הבלוג של אבו אלמוג

- אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם.

- אתה יודע, חמוד, שלא משנה מה זה, אנחנו אוהבים אותך.

- זה מאוד מקל עלי. אני... אני...

- תוציא את זה, חמוד. זה לא יכול להיות דבר רע.

- אני אינטרדיסציפלינרי.

- (בדמעות) - אבריימל'! זה אשמתך! זה הכל אשמתך! אתה רשמת אותו לספריה כשהיה קטן. אתה לקחת אותו למוזיאון. אתה!

- אמא!

- זה בסדר, חמוד. זה בסדר. אנחנו אוהבים אותך איך שאתה. זה כבר הרבה זמן?

- אתם יודעים. אחרי התואר הראשון לקח 13 שנים עד שנרשמתי לתואר השני. ונשבע לכם שאפילו לא הסתכלתי כל הזמן על...

- אף פעם?

- פעם אחת. קורס קטן קטנטן באוניברסיטה הפתוחה. 'אירופה ערש הלאומיות'.

- היסטוריה?

- כן, אבל הרבה יותר רחב. עם נגיעות במדע המדינה ובלימודי תרבות. רק רציתי להתנסות, אמא, רק פעם אחת.

- פעם אחת, הא?

- אבל... אבל... לימדו שם על הלאומיות לפי המוזיקה של סמטנה ושל ואגנר, והתמונות של קספר דוד פרידריך...

- מדעי הרוח?

- לגמרי. אבל זה היה רק פעם אחת.

- ואחרי כן?

-באמת כמה שנים הכל היה בסדר. הקורס בפתוחה היה עוד ב-1997. אבל הייתי כותב ביום טענות לבית המשפט בסדר דין מקוצר, וחוזר הביתה וכאילו הכל בסדר, אבל מתחת לכר - 'לאומים ולאומיות' של ארנסט גלנר.

- גלנר זה לא נשמע נורא.

- אבל זה הלך והחמיר. אחרי כן באו פוקו, וז'יז'ק, וגרמשי, ודרידה והברמס.

- פוסט מרקסיסטים ופוסט מודרניסטים?

- מאיפה את יודעת, אמא?

- הבן של השכנה סיפר לי. אל תסיט את הנושא!

- ונשבע לך שלא יכולתי יותר.

- מילא תגיד רולס או דוורקין, הם דיברו על צדק וזכויות שזה נושא משפטי מובהק. אבל ז'יז'ק? אתה וז'יז'ק?

- כן. נשברתי ורכשתי את 'ברוכים הבאים למדבר של הממשי' ב-2003 בשבוע הספר. בדוכן של רסלינג.

- תגיד, למה בכלל חשבת להגיע לשם? לדוכן של רסלינג? מה חשבת שתמצא שם? פסקי דין של אהרון ברק?

- הרגליים לקחו אותי לשם מעצמן. לא רציתי. נאבקתי. ונשברתי.

- ואז מה?

- ואז נרשמתי ללימודי דמוקרטיה רב תחומיים באוניברסיטה הפתוחה.

- רב תחומיים?

- רב תחומיים.

- וכל הזמן הזה אתה עובד כעורך דין פעיל ומופיע בבית המשפט. ואמא שלך המסכנה חושבת שהכל בסדר. אין לך רחמים?

- הייתי מופיע בבית המשפט, וטוען בתביעות פינוי, אבל בלב ניתחתי את כל הסיטואציה לפי תיאוריית השדות של בורדייה.

- סוציולוג? אין לך רחמים על האמא שלך? אין?

- וכתבתי תזה. באמת. אני מצטער אמא.

- אל תגיד לי שפירסמת משהו.

- מאמר ב'זמנים' ב-2011, ועכשיו עומד לצאת אחד נוסף ב'פוליטיקה' הקרוב.

- היסטוריה ומדע המדינה. יפה יפה. כך גידלתי אותך? כך?

- אבל אמא, זה פעם היה מאוד מקובל, בתרבויות אחרות.

- כן, אריסטו ואפלטון. עם כל הצעירים האלה באקדמיה. אבל הזמנים השתנו מאז.

- אבל גם ליאונרדו דה וינצ'י!

- הוא ברנסנס.

- ובמאה העשרים ויטגנשטיין, ואפילו טיורינג.

- טיורינג - תראה מה עשו לטיורינג! אתה רוצה להיות כמו טיורינג?

- אמא, הוא היה מתימטיקאי ופילוסוף. אני לא מתעסק עם מתימטיקה. מעט מאוד סטטיסטיקה בתזה ב-MA. לא יותר ממה שבאמת צריך.

- ואתה חושב שזה מרגיע אותי? טיורינג? ולחשוב שהאמא הזקנה שלך לא תראה אותך דוקטור. מי יסכים להנחות אותך עכשיו, מי?

- דווקא מצאתי מנחה נהדרת.

- משפטנית?

- מלמדת בפקולטה למשפטים.

- משפטנית???

- היסטוריונית.

- אוי א-ברוך!

- אמא, לא לבכות. יכול להיות יותר גרוע.

- איך יכול להיות יותר גרוע?

- כשחיפשתי מנחה הגשתי מועמדות גם למילגה של האיחוד האירופי בפקולטה לגיאוגרפיה בבאר שבע.

- גיאוגרפיה? באר שבע?

- אבל המנחה היה כל כך נחמד! והיה לי ממש סיכוי! והנושא של המילגה ממש התאים לתיאוריה שלי! והראיון הלך כל כך יפה!

- אני לא מכירה אותך יותר.

- אמא!

- טוב. בוא הנה. בוא. חיבוקי. הנה. כך יותר טוב. תשמיע לי שיר לסיום?

- מוזיקה אינטרדיסציפלינרית את אוהבת?

- יש לי ברירה?

- טוב, את קווין את מכירה?

- מה, הם אינטרדיסציפלינרים?

- הגיטריסט שלהם, בריאן מיי, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה וכתב ספר על ההיסטוריה של היקום.

- דווקא עליו לא הייתי מאמינה.