הבלוג של אבו אלמוג

אני מאוד גאה ושמח לספר על הוצאתו לאור של ספר חדש שלי - "תגובת שרשרת".

והפעם - מתח. 

מה אנחנו זוכרים מהספרות האנגלית של סוף המאה ה-19? נכתבו יצירות מופת אדירות, שכולן כמעט נשכחו עד האחרונה שבהן. אם אני פותח טלוויזיה אני רואה שני עיבודים במקביל לשרלוק הולמס, וגם סדרת סרטים בקולנוע. קונן דויל חי ובועט. ספרות אמריקאית משנות השלושים והארבעים? מישהו קרא כאן לאחרונה משהו של אפטון סינקלייר? סינקלייר לואיס? חשבתי כך. הבלש האפל - צ'נדלר והאמט, עדיין נוכח מאוד, גם שבעים ושמונים שנה לאחר שנוצר. יש מקום למתח בקדמת הבמה, לא פחות. יש מקום למתח ישראלי. יש מקום להוצאה שעושה מתח באופן ייעודי, כחלק מאמירה על הזהות שלה, ועושה אותו טוב.

אז הפעם אני עובד עם 'סלע ספרים', של זיו כהן. קשה לעזוב את הבית החם והאוהב של זב"מ. אבל רציתי לנסות משהו אחר, להיות חלק ממשהו חדש שקורה, ללכת על הצד הפראי כמו שאומר המנוח הגדול לו ריד. והיי, אם זה טוב מספיק לאנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום, אז זה טוב גם בשבילי. ועד עכשיו זה טוב מאוד. אני מרגיש שאני נמצא במקום תוסס, שהדברים קורים בו. וטוב לי. אני רוצה שהצעיר הבא שכותב ספרי מתח, שכתב משהו כמו 'עפולה רח' האופרה 3' ומחפש בית, ידע שיש מקום שמתמחה במתח, ושאגף המתח הישראלי שלו טוב בדיוק כמו המקומות הגדולים והממוסדים.

מילה על העטיפה. עד עכשיו עבדתי עם הגאון האמיתי אמרי זרטל. זו הייתה עבודה נהדרת, והייתי שותף לכל שלבי העיצוב. כך נולד, למשל, עץ הריח של 'רוח צפונית'. הפעם הפקדתי את עצמי בידי בחור שנקרא נדב צופי, והתוצאה בפניכם. גאוני לא פחות, לדעתי. אני, לפחות, מאוד אוהב.

אז אם אני במקום כל כך צעיר, ותוסס, אז פשוט הורדתי את האמברקס, ונתתי לעצמי לעוף קדימה. הספר הוא מהיר, שובב, בלי מעצורים. מי שרגיל לכתיבה שלי כאן ימצא חוויה שונה. איך לומר, פחות אפיסטמולוגית. זה סיפור על עורך דין שמוצא עצמו במנוסה, ואינו יודע מי רודף אחריו, ולאן לפנות כדי להסתתר. כתבתי מהר, חד, לא עצרתי לרגע. אני מאמין שחוויית הקריאה משקפת את זה. זה 'ספר טיסה' במודע ובמובהק. ואני מאוד אוהב את זה. יש לי את המרחב שלי להשתעשע בו, עם דמויות מוקצנות, פיתולי עלילה חדים, דיאלוגים מהירים. נהניתי מכל שנייה.

עוד מילה אחת - יש בסוף הספר רשימת 'תודות'. לא טסתי את הטיסה הזו סולו. יחד איתי היה צוות מיומן, שחלקם מלווים אותי כבר הרבה זמן. זיו, כמובן, 'האבא הרוחני' של הספר, ומי שדחף ועודד והמריץ. אבל גם רוני, ואנה, ואורי, ורמי, וענבר, ושלוה. כל אחד נתן את שלו, והתרומה של כל אחד ואחת שם מאוד מורגשת, למי שיודע מה לחפש. 

אז אתמול אבא שלי שנורא גאה בי שמע שהספרים הגיעו לחנויות, וטס לשתי חנויות ספרים בעפולה. הגיע ונמכר לגמרי כבר באותו יום. לא נותר לו אפילו עותק אחד. זה סימן מעולה. אני מאוד אופטימי. רשימת רבי המכר היא לא אינדיקציה לאיכות, וגם לא מכירות. אבל כשזה קורה, זה כיף אדיר. ויש לי הרגשה שגם הפעם זה קורה.