הבלוג של אבו אלמוג

"פרויקט סופרים קוראים" הוא יוזמה נורא מבורכת של מרכז הספר והספריות. בכלל ספריות זה דבר טוב. דב"א המנוח, היה משתולל כל פעם שמצא ספר שלו בספריה ציבורית, והיה כותב הקדמות ארוכות לכל הספרים שלו למה זה לא טוב, ואיך אסור שהספרים יתגלגלו לספריות הציבוריות. אבל הוא גם היה שוכב עם בנות עשרה כאילו היה זמר מזרחי לפחות. אני קצת יותר מתון. לא בעניין בנות העשרה, בעניין הספריות. בנות עשרה מכל מיני סיבות לא נכנסות לי בסקאלה של הדברים שמעניינים אותי, ועם בנות העשרה הסליחה. ספריות זה יופי. דבר ראשון - אני שמח שקוראים אותי וספריות זה יופי של דרך להפיץ את הכתיבה. דבר שני - אני באמת ובתמים מקבל תגמול ממשרד החינוך גם על השאלות בספריות. כאילו לא משהו ענקי, מין צ'ופר כזה, שנתי, בקושי מגרד את הקצה של המינוס אבל זה גם משהו. אז באמת אני שמח שהספרים שלי בספריות הציבוריות. אגב - לגבי 'תגובת שרשרת' זה פחות תופס כי אתם ממש צריכים אותו בבית שלכם, וגם יש כזה תור, שייקח לכם לפחות חצי שנה להגיע אליו, ואז על מה תדברו עם החברים שלכם חצי שנה?

אז בית אריאלה ומרכז הספר פתחו פרויקט שסופרים מספרים על עצמם, מקריאים מיצירותיהם, ומונצחים בווידאו לדורות הבאים. תארו לעצמכם את הפרויקט הזה פועל בעבר? את טולסטוי מקריא מ'מלחמה ושלום' או מלוויל את 'מובי דיק'? אז זה מה שהם מסדרים לדורות הבאים שלנו. אז ככה. אפשר ממש להתענג על כמה מקטעי הווידאו האלה. החביב עלי אישית - הקליפ של סיוון בסקין. אבל גם אחרים לא רעים. ושנית, לפני שבוע הייתי, הקלטתי, וכבר עליתי לרשת בסרטון ערוך היטב שבו אני ממש מספר איך החלטתי להיות סופר (לא החלטתי) ואיך התחלתי לכתוב, ועל מה אני כותב וכל זה, וגם מקריא מהספר האהוב עלי 'השלישית בשורה השנייה'. משהו, ככה, לנכדים. אני נורא נהניתי להקליט. אם מישהו (או מישהי...) שקורא כאן פירסם ספר ועוד לא טרח ממש להרים את הטלפון לגב' שירית אלדר שמרכזת את הפרויקט, נורא כדאי לכם. זו השקעה של חצי שעה מהזמן שלכם, והתוצאה היא קליפ נהדר ומושקע שהוא ממש תעודת זהות סיפרותית און ליין. אז הנה אני, ותעשו חיים -