אני שונא את הקיץ. עונה זוועתית בכל קנה מידה. גם החודשים האביביים אפריל מאי יוני היו לי מאוד קשים. היו כל מיני כאלה ואחרים שאי אפשר לכתוב כאן, ועברתי אותם בדכדוך מתמשך. לקהילת בית הכנסת שלנו אין תקציב ראוי, בגלל שיטת המילט, המתייחסת בחשדנות לדת הרפורמית בעלת האצבע הקלה על ההדק בגיורים ובהשאת מין בשאינו מינו מבחינה מילטית ואחרת, ובשל כך נודד בית הכנסת שלנו ברחבי היקום ללא מקום קבע, ובשבועות האחרונות הוא במועדון הקשיש בכרמיאל, מקום שאיני מתחבר אליו בשום צורה. בקיצור - אין כמו רכיבת אופניים בבקעת בית נטופה להרים את המוראל.
בעיית הניקוז הקשה בבקעה הפכה את הבקעה לימה קטנה ועכורה בחודשי החורף, תופעה שחזרה על עצמה כשלוש או ארבע פעמים בעשרים השנה שאני חי במשגב. מאוד התלהבתי מזה, וזה יצר נופים מדהימים לטיול ולצילום - שתועדו גם כאן - אבל היה ברור לי לגמרי שהמדובר באסון של ממש הן לחקלאים ששדותיהם הוצפו, והן לחי ולצומח בבקעה עצמה. בשלב מסויים מזג האוויר היה לי קשה מאוד, והרכיבה הייתה בוצית ולא נעימה, ולכן ערקתי לחוף בצת, שם הדייגים וציידי החלזונות אוהבים את החורף. אחרי כן פיתחתי לי שם מסלול של עשרים קילומטר מאוד סבביים, והתעצלתי לשנות. לא הייתי בבקעה בערך מפברואר. לכן היו לי חששות רבים כשיצאתי לשוב לבית נטופה, לאחר חודשים שלא הייתי במקום. אלו התבדו.
מהרגע הראשון פיצוץ של תחושות, מראות נהדרים, ריחות וקולות. הטבע בהדרו. שדות נהדרים, עמוסי כל טוב - דלעות ואבטיחים ומלונים וחמניות ענקיות, מטעי רימונים. שדות חיטה חרושים, קטנים, צהובים מאוד. תנים ושועלים ואנפות וסיקסקים וקיפודים. ועדר פרות בכניסה לרומאנה. והילדים הקטנים בבית הספר היסודי בעוזייר הולכים בחוסר חשק ליום שלפני אחרון של שנת הלימודים. ושמש של שבע בבוקר. לא שמש רעה עדיין. מחממת את העצמות. והעלייה הזו בעוזייר שמורידים הילוך וכל הילדים מבית הספר צוחקים עליך. והירידה שלאחריה. ועוזייר מרחוק, עם המסגד, בתוך ערפילי הבוקר, מזכירה באופן מוזר את מון סן מישל. וחקלאים. וטנדר דפוק עם גרר עם אבטיחים. ובחור שמרסס את השדה שלו. וילד קטן עם עדר עיזים. גודש אמיתי של יופי וטבע וחקלאות ואנשים.
אז אני מצרף תמונה אחת. כי אני נורא ממהר כי יש לי ללמוד למבחן בתורת המשפט (כל שלא כתב ארבעת אלו לא יצא ידי חובתו. ואלו הם - פורמליזם; ריאליזם; פמיניזם רדיקלי; עידן דיגיטלי). אז אני מעלה את התמונה הכי מאממת. הייתי יכול לכתוב כאן פוסט של עשרה עמודים על קפיטליזם גלובלי וטלוויזיה אמריקאית ותרבות מקומית וספטמבר אילבנת' וההומלנד סקיוריטי אקט ובוש ואובמה ובית נטופה ואיך הסימולקרה הבודריארית - המרושעת, הזדונית, חסרת התוכן - נטענת במשמעות דווקא במקומות הכי לא צפויים. וזה נותן תקווה אדירה. אבל - פשוט קחו דקה ותסתכלו בתמונה. היא מאממת. שבצ'לום!