הבלוג של אבו אלמוג

המצב בקאנטים, חברים. לא, זה לא קשור, אתם יודעים, להוא מקניגסברג. אני מתכוון לביטוי שהוא ארכאי כשם שהוא וולגרי. המצב בכי רע. לא הצלחתי להעלות את עצמי היום על האופניים. זה לא מפחד, פשוט כואבת לי הברך. קרטעתי מסביב לאשחר שעה וחצי ברגל. אני חושב לוותר על הקפת הכינרת בשבוע הבא, אם אמצא למי לתת את הכרטיסים, כי לא זורקים מאה ושמונים שקל לפח. אם אצטרך לזחול את המסלול, אזחל אותו. הפצע בפני החלים לחלוטין, אך חוסר סימטריה מסויים בפרצופי - היפה כמלאך האל - ורגישות באזור הלחי (כולל כאבי תופת בגילוח) רומזים לי שייתכן ששברתי שם משהו. אז? אז ללכת לרופא? ומה הוא יעשה? יקבע את השבר? היה לי משכך כאבים נורא חזק שנקרא נרוסין ושכחתי אותו במשרד. טוב שכך. אני לוקח כדורים רק אם אני מאוד חייב. אני כרגע לא חייב.

לעומת זאת כתבתי את המילים הראשונות בדוקטורט, אתמול בערך בשתים עשרה בצהריים. לא להיות במתח, המילים הן - "הערה אפיסטמולוגית". אח! לו הייתי יודע מהי אפיסטמולוגיה זו ומה טיבה, ומה לרשום באותה הערה אפיסטמולוגית! אבל זו מילה של חמש הברות, אולי אפילו שש כי אני לא סגור איך מבטאים את ה'פיסט' כהברה אחת או שהט' נמשכת שם למין סגול קטן כזה כהברה עצמאית. אני חושב שדוקטורט צריך להיכתב במילים של חמש הברות, לא? 

בסך הכל יש לי בראש דימוי שאני חייב להעביר כבר בשורות הראשונות של הכתיבה, וזה יעשה לי את הכל יותר קל. רק שאין לי מושג איך לעשות את זה. אם נסתכל על 'המדינה', 'היחיד' ו'העדה הדתית' כשלושת הקודקודים של משולש. ואז הצלעות הן יחסי הכוח שבין שלושת אלו שיכולים להיות חד כיווניים או דו כיווניים. איפה נכנסת הריבונות? היא יכולה להיות שדה כוח שנוצר בשטח המשולש, או כוח הפועל במסגרת הצלעות. אם היא שדה, כמובן שכאן נכנס ידידי הנחמד בורדייה שחשבתי שנפרדנו כידידים כשסיימתי את התזה בתואר השני. וזו מחשבה מאוד פרועה. אבל כשמדברים על 'מדינה', 'ריבונות' ו'כוח', אז כמובן שמגיע פוקו ודורש את ליטרת הבשר שלו. וזו קשה מאוד לאספקה. שמישהו ייקח ממני את הצרפתי הזה, כי מערכת היחסים הזאת עושה לשנינו מאוד לא טוב. ראיתי גם הבעת סלידה מסויימת על פניה של פ' כשהשם הזה עלה, אבל אני לא סגור על זה. 

סתם מחשבה. עם בורדייה היה כמובן את ה'בורדזיאני' מחידושי הלשונאי ג. אבו אלמוג (למרות שמצאתי לזה שרידים פה ושם במקומות אחרים. אני לא היחיד שחשב על זה כנראה). אצל פוקו זה כנראה פוקולדיאני. הז' של הבורדזיאני היא ממקור די עלום, אבל הל' והד' של פוקו הן די ברורות. מצאתי את זה באנגלית FOUCAULDIAN. גוגל מכיר את זה גם בעברית. יש את זה רק לצרפתים? כי יש גם 'קרטזיאני' עם עוד ז' שנוספה. אז איך זה היה עובד עם אדית פיאף? או זינדין זידאן? או קרלה ברוני? אבל היא איטלקיה, ואנחנו מאוד סוטים מהנושא.

אז חוזרים לשרטוט - אם ניקח מפוקו, ומניטשה ומסקינר את הרעיון הגנאלוגי - סך הכל איך מתפתח מובן של מושג, איך הוא לובש ופושט צורה, אפשר יהיה לשים את השרטוט הזה על לוחות קואורדינטות שונים ולראות איך הוא עובד. הקואורדינטות מבטאות זמן ומקום. לוח הקואורדינטות של מדינת ישראל ב-2013 יכלול פירוש שונה לחלוטין למשולש, ואולי גם צורה אחרת של יחסי הכוחות בין הצלעות - ואלו משתנים לפי הקואורדינטות - מאשר לוח הקואורדינטות של האימפריה העות'מאנית שגם בה יש, הפלא ופלא, 'עדה דתית' או 'מילט' בלעז. ואולי קצת משפט השוואתי להציב את זה בקואורדינטות של עוד מדינות שיש בהן מילט. איראן, או מצרים. או להציב את זה בארצות הברית או בצרפת, ולראות איך העדה הדתית יוצאת שם מחוץ לשרטוט. נחמד, לא?

איך כותבים את זה?

זה למעשה אתגר לקוראים, עם קדימות לאקדמאים או למי שכתב אי פעם עבודה לתואר מתקדם. ממש לשרטט את זה יהיה אידיוטי. או לא? לתובנותיכם/ן אודה. 

אפרופו סקינר, הוא מסתבר ככוכב האמיתי של הדוקטורט. הוא מאמי אמיתי. אין לו את ההילה הפוסט מודרנית של כל הצרפתונים האלה, והמרקסיזם המהפכני בגירסתו הדאהריסטית הפונדמנטליסטית החביבה עלי רחוק ממנו כרחוק הכבש על האש מהקידני פאי, אבל הוא עמוק וחכם ואני ממש מרגיש סימפטיה כלפיו עם כל הסיפור שפטרישיה זרקה אותו בשביל ויליאמס הדוחה. והוא גם כתב ספר שנקרא 'LIBERTY BEFORE LIBERALISM' שסך הכל אני חותם שם על כל מילה, והסיבוב הרעיוני הנחמד שהוא עשה מביא אותו מספיק קרוב לפוסט מודרניזם בסופו של דבר, כדי להיות ראוי להיכנס ככוכב אמיתי לדוקטורט שלי. הוא גם מצטט יפה מאוד ממקיאוולי, שרק עכשיו אני מבין עד כמה הוא מתוק, במיוחד בשל התיאור הסימפטי שמופיע ב'נסיך' איך צ'זרה בורג'יה - האליל. אני חושב להקדיש לו וללוקרציה את הדוקטורט - העניש את השר שמינה בכך שהשליך אותו בכיכר העיר כשידיו כרותות, ראשו ערוף, ולידו בול עץ מרוח בדם. אבל סקינר הוא מאוד עדין, והוא לוקח ממקיאוולי דברים אחרים.

נמשיך לממתק אמיתי. זה שיר שמאוד אהוב עלי, כי הוא שיר הדיכאון הנוראי ביותר בכל הזמנים. הוא בעצם מנסה להבהיר ש'זה לא אני', כמו רובס והפירסומת הזו למאגר הביומטרי. וסך הכל אם היו לוקחים את השיר הזה שגם עליו אפשר להלביש איזה נרטיב ביומטרי, אולי הייתי מצטרף. סתאאאם. אני אכרות את הידיים שלי נוסח השר של צ'זרה בורג'יה לפני שאצבעי תיגע בביומטריה הזו. בקיצור - זה הפסנתר שתה, לא אני. רעיון מעולה. שמעתי אותו בפעם הראשונה באיזו משמרת לילה בלבנון, בגל"צ באמצע הלילה, כשהייתי שקוע במחשבות על אותה ת' ומעלליה, וגם לו הייתה מגיעה בריגדה שלמה של החיזבאללה, רכובה על טנקים וגילשונים, לא הייתי מצליח לאכנה. את הקליפ הזה אני מכיר כמה שנים ובהתחלה באמת חשבתי שהמדובר באירוע אמיתי בו הופיע וייטס שיכור לחלוטין באולפן טלוויזיה פרובינציאלי בעיירה סמוכה לטולידו, אוהיו, אבל מסתבר שזו תכנית טלוויזיה פרודית מבויימת, מעולה כנראה, שנקראת 'פרנווד טונייט'. קטע אדיר. שימו לב לכל מילה בטקסט, כמו גם לביצוע המאמם של ווייטס לשיר הזה. וקחו משם את הביטוי - "I'd rather have a bottle in front of me than a frontal lubotomy". השעה בערך שמונה בבוקר, ולפני יום מלא בסקינר, בכביסה, בבישולים, כלים, וטיפול בילדים - טוב הם הגיעו לגיל שהם כמעט מטפלים בעצמם, וזה שלב לפני הגיל שהם מטפלים בי, אבל ניחא. מנטלית אני כבר בשתים עשרה בלילה, כשבקבוק זה או אחר לפני. זו השעה הטובה להתחבר לרוח הרפאים של מישל פוקו ולסגור איתו עניינים, לחרדת בני שיחי, ובת זוגי. 

אז תיהנו. אני נורא נהניתי כשראיתי את הקליפ הזה שוב לפני ששילבתי אותו בפוסט.