הבלוג של אבו אלמוג

היום יום גדול לחברה הישראלית. היום הסיר בג"צ קלון נוראי שהכביד עלינו מזה זמן רב - את 'חוק המסתננים' שקבע שניתן להחזיק אדם במעצר ללא כל עילה בדין, ללא משפט, ללא אפשרות לגרשו או להחזירו למדינת המוצא, במשך שלוש שנים. סעיף זה היה אחד החמורים שאי פעם נחקקו בספר החוקים של מדינת ישראל, והיום הסיר בג"צ מעלינו את החרפה הזו.

ביליתי עכשיו כחצי שעה נהדרת בקריאת פסק הדין, בלימודו ובהתענגות עליו. אין בו חידוש רב. הוא ממשיך בדרך בה הולך בג"צ מזה שנים, מאז פסק דין מגדל כפר שיתופי. פסק דינה של ארבל הוא מתודי, בנוי כמגדל נדבך על נדבך. אחרים הוסיפו לה הערות משלהם. אין בדברים חידוש משמעותי, הם אך יישום של הלכות שנפסקו זה מכבר. אין זה חדש שיש לנו, כתושבי מדינת ישראל ואזרחיה, את הזכות לחיים, הזכות לחירות, והזכות לחופש התנועה, וכי שלילה של אלו ללא תכלית ראויה ובמידה סבירה תיפסל. כל אדם סביר שהיה בוחן את החוק, היה מגיע למסקנה הברורה אליה הגיע בית המשפט בסופו של דבר כי התכליות העומדות במבחן החוק הן מפוקפקות בחלקן, ובמיוחד ה'הרתעה', והאמצעים הננקטים להשגתן אינם עומדים בכל מבחן מידתיות.

החידוש לא היה של בג"צ. החידוש היה של הכנסת. החידוש היה בעצם החקיקה החצופה, הגזענית, מתוך הנחה של המחוקק, שיוכל להטיל אימה על בג"צ עד כדי כך שזה לא יפסול את החוק. הצעד הזה לא צלח. על אף שלפסק הדין חילחלה רטוריקה של 'רחמים על תושבי דרום תל אביב', המתבקשת בנסיבות העניין (אם כי לשיטתי, אלו הופקרו על ידי הממשלה הרבה לפני שהמסתנן הראשון חצה את הגבול), בג"צ מנתח היטב את מסכת השקרים והרטוריקה הכוזבת, מראה בנתונים אמפיריים כי הטענות באשר למסתננים והקשר שלהם לעבירות מין ופשיעה אינן מבוססות, ובמילותיו השקטות משהו של בג"צ - "יש
ליתן את הדעת על כך שהנתונים שהובאו על ידי המדינה הינם נתונים מספריים מוחלטים
שאינם נותנים תמונת מצב אמיתית והשוואתית על הפשיעה בקרב המסתננים. באשר לתמונת
המצב המלאה והאמיתית קיימת מחלוקת". פרקליטות המדינה לא השכילה להביא בפני בג"צ נתונים מספריים על הפשיעה, שאינם נתונים במחלוקת, ומעמידים את האמצעי שננקט באופן מידתי לתכליתו. וכאן אני גם מאוד עדין.

פסק הדין הוא פסק דין של תשעה אנשים הגונים, ששמו בצד את הרטוריקה, את השיח הגזעני הפולקיסטי הרווח, את הצעקות, את המצעדים והתהלוכות, את האיומים בשלילת סמכויותיהם, ודנו בהשקט ובביטחה. הגדיל עשות השופט פוגלמן, שהעלה את העובדה כי המחוקק בחר להסדיר עניין זה בחוק למניעת הסתננות ולא בחוק הכניסה לישראל כדי ליהנות מהסטיגמה השלילית של 'מסתננים', כאשר למעשה, כדבריו, חלק ניכר מהם הם מבקשי מקלט. על אף שהוא אומר כי "הבחירות
הרטוריות של המחוקק אינן עומדות לביקורתנו", דעתו על בחירה רטורית זו ניכרת.

ומה המסקנות? אנו נמצאים עכשיו בכנסת של 'פוליטיקה חדשה'. אנשים שנכנסו לכנסת על מנת לתקן את העוולות שעוולו קודמיהם. אנשים אלו עדיף שיקחו ליד את ספר החוקים שחוקקה הכנסת הקודמת. יש שם עוד כמה מפלצות מיתולוגיות העומדות לביקורת בג"צ. חוק ועדות הקבלה, למשל, צפוי, כך אני מקווה, לגורל דומה. אך הכנסת הקודמת הניבה יבול יוצא דופן של חוקים - חוק הנכבה, חוק החרם, ועוד חוקים שונים ומשונים, שלא לדבר על הצעות חוק שהגיעו להליך מתקדם וחל עליהן דין הרציפות. אם מישהו שם רוצה לעיין - כאן יש רשימה נחמדה.

זה לא יקרה. כי מפלגת 'האחים היהודים' היא חלק מהקונסנזוס הפולקיסטי של הכנסת הקודמת, כי 'יש עתיד'... טוב. אני לא יודע מה בדיוק כן מעניין את החבר'ה האלה, אבל לתקן את החקיקה הגזענית של הכנסת הקודמת לא היה בכלל בפוקוס שלהם. גם במערכת הבחירות הם לא הבטיחו את זה, וטוב שכך, אבל גם את מה שהבטיחו הם רחוקים מלקיים. כי הליכוד וישראל ביתנו הם אותם ליכוד וישראל ביתנו שיזמו את החוקים האלו, וכאשר אנשים הגונים למחצה (אדם אינו יכול לתמוך בכיבוש ועדיין להיקרא 'הגון לחלוטין') כמרידור, בגין ואיתן, קמו כנגד החוקים האלה, הם מצאו עצמם מחוץ לרשימה בכנסת. 

מה כן יקרה? בג"צ קרא לדברים בשמם. במובן מסויים הוא כמו הילד הזועק 'המלך הוא עירום'. אל מול השיח הגזעני שהשתלט על החברה שלנו, בג"צ בא ואומר - אבל אי אפשר לעשות כך. בג"צ מדבר באופן ברור על חקיקה שיש בה קלון, ובמילותיו של אחד השופטים המעולים שקמו לנו בשנים האחרונות, יצחק עמית - "לאחר שהאבק שקע והתיקון לחוק הופשט ממחלצותיו, עומדת בבדידותה, שמא בקלונה, הוראה מרכזית אחת שזו נפקותה המעשית: ניתן להחזיק אדם בתנאי מעצר למשך 3 שנים מבלי שנקבע כי חטא, מבלי שיועמד לדין פלילי ומבלי שניתן להרחיקו לארץ אחרת. תוצאה זו, העומדת בליבת דיוננו, היא פגיעה עוצמתית ובלתי מידתית בזכות לחירות." מילים פשוטות, אמיצות, נכונות. מילים שיש לחקוק על סלע.

האגדה מפסיקה מוקדם מדי. לאחר המצעד המלך הורה לתפוס את הילד שחשף אותו בקלונו, לצמצם את סמכויותיו, ולגוון את הרכבו בשופטים מטעם שייבחרו על ידי גופים פוליטיים. עובדים על זה. 
 

אבל היום הוא יום של שמחה. יום בו כל אחד ואחת מאיתנו קיבלו נדבך נוסף בחירותם, בהיותם אזרחים חופשיים בחברה דמוקרטית. בשאיפה לצדק ולחירות. ממתק אמיתי? בוב מארלי ישיר לנו עכשיו את "REDEMPTION SONG", וניגש מייד אל המאבק הבא, כי הדרך היא ארוכה, ולא תמיד בג"צ לצידנו.