הבלוג של אבו אלמוג

מסיבות מובנות נמנעה ממני הנסיעה לכרמיאל להתפלל את 'כל נדרי' עם אנשי קהילתי. על אף ההיתר הברור להתפלל עם העבריינים, אני אף פעם לא מנסה את תושביה הטובים של אשחר בקטע הזה. כך שכל מה שעשיתי ביום כיפור זה הוא להתפלל לאלילי הקאנדי קראש בחדרי הצנוע והחשוך. הגעתי לרמה 147. תרגמתי גם כמה עמודים מהמאמר של סקינר שהיה משעמם מאוד, אם כי עמוק מאוד. יש כאלו שכותבים עמוק ומעניין, סקינר אינו מסוגל לכך. הוא יסודי ומתודי. בכך נראה לי שמילאתי את מצוות 'עיניתם את נפשותיכם', מעבר לצום הסטנדרטי. אם כי נותרו לי עוד שנים עשר עמודים.

אם כבר הגענו לנושא הלימודים - מי שלא חבר שלי בפייסבוק - או בעולם האמיתי שמחוץ לרשת - אז סיימתי את כל שלושת קורסי 'המחקר המקדים' בציון ממוצע של 97. פ' נתנה לי 100 על קאנט, וזה נהדר, כי זאת אומרת שיכול להיות שאני מבין קצה קצהו של קאנט. בלי לפתוח פה לשטן, החלטת הוועדה לתארים מתקדמים אם לקבל אותי או לא נראית קצת פורמלית, אבל לך תדע. סביר להניח שבתחילת אוקטובר אהיה לדוקטורנט מן המניין וזה שיפור לעומת המעמד המביך של 'תלמיד מחקר מקדים לתואר שלישי'. האמת - חששתי. היו יותר מדי משתנים במשוואה שלא היו תלויים בי, אבל עשיתי כמה שיותר טוב את מה שכן תלוי בי, והפעם זה כנראה הספיק. אני מאוד שמח. לקחתי על עצמי לאתר ולקרוא את 'הנסיך' של מקיאוולי, כי לא נראה לי שאני יכול להתקדם הרבה בנושא שאני רוצה לכתוב עליו בלי להכיר את מקיאוולי לעומק, ובכלל, לך תדע אולי זה ספר מעניין? נראה לי שעוד נשמע עליו כאן. או שלא.

פ' בחול עד אמצע אוקטובר, ולכן אני לא יכול להיפגש איתה ולהתחיל את העבודה, אבל אני תוסס מרעיונות. בדרך כלל לפגישות איתה יש אופי ממקד ומצנן. איכשהוא אני נכנס לחדר, ומתיישב על הכורסה כשאני תוסס מהרעיון שפירוש ראוי של פקודת הבטריקיה האורתודוכסית יכול להביא ליישום הרעיון של חליפות דאהריסטית ניאו-מרקסיסטית מאשחר ועד רייקיאוויק, ואם רק אנסח את זה נכון אביא מייד להכחדה סופית של שיטת המילט מתחת לשמיים. אחרי רבע שעה אני  ויוצא ישר לספרייה עם רשימת קריאה שנועדה למלא חוסרים נוראים ברקע התיאורטי שלי בהיסטוריה ובמדע המדינה, וקול שעטת פרשיו של דאהר מתעמעם מעט. הפעם זה לא יקרה מהר, כי יש לי חודש שלם להזות על הדוקטורט ואיך שאכתוב אותו ולהתפרע.

סקר הקוראים הגדול - זוכרים? המון תשובות. המון תובנות. התובנה העיקרית כרגע היא שכמה שאני מפרסם יותר קוראים אותי יותר. היו כמה שהביעו תמיהה למה ערכתי את הסקר. התשובה היא נורא ברורה. יש לי אינטראקציה עם הקוראים. אם הייתי רוצה לכתוב רק לעצמי, לא הייתי צריך את הבלוג הזה. יש לי מגירות שלמות מלאות שטויות. לכן אני רואה את הבלוג הזה כמתן שירות לקהל קוראים, וההעדפות שלהם חשובות לי. מטרה משנית היא לנסות להגיע לכמה שיותר קוראים ולפצח מה מביא אנשים לבלוג הזה ומה משאיר אותם. אז כשפירסמתי שקלתי לרדת לפוסט או שניים בשבוע, אחד באמצע השבוע ואחד בסוף. התשובות שכנעו אותי שהקצב הנוכחי - כותב כשבא לי. אם יש המון דברים אז פעם ביום. אם אני יבש אז פעם בשבוע - הוא מעולה, ומתאים לצרכי הבלוג כמו גם לצרכי קוראיו. הניסוי האמפירי שנערך מחמת הצורך, כשהייתי באיסלנד ולא הייתי יכול לפרסם, הראה שאכן, יש זליגה ונטישה של קוראים אם אני לא מפרסם כמה ימים, ולוקח להם זמן לחזור. יש ירידה של חמישים אחוז בערך במספר הקוראים של פוסט מוצלח שמגיע אחרי זמן רב, ועלייה משמעותית בפוסט שמתפרסם יום או יומיים אחרי פוסט אחר, ולא משנה עד כמה הם טובים או מעניינים. יש עוד המון תובנות, עדיין לא ניתחתי את העניין לעומק, ואני שוקל לתת פוסט שלם עם ניתוחים סטטיסטיים. אגב, רובכם אינכם מכירים את אנליה הואוני, ותתביישו. אני שוקל להגביר את קצב כתיבתי בנושא תיאורטי חשוב זה.

אפרופו איסלנד, חשבתי שהחזרה תהיה קשה. מסתבר שהיא קשה מאוד. הג'ט לג הוא מטורף, וזה רק שלוש שעות. בכמה לילות הראשונים הלכתי לישון לפי שעון רייקיאוויק וקמתי לפי שעון אשחר. קשה להיכנס לעבודה, כי אני לא ממש מרוכז ומפוקס, וגם כל החגים האלה לא מצליחים להכניס אותי לשגרה. יש מיליון דברים שאני צריך לעשות, ואיך לומר, הנסיעה לא שיפרה את מצב חשבון הבנק שלי וצריך לטפל בזה ומהר, ואני מתעצל.

טוב, הבטחתי וזה אבל הנה תמונה אחת מאממת. זהו אגם מיוואטן, או בעברית אגם היתושים (נבדק אמפירית. יש יתושים). הקטע המדהים הוא העיירה הפסטורלית (עיירה. אשחר הייתה יכולה להיות אימפריה אדירה. באי הזה יש שלוש מאות אלף תושבים, מאתיים אלף ברייקיאוויק, והיתר פרוסים בדלילות על פני המרחבים העצומים. מה שגורם לכך שכל שלושה בתים שתקועים בפיזדלוך קוראים לעצמם עיירה) שנמצאת על שפת האגם הפסטורלי, מתחת להר געש עם מכתש ענקי שנראה כאילו הוא הולך כל שנייה להתפרץ. בכלל כל הארץ הזו זה אסון טבע אחד ענקי. התמונה הזו היא נורא סימלית בעיני. מאממם.

ממתק אמיתי? בחמישי בערב הייתי בפאבלה, אני במו"מ לשווק שם את התנין. הייתה שם להקת קאברים שבגלל שהייתה לא מי יודע מה לא אחשוף את פרטיה. בקיצור הם שרו וניגנו כל מיני דברים מאלביס עד לד זפלין - דווקא קטע מעניין נתנו באמצע ריף גיטרות מזרחי של חמש דקות באמצע A WHOLE LOTTA LOVE, וזה היה פחות או יותר הקטע הסביר בערב - אבל היה להם שלד בסיסי של קרידנס קלירווטרז ריווייוול, זאת אומרת שכל שניים שלושה שירים הם חזרו לשיר שלהם. בין היתר ניגנו שם את 'שמעתי שמועה' של מרווין גיי, וטענו שזה לפי הגירסה של קרידנס. מה שגרם לי לחזור אליה אחרי כן ולשמוע אותה שוב. הם בסדר קרידנס. נותנים ביצוע טוב בהרבה משל גיי המנוח. השיר הוא שיר מאוד בסיסי בז'אנר האהוב עלי - 'תראו מה היא עשתה לי יימח שמה', אבל גיי שר אותו כאילו הוא נורא נהנה מזה ופוגרטי כועס מאוד, ויש מין בס עצבני ברקע. אז שיהיה בסבבה. פוסט מאוד מפוזר, אבל רציתי באמת לעדכן בכל מיני דברים. שבת שלום וגמר חתימה טובה. אין דרך טובה לחתום את יום הכיפורים מאשר מעט מי ישועה זכים.