הבלוג של אבו אלמוג

מודה בטעות. הבלוג הזה מוכן להודות בטעות בכל עת. מכיוון שלכותב הבלוג ניתנה הנבואה השמימית מאבותיו האדמורים מסטרעטין, הטעויות האלה הן נדירות, ובכל זאת כשהן קורות, אני מקפיד להכות על חטא ולתקן מיידית. אז מייד לאחר הבחירות הבעתי שמחה על כניסתו לכנסת של רונן הופמן באלו המילים: "המדובר באדם מאוד איכותי שכניסתו לכנסת היא ברכה". אז טעה, טעינו, טועים. טעות חמורה. הבנאדם למד הרבה מהבוס של מפלגתו. מי שמכיר את הבלוג הזה יודע שהכוונה אינה למחמאה.

הופמן הגיש עכשיו את "הצעת חוק המשילות" שזכתה אף לאישור הממשלה ותהיה כנראה חלק מחוקינו העתידיים. ההצעה, הצעת חוק פרטית מס' 484145 שהיא "הצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון - שינוי שיטת הממשל) היא הרס של שיטתנו הפרלמנטרית, סתימת פיות למיעוט, ובאופן כללי משהו אנטי דמוקרטי שכל אדם בעל חיבה לדמוקרטיה, ואחת היא נטייתו הפוליטית, או תשובתו לשאלה 'איפה הכסף', צריך לצאת כנגדה במלוא גרון.

הדבר הבאמת משעשע הוא להשוות בין הצעת החוק, שמשקפת כנראה את עמדת 'יש עתיד' על מגוון קלדרוניה ופירוניה, ואף זכתה לאישור ועדת השרים לחקיקה, בה חברים שרי האוצר, הבריאות והחינוך, חברי 'יש עתיד', ובין המצע של יש עתיד עצמה בעניינים אלו. הקשר, איך לומר, אינצידנטלי. או במילים אחרות - כבר הבנו מהקטע של המאגר הביומטרי שהיהיר לא רואה את עצמו מחוייב למצע של עצמו, וזה בסדר כי הוא יכול להסתגר בחדר פנימי ולא לשמוע את המגפונים צועקים בחוץ, או את היס"מ מטרידים מינית את המפגינות, וזה סבבה. כי הפוליטיקה החדשה לא ממש חדשה, וגם איך להגיד, גם המצע הזה, לו היה מיושם, הוא סכנה של ממש לדמוקרטיה ועדיף לשכוח ממנו ולהעיף אותו לכל הרוחות, אז למה להתלונן שהם לא עומדים בו? אז נראה את הצעת החוק כעומדת בפני עצמה. ובואו נלך סעיף סעיף.

- הסעיף הראשון הוא דווקא סבבה אגוזים, וגם מופיע במצע של יש עתיד וראוי בכל מדינה מתוקנת, והוא הגבלת מספר השרים ל-18 וסגני השרים ל-4. גם מוצע שההוראה הזו תשוריין כך שלא ניתן יהיה לשנותה אלא ברוב של 70 ח"כים. טוב. יש לי הרגשה שדווקא הסעיף הזה יעבור קיצוצים ושינויים. כרגע עם כל הרצון הטוב יש לנו 21 שרים ולא פחות משמונה סגני שרים. מתוכם המיותר בסגני השרים עלי אדמות, סגן שר האוצר מיקי לוי מיש עתיד. הפיצול והפילוג הפוליטיים והניפוץ של המערכת הפוליטית מכזו עם שני מוקדי כוח קוטביים למערכת של מספר רב של מפלגות 'מרכז' בינוניות בלי יותר מדי אידיאולוגיה, מבטיחות שאותם אילוצים פוליטיים שהיו לנו בכנסת הקודמת יישארו גם בעתיד, ואחרי הבחירות הבאות יהיה מקום לחלוקה מוגברת של תיקים ליותר מפלגות, ובלי זה אי אפשר יהיה להקים ממשלה. בואו נהיה ריאליים - זה לא יעבוד. גם ביבי יודע את זה, ולא ירצה לכבול את עצמו מראש. בנוגע ל'שריון' - זה כמובן מבטיח שגם כשיבינו שהמדובר בשגיאה אקוטית, אי אפשר יהיה לתקן. נו שוין...

- תיק אחד לכל שר - אותו כנ"ל. זה סעיף מאוד מאוד ראוי, שממש מגביל את הממשלה למספר מסויים של תיקים שכל אחד עוסק בנושא מוגדר. זה טוב אולי בממשלת נורבגיה, או לחתיכה ההיא בדנמרק. כאן העניינים עובדים אחרת. אם סילבן, למשל, ייעלב מכך שאחרי חלוקת הכופתאות לשותפות הקואליציוניות נשאר לו רק משרד המדע, אז ישר תופרים לו את תיק 'קיסר הגליל העליון ונפת מטולה רבתי, הממונה על העניינים האסטרטגיים והקשר עם החייזרים ושר קופות החולים של קופת חולים כללית במחוז עתלית." ומזיזים קצת מהסמכויות של משרדים אחרים למשרד החדש וקצת מביאים תקציבים מהייקב ומהגורן וכך נרגענו. כך נולדו משרדים ממש יפים ומועילים כמו משרד התשתיות הלאומיות, שנולד ב-1996 כשביבי השאיר את שרון מחוץ לממשלה, ואז דוד לוי נעלב ועשה פרצופים עד שהמציאו משרד התואם את מידותיו של שרון ונתנו לו. היו ימים... היום המשרד הוא "משרד האנרגיה והמים" והשר שלו הוא באמת סילבן, שהוא גם שר לפיתוח הנגב והגליל וגם השר לשיתוף פעולה אזורי. טוב, מישהו כאן רואה ממשלה בלי סילבן? מישהו רואה סילבן בלי שלושה תיקים? אז כנראה שזה לא יקרה. ועוד משהו - שני הסעיפים האלה שמאוד מקשים על הקמת ממשלה עתידית באים תחת הכותרת 'הגברת המשילות'. נו באמת... אם הייתי חושד במי מהקלדרונים והפירונים שהם בעלי חוש הומור (פרט למה שנוגע להחדרת חפצים מסוכנים לבתי סוהר, שזה כנראה נושא נורא נורא מצחיק) אז הייתי חושד שיש כאן איזו התבטאות הומוריסטית. לא. הם יבשים כמו טור של הבוס שמסביר מיהו ישראלי.

- אי אמון קונסטרוקטיבי. מסתבר שלפי הצעת החוק "לאורך ימיה נתקלת הממשלה חדשות לבקרים באיומים לפרישה ובנסיונות חוזרים ונשנים לסחטנות פוליטית בתמורה ל'נאמנות'. התוצאה היא שפעמים רבות ראש הממשלה עסוק בריצוי ובפיצוי במקום בניהול מדיניות'. מה מסיק מזה הופמן? הוא מסיק מזה שצריך לסתום את הפה לאופוזיציה, ומעכשיו אי אמון יעבור רק ברוב של 65 חברי כנסת. וואלה! משילות! הסעיף גם מציע שהצגת הממשלה החדשה תהיה ברוב של 65 חברי כנסת. שזה כבר מגביר את כוח הסחטנות של הסיעות הקטנות והבינוניות בשלב המשא ומתן הקואליציוני, ודי מחסל את המשילות של הממשלה מראש אם תשאלו אותי. אבל לא חשבנו כאן עד הסוף, נכון הופמן?

אז בואו נאמר שבאמת בשביל לחזק את המשילות צריך לסתום את הפה לאופוזיציה, ונזרום עם הופמן שאם הצעות אי אמון תהיינה ב-65 ח"כים. אז בואו נראה מה יקרה. נאמר שיש ממשלה שמורכבת מהליכוד, בנט ולפיד. נאמר שיש משא ומתן עם הפלסטינים, ורוצים להחזיר שטחי אבותינו ובנט פורש. אז ביבי נתקע עם חמישים ומשהו ח"כים. אבל השמאל נורא אוהב אותו ולא רוצה להפיל אותו בגלל המשא ומתן. אז נתקענו עם ממשלה של פחות משישים. להפיל את הממשלה אי אפשר, כי יש את 'חוק המשילות'. אבל הממשלה לא מסוגלת להעביר שום הצעת חוק ולא לקדם שום מדיניות כי אין לה רוב. יופי של מצב. אבל זה סיטואציה כל כך מוקצנת והזויה שלא יכולה לקרות במציאות, ממשלת מיעוט שנתמכת על ידי 'רשת ביטחון' מבחוץ כדי לקדם משא ומתן מדיני, שבאמת לא כדאי לחשוב על זה, או שמא? לדעתי הסעיף המטומטם הזה מספיק כדי לשלוח את הופמן בחזרה הביתה בטיל לנסח שוב את ההצעה, אבל נמשיך הלאה.

- אי קבלת חוק התקציב במועד. עקרונית הממשלה מניחה את הצעת התקציב על שולחן הכנסת בסוף אוקטובר, והכנסת צריכה לאשר אותו עד ה-31 בדצמבר. אם זה לא קורה יש ארכה של שלושה חודשים. אם גם אז לא מתקבל התקציב, הממשלה נופלת ומכריזים על בחירות. אז הופמן לא אוהב את המגבלה הזו ופשוט מסיר את הסעיף שקובע מתי להניח את התקציב, ומתי הוא צריך להתקבל. אתם יודעים מה יקרה מזה, נכון? לא משילות ולא נעליים. במדינת ישראל לעולם לא יהיה תקציב. פשוט כך. לא תהיה לאף אחד סיבה להגיש אותו או לקבל אותו. המדינה תמשיך להתנהל לפי סעיף 3ב לחוק יסוד משק המדינה, שכל חודש מוציאים 1/12 מהתקציב הקודם. כששטייניץ החליט לעשות תקציב דו שנתי התלוננתי שזה רעיון אידיוטי ואנטי דמוקרטי, כי מי יכול לחשוב מראש שנתיים ברמה של תקציב. עכשיו מסתבר שיורשיו של שטייניץ גרועים ממנו ולא רוצים בכלל לקבל תקציב.

- אי תשלום מימון לחלק שהתפלג מסיעה. אם מפלגה מתפלגת, רק אם רוב חברי הכנסת של המפלגה הודיעו על התפלגות הסיעה, יקבלו הפלגים מימון מפלגות. זה פשוט מצחיק. בואו ניקח את התסריט הבא. יש מפלגה שנקראת 'יש עתיד'. במהלך התנהלותה חל בה ויכוח אידיאולוגי בין תומכי ריקי כהן מחדרה ובין אלו שחושבים שצריך לחפש יותר חזק איפה הכסף או משהו כזה. נקרא לאלו קלדרונים ולאלו פירונים. למפלגה 19 חברי כנסת, החלוקים בערך שווה בשווה בין הקלדרונים והפירונים. יש תשעה פירונים ותשעה קלדרונים. שני הפלגים רוצים לפרוש ולהקים מפלגה משלהם, אך חבר הכנסת ה-19 במניין קיבל הבטחה מראש הממשלה הזדוני ביבי שרוצה להרוס את המפלגה מבפנים, כי מייד לאחר הבחירות הבאות ימונה לשגרירנו בגואטמלה, ולכן הלה עומד בין הקלדרונים ובין הפירונים ואינו מביע עמדה. ודאי שכל אחד מהפלגים ירצה להודיע על הפירוק, אך אינו יכול כי אין לו רוב של הח"כים. מצד שני אינם יכולים לשתף פעולה ולהודיע על הפילוג במשותף כי כל אחד רוצה לשמור לעצמו את שם המותג 'יש עתיד'. כך יקרה שהמפלגה תרחש ותתסוס אך לעולם לא תתפרק. מה שמבטיח הרבה מאוד בלגן, הרבה כאב ראש, פחות דמוקרטיה, ואפס משילות. ולהיפך - זה יהיה מצב של חברי כנסת פראיים שאינם כפופים לשום משמעת סיעתית - כי המסגרת הסיעתית מזמן איבדה את משמעותה - ועושים מה שבראש שלהם. משילות אמרנו כבר?

- העלאת אחוז החסימה ל-4%. הדובדבן שעל הקצפת של הצעת החוק הבריונית הזו. בואו נראה בכנסת ה-19 לאיזה מפלגות פחות מ-4%? אז יש לנו חד"ש, רע"מ תע"ל, בל"ד וקדימה. אז דבר ראשון רואים כמה זה יעזור למשילות. כי קיומן של המפלגות האלו אינו מעלה ואינו מוריד לפעולה תקינה של הממשלה. כבר נחשף השקר. מה כן קורה כאן? סותמים את הפה לערבים. שימו לב בכל אופן למצע של 'יש עתיד'. הם מציעים שם להעלות את אחוז החסימה ל-6%. זה היה מגרש מהכנסת שלנו גם את 'התנועה' 'מרצ' ויהדות התורה. אז כמה שאנחנו שונאים חרדים, הם עדיין יהודים. ושיהודי יגרש יהודי? לא. נרד קצת מהבטחת הבחירות של 6%, ונוריד את הדרישה ל-4%. כך נסתום את הפה רק לערבים. תהיה לנו כנסת רק עם ערבים נחמדים, כאלה שרצים במסגרת מפלגות ציוניות, ועושים מה שאומרים להם. סבבה, לא? אז לפיד והופמן, רמז היסטורי קטן. היום אחוז החסימה עומד על מה שהוא עומד רק בגלל ש'התחייה' יזמה הצעת חוק להעלותו לפני הבחירות של 1992, והייתה הקורבן הראשון, ולא הצליחה לעבור את אחוז החסימה שקבעה בעצמה. אתם כבר סגורים שיש לכם יותר מ-4% בבחירות הבאות? אני לא סגור. תסתכלו על 'קדימה'. קרו דברים כאלה בעבר. היה שינוי עם 17 מנדטים שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות שלאחר מכן. היו דברים מעולם. אבל זה עניין של צדק פואטי. הופמן - אתה לומד מדע המדינה וכאלה. מומחה לענייני ממשל מדיניות ואסטרטגיה. אני מומחה רק לקשקש בקומקום. אז תסביר לי בבקשה מה קורה במדינה שיש בה רוב, ומיעוט, והרוב שולל מהמיעוט בכל מיני אמצעים את זכות הייצוג הפוליטי. לא, אני בכלל לא הולך לכיוון של כל השמות היפים שאפשר לקרוא למהלך כזה. אני סתם שואל את עצמי אם הצלחנו כמעט עד עכשיו להמנע מאלימות במאבק הפוליטי של הערבים אזרחי ישראל, פרט לשתי התפרצויות אלימות ב-1976 ו-2000, והצלחנו לתעל את המאבק הזה למקומות ציבוריים ופרלמנטריים, מה יקרה אם נסתום להם את הפה ולא נאפשר להם ייצוג בכנסת? וואלה? באמת? בדיוק כך חשבתי.

טוב. מקווה שקראתם את הכל עד הסוף, היו לנו כאן צחוק ודמע, סעיפים היתוליים וסעיפים פליליים, אבל זה מה שהולך לקרות.