הבלוג של אבו אלמוג

לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, זיכה בית המשפט את הנאשם, יודיע דבר הזיכוי בתחילה. זאת אומרת אם יש חדשות טובות, אז ישר לשפוך, ולא לשחק משחקים. אנחנו במתח. אז בבחינה בתורת המשפט - סוגיות מתקדמות - קיבלתי תשעים ושש.

הייתי בחרדה עצומה. זו הבחינה הראשונה בשינון ופליטת החומר שאני עושה מזה הרבה שנים, ואיך לומר - אני לא נהיה יותר צעיר. האלצהיימר כבר מכה בכל חלקה טובה, ובאמת היה קשה לזכור את כל החומר הזה. אבל הלכתי לפי הספר - נכחתי בכל השיעורים, כתבתי כל מילה של המרצה, קראתי את כל המאמרים, והכנתי מחברת בחינה רצחנית, ומה'תם יודעים? זה כנראה עובד. אין קיצורי דרך. יגעת ומצאת תאמין, ואידך זיל גמור.

אז מה עכשיו? הסיפור רחוק מלהסתיים. בעצם רחוק מלהתחיל. יש עוד שתי עבודות בבדיקה. אני די מאמין באיכות האקדמית של העבודה שלי, אבל תמיד יש הפתעות. וגם וועדה והצהרת כוונות וכל זה. אבל מה שסימנתי כמכשלה הגדולה מאחורי. המכשלה הגדולה בדרך להיות דוקטורנט מן המניין, ולא אותו שעטנז מביך של 'תלמיד מחקר מקדים לתואר שלישי'.

אז הייתי חרדתי, וקצת דראמה קווין, והלחצתי את כולם סביבי. בסדר. לא שלמדתי לקח. עכשיו אני לחוץ משתי העבודות שבבדיקה. עובד על זה. שתי נשימות ארוכות... 

אז? אז מישהו צריך לחשוף לעולם את הקשר האטימולוגי שבין PERSONAL STATUS (המעמד האישי) ו-STATE, וכנראה שזה יהיה אני! שזה תגלית בסדר גודל של הבוזון הזה במאיץ החלקיקים או הקטע הזה שעדה יונת המציאה עם הדי.אן.איי או האר.אנ.איי או איך שלא קוראים לדבר הקטן הזה שיש לנו בגוף, וחשיפתה תחולל מהפכה של ממש בכל התחום התיאורטי האינטרדיסציפלינרי - פוסט סטרוקטורליסטי - ניאו קנטיאני - שבו אני עוסק. אין בזה פרס נובל, כמו שחולם קנקן התה, אבל זה מאוד מעניין. לפעמים משעשע. ויוצאים מזה דוקטור, שזה החלום של כל אם יהודיה, ולמרות שאני דאהריסט בנשמתי, האמא שלי נורא יהודיה.

בהמשך צפוי יום מרגש ביום רביעי עם הנאום (אני מתכונן במרץ. השומסקאים לא יודעים מה עתיד ליפול עליהם). בבוקר אני אקפוץ דרך המזכירות ואגיש את תיק המועמד בפקולטה. אחרי כן אני זומם על התערוכה הזו של וורהול ובסקיאט במוזיאון תל אביב. אורי - אם אתה קורא את זה ארוחת צהריים אתך ועם בוריס בא בחשבון. אלמוג איתי דרך אגב.

תודה למברכים. אחת קטנה שאני ממש חייב - יאיר, כך מקבלים תואר דוקטור אמיתי. מצטער. הייתי מוכרח. טוב. כל הפוסט הזה הוא די יהיר וטפיחה עצמית על השכם, אבל כוסאומממו מגיע לי, עבדתי קשה בשביל זה. 

נסיים במשהו שכבר היה כאן פעם, אבל רלוונטי יותר מתמיד. א ראק און ראל קלאסיש פון די זעקציגער יארן - זעקס און ניינציג טרערן.