הבלוג של אבו אלמוג

היום שמעתי את ההרצאה האחרונה שאני שומע כסטודנט ב'מחקר מקדים לתואר שלישי'. ב-12.7 בחינה. יש שתי עבודות באוויר. אחת הוגשה קצת אחרי פסח בנוגע ל - הפתעה! שיטת המילט. השנייה הוגשה זה עתה למנחה פ' שמלמדת אותי גם על קאנט, וכללה תיאור ספרותי מלבב של השופטת בייניש יושבת עם לב לבייב ומסבירה לו את נושא ממלכת התכליות על פי קאנט. זה כמובן בהקשר של בג"צ הפרטת בתי הסוהר, הפסיקה הכי קנטיאנית (והכי שגויה בהקשר הקנטיאני) של בית המשפט העליון עד עכשיו. מקווה שפ' תתחבר לסגנון, אחרת אני בבעיה. אז מבחינתי ב-12.7 בחינה, עם חומר סגור, וזה הכל, אפשר להגיש לוועדה את הצהרת הכוונות, ולהתחיל להיכנס לחרדות גם מזה.

כן, אני נורא מפחד. גם מהוועדה, אבל קודם כל מהבחינות והעבודות יש לי נסיון לא מי יודע מה עם בחינות עם חומר סגור. הכי ראשונה שלי בתואר השני הייתה כזו, ב"שיטות וגישות במדע המדינה". זה גם היה קורס השלמה כזה, והייתי צריך לקבל שמונים, וזה בדיוק מה שקיבלתי, ונורא התאכזבתי. נורא מוזר, כשחושבים על זה. בשביל תואר שני ביקשו ממני השלמה במדע המדינה כי אני משפטן, ועכשיו בשביל הדוקטורט מבקשים ממני השלמות במשפטים כי אני מדען המדינה. נסתרות דרכי החיים. כאן אני צריך שמונים ושש בכל שתי העבודות והמבחן ואני די משקשק. כן, אני מכיר את התגובות שיגיעו לכאן - אתה בטוח תצליח. תחסכו. רציונלי או לא, את הכסף סופרים במדרגות. הכל יכול לקרות. מרצה יכול לקרוא את העבודה ביום רע ולתת ציון זוועתי, או לא לראות איתי עין בעין בנוגע לניתוח המשפטי בעבודה עצמה או מיליון דברים אחרים. אני יכול לתפוס יום זוועתי בבחינה עצמה עם בלאק אאוטים וכל זה. קורה. אז שום דבר לא סגור ואנחנו במתח.

טוב. סך הכל באמת עבר על כוחותינו שבוע די מתוח. לא ארחיב את הדיבור, אבל ים עניינים בעבודה שלי, וגם אלמוג סיימה את כל הבגרויות - אחרונה בפיזיקה ביום ג'. היה דווקא סבבה. אמרה לי שיצאה אחרי עשרים דקות. אנ'לא יודע מה זה אומר. הביאה גם תעודה. לא נרחיב. אתמול הייתי גם בתלביב וזו חוויה מתישה. כשאני חוזר אני מרגיש כמו דג שחוזר למים. מתחיל לנשום רק כשיורד מכביש 6 במחלף עין תות. לא שהיה רע, חלילה, פרט לביזנס היה גם פלז'ר, ופגשתי כל מיני אנשים נורא נחמדים, אבל בכל אופן תלביב. אז מגיעה לכולנו וגם לש' שעובדת גם היא מאוד קשה מנוחה אמיתית. לקחנו צימר בגליל. אני יודע שאני חי בצימר בגליל. ובכל אופן גם למי שחי בצימר בגליל מגיע צימר בגליל. אנחנו שם שבת ראשון שני. מתכוון לשכוח גם מקאנט ופ' (אלא אם כן תבואנה בדרכי דילמות מוסריות הדורשות הכרעה לפי הציווי הקטגורי), מכל העניינים שקשורים בעבודה שלי ושל ש', ואלמוג ודאי תשתדל לשכוח מכל הבגרויות, ויש לי הרגשה שזה יבוא לה בקלות. בתכנית הרבה מסלולי טיול עם מים, רפטינג, ביקור בכל מיני מקומות מאממים ברמת הגולן הכבושה, סיור ג'יפים וכל מיני כאלה. אחותי שהיא גם הבוסית שלי נמצאת באיטליה. נדמה לי אזור האגמים. לפני שיצאה צחקתי איתה על הרפובליקה של סאלו, ופאוזוליני. מסוג הבדיחות שרק אני מבין את עצמי. אבל צימר בגליל עדיף. אני שונא איטלקים. הייתי שבוע באיטליה והם יצאו לי מכל החורים.

זו הנהיגה. אצלהם רמזור זו המלצה. אז כשאתה עוצר באדום, דבר ראשון זה שמאחוריך כמעט נתקע בך, כי הוא לא מצפה ממש שתעצור. ואז עוקפים אותך בספיד משמאל ומימין כל האיטלקונים הזוועתיים עם המכוניות המעוצבות שלהם. כשזה מתחלף לירוק ואתה נכנס לצומת - כאילו בזכות שלך! זה רמזור ירוק שלך! אז נתקעים בך מימין ומשמאל כל אלו שלא עמדו ברמזור האדום שיש להם באותו רגע. אנ'לא יודע. הם הביאו לעולם את מוסוליני, אבל גם את גראמשי, את ד'אנונציו אבל גם את קלווינו (צריך באמת לקרוא שוב את 'אבות אבותינו'. האהוב עלי) אבל על הנהיגה שלהם אין להם מחילה.

טוב. נסיים במשהו איטלקי. ג'יימס גנדולפיני אללה ירחמו. שחקן ענק. חבל על דאבדין. להתראות לכולם ביום שלישי!