אז הבלוג הזה התחיל ב-1.11.2009, ומאז מדי שנה אני מפרסם 'פוסט הולדת' וחוגג עם קוראי המתמעטים והולכים את כתיבת הבלוג, את מספר הכניסות המצטבר, וכיוצא בזה.
אז ככה - נעשה חישוב מהיר ולפיו שמונים אלף צפיות בארבע שנים זה יוצא משהו כמו חמישים כניסות ליום. סולידי, אנשים, סולידי. כה מעטים אתם, ובכל זאת אני יכול כמעט לקרוא לכל אחד מכם בשמו, לטפוח על גבו טפיחה של חיבה, ולצטט את שייקספיר ב'הנרי החמישי':
We few, we happy few, we band of brothers;
For he to-day that sheds his blood with me
Shall be my brother; be he ne'er so vile,
This day shall gentle his condition;
And gentlemen in England now-a-bed
Shall think themselves accurs'd they were not here,
* כנס פרחי מחקר בדצמבר - וואלה! קליעה בול. היה כנס, יצא ממנו מאמר, ואחרי כן דחיפה עצומה להמשיך לדוקטורט. שאלו נושאים שקיבלו כאן את קדמת הבמה.
* סדנת הכתיבה שאני מתכוון להעביר - אז זה כמעט ולא זכה כאן להתייחסות. ניסיתי בהתחלה לתאם עם רוני. אחרי כן קצת לבד. בסוף עם ספריית משגב וגם זה מקרטע. מקווה שיקרה.
* ספר הילדים - לא קרה.
* 'דאהר, איבתיסאם והזומבים משפרעם' - לא קרה.
* הפרוייקט המאמם שאני הולך עליו עם שותף ותיק לכתיבה - לא היה ולא נברא. השותף הוותיק בטח קורא שורות אלו ושואל את עצמו, כשם שאני שואל, איפה טעינו וכל זה. לא נורא, אני לא הולך לאף מקום, וניפגש ביום שלישי במקום הסודי, שעכשיו בגלל החברים של אחות שלך מ'הארץ' הוא פחות סודי ונראה אם יש על מה לדבר.
* קורס קריאת התורה עם טעמי המקרא בהדרכת רבה קונסרבטיבית בכרמיאל - היה מאוד נחמד. יש תכנים כאלה לפעמים כאן. בטח יקבל קצת נפח לקראת הבר מצווה של פ' בינואר.
אז כמו שאמר ג'ון לנון, החיים זה מה שקורה לך כשאתה מתכנן תכניות אחרות. כי קרו ימבה דברים שבכלל לא תכננתי ולא חשבתי עליהם. למשל 'תגובת שרשרת' או הנסיעה לאיסלנד, או כל מיני כאלה. אני לא מוכן להמר יותר. הימור אחד בטוח הוא ששלוש הנשים השולטות בי - א' במשרד עורכי הדין שלי, ש' בביתי, ופ' באקדמיה, תמשכנה למרר את חיי, כל אחת בדרכה.
אפרופו אקדמיה, התחלתי להבין מתי שהוא שהדוקטורט זה מחוייבות לעבודה של שעה שעתיים ביום לפחות במשך ארבע שנים. בלי לקצר שליש, בלי חופשות, בלי הפסקות. שבעה ימים בשבוע (בסוף שבוע לפחות שש שבע שעות ביום, אגב) שנים עשר חודשים בשנה. זה מה שקורה בערך מלפני שבוע וחצי כשפגשתי את פ' ודיברנו. הבלוג הזה קיבל מאז כמעט רק תכנים שקשורים בדוקטורט, שנראים לא קוהרנטיים ומעורבבים מתודולוגית, אבל זה כלום לעומת הערבוביה שהולכת לי בראש. הליווי של הכתיבה האקדמית שלי היה, להזכירכם, המטרה שלשמה נפתח הבלוג הזה ב-2009, תחת המסווה התמים של מתן פרשנות לספרו של בולגקוב 'השטן ממוסקבה'. כמה וכמה קוראים התלוננו על המפנה הפילוסופי משהו שחל בכתיבה שלי בשבועות האחרונים. אני לא מתכוון להפסיק. זה העולם שלי, וזה מה שאני יכול לכתוב עליו. פעם בכמה זמן יוצא לי משהו יותר קוהרנטי ופחות פילוסופי / אקדמי. תהמרו. לכו לפי הכותרת. תריצו חיפוש אחר 'הברמס' לפני שאתם מתחילים בקריאה.
אז הנה עוד משהו קטן, כאות לבאות, ולמה שצפוי בבלוג הזה בתקופה בה אני כותב את הדוקטורט. את הכמה ימים האחרונים ביליתי בקריאת 'הגנאולוגיה של המוסר' של ניטשה. צ'מעו - הבנאדם התחלק על כל השכל! סך הכל הייתי צריך למבוא המתודולוגי שאני עובד עליו כמה שורות על ניטשה ועל ממשיכו המטורלל לא פחות, אך סימפטי בהרבה מישל פוקו. אם לשבת לארוחת ערב עם מי מהם זה כמובן פוקו. אפשר לשבת על כוס יין שבלי לבן, ולהעלות זכרונות ממרד הסטודנטים ב-68 (הוא היה בתוניסיה. אלתוסר די ירד עליו בגלל זה. לא משנה). לניטשה לא הייתי מתקרב. זו ארוחת ערב שיכולה להסתיים בנוסח חניבעל לקטר. מה שקראתי ממנו עד עכשיו זה 'זרתוסטרא' שזה ברמה של פחות או יותר ספר ילדים לא מאוד חכם, ולא נראה לי מזיק. 'הגנאלוגיה של המוסר' הוא משהו שונה, ומטורף בהרבה, ומה שעושה את זה למטורף עוד יותר זה התרגום הביזארי של ישראל אלדד שכולל ביטויים כמו 'הבסטיה הבלונדינית'. בואו נאמר בעדינות - אני לא ממש מחזיק משיטה פילוסופית המסווגת אנשים לפי צבע שערם, מה גם שיש לוריאל וכאלה, והיום צבע שיער זה משהו די קונטיגנטי, ותלוי במצב הרוח כשאתה קם בבוקר. אם יש לך שיער.
בקיצור הוא מתייחס שם די בחיוב לאיזה טיפוס פאול ריי. מה שעורר את סקרנותי לקרוא עליו קצת, ובערך עליו בוויקיפדיה האנגלית מצאתי את התמונה הנהדרת הבאה (כמובן ויקישיתוף) -
השפם זה כמובן ניטשה, לידו ריי. האישה היא לו אנדריאס סלומה, הידועה בכך שסימנה וי על כל הוגה דיעות נחשב בטווח ההשפעה של הלשון הגרמנית במאה ה-19, מה שחייב אותה לעבור את ניטשה שזה בטח חוויה קשה, אבל גם חבר'ה קצת יותר סימפטים כמו רילקה ואפילו פרויד. אז פרידריך וילהלם, בלכתך אל האישה אל תשכח את השוט, הא? נתפסת. יש כאלה שמדברים גבוהה גבוהה. אני מודה כבר בכניעותי ובכך שאצלי הנשים מחזיקות את השוט (המטאפורי) ואת המושכות של העגלה.
מכאן לממתק אמיתי. יש כמעט יומולדת עגול לאנפלאגד של נירוונה. הוא הוקלט ב-11.11.1993 ויצא לאור ב-1.11.1994. סך הכל נירוונה דורש פוסט מיוחד, כי זו אחת הלהקות כמו רדיוהד, שבגלל שהן פעלו בשנות התשעים, הצלחתי לפספס אותן, למרות שהייתי יכול להתחבר בזמן אמת, בגלל שהטעם המוזיקלי שלי קובע בשנות השמונים. אבל אני מכיר בגדולתן, והאנפלאגד הזה הוא אחד הגדולים איך שלא תסתכלו על זה. אם אפשר מילת כפירה, קוביין הוא דיכאוני מדי ובכיין מדי בשביל שאוכל ממש להתחבר למילים שלו, אבל אני מת על הקאוורים. האנפלאגד הזה כולל שני קאוורים אדירים לפחות. האחד הוא של 'WHERE DID YOU SLEEP LAST NIGHT". בהתחלה הייתי בטוח שזה שיר בנוסח שירי עדות הנבגדים האהובים עלי, בו הבחור שואל את אהובתו, מאמי, איפה ישנת הלילה? מנסיון, התשובה לשאלות האלה אף פעם אינה אמת. כדי לדעת את האמת בקטעים האלה יש לאסוף ראיות בלתי תלויות. ובכל אופן, מסתבר שהמדובר בעיבוד לשיר עם אמריקאי מהמאה ה-19 בשם IN THE PINES, ובו מתארת נערה שחורה קטנה כיצד הייתה עדה לרצח בחורשת האורנים, מה שמאוד מאוד מצמרר. יש לזה ביצוע של לד בלי שאסור אסור אסור לפספס, וגם קוביין מתייחס לזה במעברון שלו לפני השיר. אבל אתם תקבלו את האיש שמכר את העולם כי זה קאבר נהדר לא פחות, ואני יותר במצב רוח לזה. שבוע טוב!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
