בעצם אני נוסע עוד כמה ימים, אבל החלטתי לכתוב את הפוסט הזה עכשיו כדי לסמן עליו "V". אם לא יקרה משהו בלתי צפוי ברמה של מלחמה עם סוריה, או מהפכה צבאית שמעלה לשלטון את שי פירון או משהו מהסוג הזה תשמעו ממני רק אחרי יום כיפור.
בבלוג הזה לא יופיעו תמונות או רשמים מהמסע לאיסלנד. אני רוצה לחוות את החוויה בעצמי, ולא כצופה מהצד המתעד אותה עבור קהל לא מוגדר של קוראים. מאז שפתחתי את הבלוג אני חי פחות את החיים של עצמי, ויותר משמש כמתבונן (משתאה לפעמים) בחיים שלי. לא הפעם. אני כל כך מושקע - כלכלית ונפשית - בטיול הזה, שאני רוצה לחוות מכלי ראשון כל חוויה, בלי לחשוב איך אני מתעד אותה ומה אכתוב עליה. איני לוקח כל אמצעי להתחבר לרשת. לא סלולרי ולא מחשב נייד.
נורא מצטער. מי שרוצה, גילי חסקין למשל - ואפשר להיות חבר שלו בפייסבוק בסבבה, עושה טיולים נהדרים ומתעד אותם. אתם לא צריכים אותי בשביל זה. כמובן שאם יקרה משהו מאמם ברמה של פסל של דאהר אל עומר דוהר על סוסו בכיכר המרכזית ברייקיאוויק - שקשור לנושאים שהבלוג הזה עוסק בהם בדרך כלל - איידע אתכם לאחר מעשה.
אז למרות הבגידה הצורבת הזאת אני משאיר לכם שיעורי בית, שלא יהיה לכם משעמם כשאני איננו.
זה סקר הקוראים הגדול. אתם נדרשים לענות עליו. נועד לשפר את השירות. משהו כמו עשרים שאלות ורק שתיים שלוש מהן עוסקות בדאהר.
תראו, אנשים, יש לי כמה עשרות עוקבים כאן, כמה עשרות מנויים במייל וכמה עשרות מנויים בפייסבוק ובטוויטר. אם אתם רוצים להשפיע על התכנים של הבלוג הזה, תנו משוב. אני מצפה לכמות משמעותית של טפסים כשאחזור. אחת הסיבות שאני כותב עכשיו ולא ממש כשאני יוצא זה שאם יש בעיה עם הטפסים, לא מתמלא או לא נשלח, אני רוצה לדעת מזה.
אני רוצה לדעת מי אתם, מה מעניין אתכם, מתי טוב לכם לקרוא, ומה טוב לכם לקרוא. לא מתחייב ליישם, אבל טוב לי לדעת.
בקיצור - זו זכות לתת שירות. מלאו ותיהנו.
מתחייב כאן ביורק, אבל היא כל כך ניינטיז. הנה חבר'ה שאף פעם עוד לא ביקרו בבלוג הזה, הדד וגרסיה, שרים דילן, אחד הנחמדים שלו. מצטער. תקוע ב-1987.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
