הבלוג של אבו אלמוג

נו... אבו מאזן. אשרי המאמין. הפיד שלי נע בין תיאוריות קונספירציה שמערבות את יחימוביץ', רוחאני והנייה, ובין ספקנות וחוסר אמונה. אני רק רוצה לשרוד את גל ההדף של הפיגועים אחרי שהכל ייגמר ברע, אבל למה להיות שלילי. משא ומתן. אחלה בחלה. ג'ון קרי. וושינגטון. אולי יצא מזה משהו. אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. בשביל זה יש מיליונת'לפים בלוגים אחרים בבלוגוספירה, חלקם פחות הזויים מבלוג זה. אנחנו בעניין של ביקורת תרבות. 

במנוף יש פאב שנקרא 'הפאבלה'. זה יזמה של כמה אנשים ממנוף, ביניהם חברים טובים של ש', ומכיוון שכך אנחנו מגיעים לשם מדי פעם. מביאים לשם כל מיני להקות, ומכינים שם הכל בעצמם, סושי ואדממה וסנדביצים וכאלה. יש שם אווירה נחמדה, וזה סוחב לא רע כבר כמה שנים וכנראה מחזיק את עצמו כלכלית, אז יש בזמן האחרון מחשבות באשחר להרים כזה דבר. אני בספק, אבל איך אמרתי - למה לא לפרגן? אולי יצא מזה משהו.

היינו שם בכמה הופעות. אחת לכמה זמן שליחי הבלוז מגיעים לשם. זו להקה ענקית לדעתי, שנותנת שעתיים של קאברים לכל מיני להיטי רוק מהסבנטיז בדרך כלל, מה שמבטיח לרוב שעתיים מהנות בכל קנה מידה (ואכן, ככל שהערב מתקדם ומפלס האלכוהול עולה, כך הקאברים נשמעים טובים יותר מהמקור). הבסיס שלהם הוא גיטריסט וירטואוזי שנקרא צ'לי סיגלסקי, ויש שם סולנים מתחלפים, ובזמן האחרון הם עובדים עם אורטל אדרי מכוכב נולד, שהיא בסדר פלוס, ושונה לגמרי מהתדמית שהייתה לה שם. הם נותנים שואו לא רע, כולל גרופית אחת שרודפת אחריהם לכל מקום, כך הבנתי, ועוברת בין הכיסאות ועושה שמח. אחרי פעמיים שלוש לומדים להכיר את כל השטיקים, מה שגורם לזה להיות אפילו יותר מהנה. אז בקטע הזה של להקות כיסוי יש עליות וירידות. לפני כמה זמן הגיע לשם מופע כיסוי של הביטלס, שעדיף שלא אפרט. נפילה ממשית, שכמעט עליתי על הבמה ודרשתי את הכסף בחזרה. ביום חמישי הלכנו די בהתראה של חמש דקות להופעה של 'המוריסונס' האמורים לחקות את להקת הדלתות. ביני לבין עצמי לא נתתי לזה יותר מדי סיכויים, אבל אם יש סיכוי להעביר ערב בסבבה, אחרי יום די מייאש במשרד, וכל מיני דברים שקשורים בדוקטורט ובמאמר שעומד להתפרסם שרודפים אחרי, אז למה לא. ש' היא תמיד חברה מענגת, למרות שהקטע שלה הוא יותר גלגלצ, אבל פעם בחצי שנה שמים שם את 'הרוכבים בסופה' ופעם בחצי שנה את 'הדליקי את אשי' (היום אני בקטע של לתרגם את השמות של השירים שלהם), כך שיש סיכוי שהיא תכיר שיר או שניים.

הסיכום - הפתעה חיובית לחלוטין. משהו סבבי לגמרי.

החבר'ה לא התחנפו לקהל. מהתחלה היה ברור שהם עושים מה שמעניין אותם ושרים מה שמדליק אותם, וזה נהדר. מי שמכיר את הדורס באופן גלגלצי קיבל כהדרן את "הדליקי את אשי", ועוד שניים שלושה מהיותר מוכרים במהלך הערב. אבל הם די חרשו צדדים לא מוכרים של הדורס, ולא הגיעו לרבים מהלהיטים הידועים כמו "אנשים הם מוזרים", או "הסוף". היו שם גם להיטים כמו "שיר אלבמה" או "הרוכבים בסופה", אבל נראה שאלו שולבו רק כדי לשמור את מי שהגיע לשם בלי ידע מקיף בדורס במצב סביר. הייתה שם אינטרפטציה די אישית לכמה וכמה שירים של הדורס, מהלהיטיים פחות, שהייתה מאוד דומה למקור לפעמים, ושונה ממנו בכמה דברים מעניינים בפעמים אחרות. הם נתנו שיר אקוסטי בשם 'יוניברסל מיינד' שנטען שזה איזה בוטלג של הדורס שלא נכנס לאחד ממיליונת'לפים התקליטים שלהם לפני ואחרי לכתו של מוריסון, והיה השיר היחיד בכל הערב שלא הכרתי. זה היה החלק הפחות מוצלח של הערב. אבל חוץ מזה היה ערב שכל כולו רוק סוחף, מהתחלה ועד הסוף. זה נמשך בערך שעתיים, ומבחינתי היה יכול להימשך עוד שעתיים. 

יש שני דברים חשובים בכיסוי של הדורס. האחד הוא כמובן המוריסון. ולזה נגיע. אבל צריך גם מנזרק על רמה, זאת אומרת קלידן מלא אנרגיה שיודע מה הוא עושה. הקלידן של המוריסונס הוא טוב מאוד, ומשך ערב שלם בלי לשפוך לאגר. לא מנזרק, אבל לא נבוא אליו בטענות. יש מעט קלידנים ברמה הזו, ולצפות למצוא מנזרק בפאב במנוף זה דבר מוגזם. דרך אגב, המנזרק המקורי הלך לעולם שכולו קלידים לפני כחודש, אללה ירחמו. בנוסף לקלידן המוריסונס מצויידים גם בגיטריסט ובאסיסט שיודעים מה הם עושים, והפתעה של ממש במתופף שנתן אנרגיות לכל הערב. לא הרביץ שם סולואים מי יודע מה, אבל יש מעט סולו תופים בדורס עד כמה שאני מכיר. עלה גם בחור נחמד עם סקסופון באיזה שלב, ואני לא בטוח אם זה משהו שהביאו איתם המוריסונז מדאון טאון תל אביב או כישרון מקומי.

המוריסון עצמו הוא גבר חביב בשם איתי יצחקי. כשהוא עלה על הבמה זה נראה קצת מגוחך כי הוא הלך על הקטע של המוריסון עד הסוף - מכנסי עור, חולצה לבנה, ותספורת שהייתה נורא אין ב-LA ב-1970 ומאז קצת יצאה מהאופנה. זו יכולה להיות נפילה, או שזה יכול להיות גדול. אין באמצע. וזה היה גדול. אני חושב שיצחקי בילה המון זמן בלצפות בוידאו של מוריסון, ולמד את כל מה שהיה למנוח ללמד, למרות שהוא נראה בעשר שנים מבוגר יותר מהמנוח כשהלך לעולמו, אבל אולי זו רק התאורה. אז הוא לחשש, וזעק, וצעק, והתפתל, וספרתי שתיים או שלוש כוסות ויסקי שהתרוקנו שם במהלך הערב, מה ששיפר ללא ספק את הביצועים. כאמור ההדרן היה ביצוע - די רחוק מהמקור - ל'הדליקי את אשי', שאליו הודבק משום מה הפתיח המפורסם של 'המצעד הרך' -

"When I was back in seminary school

there was a person there

who put forward the proposition

that you can petition the lord with prayer.

Petition the lord with prayer.

Petition the lord with prayer.

YOU CAN NOT PETITION THE LORD WITH PRAYER!"

כשיצחקי זעק את "אינך יכול לפנות אל האל בתפילה" כשהוא טוען את המילים האלה בכל הציניות והתיעוב של מוריסון המקורי, שרתה לרגע רוחו של מוריסון על פני הבמה. 

את הדורס אני אוהב משהייתי ילד. נתפסתי אליהם מתי שהוא ב-1983, ולא הפסקתי מאז. הם אף פעם לא היו בשורה הראשונה של הדברים שאני שומע ואוהב, אבל הם תמיד היו שם. מוריסון לדעתי הוא המגיש האולטימטיבי. החוויה הכי אישית שלי שזכורה לי מהם היא מאוד מוזרה. מתי שהוא ב-1987, שמעתי ברדיו מאזינה שפתרה חידה, וביקשה שינגנו את ה-ROADHOUSE BLUES (הייתי רושם 'בלוז בית ההפקר' אבל אף אחד לא היה מבין על מה אני מדבר. זה בעקבות דבורה שטיינהרט שתרגמה את "Welcome, fellow, to this bordello" השובב, של נבוקוב מ'לוליטה' ל"ברוך הבא, גברא רבא, לבית ההפקר".). הקול של המאזינה היה כל כך אבוד ועייף ומיואש, והקטע של בחורה שאוהבת דורס נראה לי כל כך מדליק, שהתאהבתי בה מיד ועד היום אני זוכר את שמה ומהיכן באה. לפני כמה זמן השם הזה צץ בתור מגיבה אצל חברה של חבר באיזה פיד בפייסבוק. וידאתי שהגברת בגיל המתאים ומהמקום המתאים, והבטתי לראשונה בפנים שהשתוקקתי לראות מזה עשרים וחמש שנים. נו שוין... חוויות פייסבוק.

השיר עצמו 'רואדהאוס בלוז' הוא האהוב עלי ביותר משל הדורס. הוא לא נשחק עד דק בגלגלי מכונת המטריקס של גלגלצ כמו הלהיטים הממש גדולים שלהם, והוא די מוכר ויש לו קאברים נחמדים, והמילים די בונבון -

"Woke up this morning and got myself a beer, the future is uncertain and the end is always near"

אז זה תמיד נחמד לשמוע. עוד לא הגעתי למצב שאני פותח את הבוקר עם בירה (פרי ויוגורט אפס אחוז בזמן האחרון, אבל מה ההבדל, בעצם?) אבל אני שקוע בבישול הבירה הביתית "התנין מסח'נין" ואם זה יצא מספיק טוב ויהיו עודפים, אז גם זה יקרה.

אז ממתק אמיתי - בלוז בית ההפקר. עם אורח - ג'וני לי הוקר. ענק.