמה שאני זוכר את ספר התנ"ך, מלכי ישראל נשרפו בסבבה. מה שטוב לשאול המלך טוב גם לי, למרות שהעדפתי לקרוא לבני פ' ולא מפיבושת, עם כל הכבוד הראוי. נראה לי שכל הקטע של הקבורה זה קטע נדל"ני. אני חושב שזה עניין של מונופול אורתודוכסי. לא על הקבורה על פי חוק - יש הרי חוק קבורה חילונית, אלא על התודעה. שוב, כמו בעניין הכיפה - יש רק דרך אחת למות, ודרך אחת להיקבר. וברגע שנקברת, זה לא עניין זמני. אתה שם עד הודעה חדשה, ואם עוד ארבת'לפים שנה ימצאו את השרידים שלך, אז חייבים להשאיר אותם במקום ואסור לבנות שם בית חולים או משהו. 

אבל... אני רוצה שהצאצאים שלי יבקרו אותי! חמוד. המוות זה לא עניין לעשר חמש עשרה שנים. זה לנצח. ותסתובב קצת בבתי הקברות. רוב הקברים בני שלושים וארבעים שנה כבר נטושים. אף אחד לא זוכר את אבא של סבא. יודעים שהוא שם. זה לא ממש מזיז. עשר, עשרים, שלושים שנה יבקרו אותך, ואחרי כן תעמוד עגום ועזוב. שווה את הבזבוז, והמצבה, והשטח שיכול לשמש למשהו אחר, כמו לגדל עגבניות? אני רוצה לחסוך לעצמי את הקטע הזה.

ועוד משהו. אחרי כמה מאות שנים לא נשאר כלום. בחיי! כשהייתי ילד צעיר וטיפש הייתי במקום שנקרא נבי אל עוואדי. והיה שם קבר שייח', שהשמועה אמרה שיש שם זהב. אז פעם החזיקה את הקו חטיבה אחת, שלא ידועה בעידון של אנשיה. טוב, ניתן עוד רמז, שיש להם עץ על הכתף וכומתה חומה על הראש. אז לחבר'ה האלה אין חוכמות. לקחו לבנת חבלה והרימו את הקבר באוויר. זהב לא היה, אבל גם הנבי לא היה שם. הקבר היה ריק. לא היה שם כלום. לא שלד, לא כלום. היה מין משקע כזה אדום כמו גיר. זה מה שנותר אחרי מאתיים שלוש מאות שנה. האם נגרע משהו מגדולתם של הגדולים ביותר בשל כך שאין יודעים היכן הם קבורים? האם יצירתם של הומרוס, אפלטון או אריסטו היא פחות נצחית בשל כך שקברם אבד זה מכבר? מה שעשית בחייך עשית. שום דבר שקורה אחרי מותך לא ישנה את זה.

איש אינו יודע איפה טמון היום אלכסנדר מוקדון, ששלט בכל העולם הידוע. זו דרכו של עולם. ולעומת הנצח, האלפיים שלושת'לפים שנה שעברו מאז שאלכס נקבר זה די כלום. כולנו נעלם במוקדם או במאוחר. נעלם ונישכח, אז למה לנו לבזבז את המשאבים של הדור הבא? את עתודות הקרקע היקרות כל כך? אגב, יש על זה קטע לא רע ב'תיאוריה של צדק' של ג'ון רולס, בקשר של חלוקת משאבים בין דורית. דמיינו שאתם מאחורי מסך הבערות, ואינכם יודעים אם אתם בדור שיש לו עתודות קרקע רבות, או בדור שכבר כמעט מיצה אותן. ג'וני ייקח אותנו ישר להחלטה על קבורה בשריפה, ואיסור על קבורה באדמה. די בטוח. למרות שהוא עצמו טמון במאונט אובורן סמטרי המקסים בקיימברידג' שזה אחד מבתי הקברות הכי מאמממים ששווה למות רק בשביל להיקבר שם. 

אם מישהו תהה בקשר לדאהר, אז אני אחד היחידים שיודעים איפה הוא טמון. וטרחתי גם וצילמתי לוויקיפדיה. אז כמו שתראו הקבר לא משהו. סתם איזה מרובע של אבנים בלי מצבה ובלי כלום. סך הכל אני גם לא ממש סגור אם זה הוא, או הבן דוד שלו, או סתם מישהו, או שהשומר במקום (רח' אחד העם בעכו, ליד מקאם אבו עתבי, שדרך אגב המבנה עצמו מעניין, ושווה למצוא את השומר שגר ממש בתוך הקבר של אבו עתבי עם משפחתו ולקשקש איתו קצת על דאהר כמו שאני עשיתי) טעה וזה קבר ליד. האם זה מקטין מגדולתו של דאהר? לא. רוחו שורה על פני הגליל, גם אם קברו לא במצב מי יודע מה.

אז הנה אמרתי מילה טובה על יאיר. לא שהוא התכוון לכל זה. זה סתם הרשעות / חוסר מחשבה הרגילים שלו ושל פקידי האוצר. אבל יכול להיות שמעז יצא מתוק. חבר'ה - צריך לעשות משהו רציני בעניין הזה. אם לא יהיה לנו כאן סוויץ' מחשבתי, אז פשוט חבל.

אסיים במשהו ממש גאוני של טום וייטס שהוא גאון, וכתב שיר נורא מורבידי על מוות וזה, וזה מתוך האלבום שלו "BONE MACHINE" שהוא נורא קשה להאזנה אבל נורא מתגמל למי שמצליח. אז זה נקרא "DIRT IN THE GROUND" וזה לא ממש ממתק אמיתי במובן שזה לא מתוק ודי מרתיע בשמיעה ראשונה, אבל נסו, מה כבר יכול לקרות? הביצוע כאן הוא בהופעה חיה, ולא הביצוע מהאלבום, והוא קצת יותר ג'זי וקומוניקטיבי אפילו מהמקור. וייטס נשמע, כרגיל, כאילו הוא כבר מת ונקבר כבר כמה שנים. בהקשר הזה אני כמובן חוזר על ההמלצה הרגילה בענייני חיים ומוות - "כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחךעשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה". זה פחות או יותר גם התוכן של השיר של טום וייטס, אם חושבים על זה.

יום טוב לכולם. גם ליאיר לפיד. אל תיקח את הפוסט הזה ברצינות. זה עדיין חרא של תקציב. תתפטר עכשיו.