הבלוג של אבו אלמוג

אתם מכירים את הילד הזה, שכל הזמן מרביצים לו, שכבר כמעט מצליח לו משהו, אבל אז ברגע האחרון בא הבריון של הכיתה, זורק לו את הגלידה על הרצפה, ולוקח לו את התפוח מתיק האוכל? אז עדי קול. לא מספיק מה שעשה לה היהיר, אחרי שהעזה להצביע כנגד דעת המנהיג ב'חוק המשילות'. היום היהיר נתן לה להשלות את עצמה שהצעת החוק שלה על השוואת נקודות הזיכוי לזוגות להט"בים וזוגות הטרוסקסואלים באמת תעבור קריאה טרומית, וברגע האחרון האנשים הרעים מהמפד"ל ניצלו את זכות הווטו (מעניין מאיפה להם זכות וטו) וכבר אחרי שהיא נאמה נאום נרגש מעל הבמה, בוטלה ההצבעה ברגע האחרון. 

נו, יש ספקות חמורים עד כמה ההצעה הזו היא באמת הצעה שתורמת לישראל שוויונית, או שבשל ניסוח רשלני שלא הוקדשה לו די מחשבה הוא בסך הכל צ'ופר לגברים הומואים על חשבון נשים הטרוסקסואליות או לסביות. אבל בואו  נניח שלפחות הכוונה שלה טובה. זה שהיא לא תמיד חושבת עד הסוף זה ברור מהשיוך המפלגתי שלה. היא ממש ממש רוצה שיהיה שוויון זכויות ללהט"בים. אז מה הקטע? מה עשינו בזה שהעלינו וקידמנו ונאמנו והרצנו הצעת חוק שכשלונה ברור מראש? הרי ברור היה מראש שהבית הלאומי יטיל וטו ברגע האחרון. למען השם, סיעת יש עתיד הסכימה לזה בפירוש במשא ומתן הקואליציוני. אז למה כל המשחק? ולא סתם משחק. ההצעה הזו קודמה בצורה אקטיבית על ידי היהיר. בתחילה נכשלה בוועדת השרים לחקיקה, לאחר מכן היהיר הגיש ערר, ולאחר הערר היא עברה.

המשחק הוא מאוד ברור. זה מאפשר לכל הצדדים לקרוץ לקהל הבוחרים שלהם. 'יש עתיד' נראים עכשיו כליברלים המנסים לקדם שוויון זכויות ללהט"ב, והמפד"ל כשומרי הסף מפני הפריצות האיומה, ובפועל שום דבר לא השתנה ולא יכול היה להשתנות. משחק שכלליו ידועים מראש. זה טוב, כי איך לומר, שתי המפלגות לא עושות מי יודע מה לטובת הבוחרים שלהן. 'יש עתיד' כשלה לחלוטין במילוי כל הבטחה שהבטיחה לבוחריה, ועומדת עתה על 11 מנדטים בסקרים. 'הבית הלאומי' נאלצה לאכול את צפרדע שחרור האסירים, ותאכל עוד הרבה צפרדעים במהלך 'המו"מ המדיני' הבא עלינו לטובה, שבנט, כריאליסט, מבין בדיוק את חשיבותו, זאת אומרת את חשיבות מראית העין שהוא נמשך תוך מחאות רמות של 'הבית היהודי'. אז מה שקורה עכשיו זה מעולה. יש ויכוח. יש כותרות. זה מצטייר כשומר ערכי המשפחה, וזה מצטייר כליברל. כבשה תועה אחת או שתיים שסטו מן העדר תיאסף עכשיו שוב אל הדגל, ושני הצדדים יוצאים מורווחים, ושום דבר באמת לא זז.

כי זה הפירוש של 'וטו בענייני דת'. ששום דבר לא יזוז. הסטטוס קוו הקדוש יישאר. הסטטוס קוו זה דבר טוב? לפי המצע של יש עתיד זה לא משהו. המצע הזה, אומר, למשל, שהשליטה של הממסד הרבני בענייני המעמד האישי גורמת לאי שוויון וצריך לנקוט באי אלו צעדים כדי לשנות את המצב הזה. אבל זה לא קרה, וזה לא יקרה. כי נתנו ל'בית הלאומי' זכות וטו בענייני 'דת ומדינה', מה שאומר שכאן לא יהיה שום שינוי, כי הבית הלאומי הוא בשר מבשרו של הממסד הרבני. 

למה זה קרה בעצם? כי ליהיר לא איכפת שום דבר מענייני דת ומדינה. לא איכפת לו עגונות, לא איכפת לו פסולי חיתון, לא איכפת לו מכל הנושאים והדברים שיכולים להיכנס תחת הרובריקה הזו, שאת הסדרתם נתן למפלגה דתית קיצונית, הנשמעת לרבנים נוסח הרב דוב ליאור. הוא מזהה 'ענייני דת ומדינה' עם שנאת חרדים פתולוגית. וכאן דווקא יש עם מי לדבר בבית היהודי, ובסבבה. כי כאן בדיוק משתלבים האינטרסים. שנאת החרדים הפתולוגית נוסח בית אבא של היהיר, והמלחמה הבין כיתתית של הכת הדתית לאומית אותה מנהיג בנט, אל מול הכת החרדית לסוגיה וגווניה.

זה באמת מה שרצית, עדי? לזה הצבעת? לזה נתת את שמך הטוב? את המרץ והמוניטין והיכולת שלך במשך ארבע שנים? אם כן שיהיה לך בסבבה. 

ואני רק שאלה. למה נקודות זיכוי ללהט"ב זה דת ומדינה? הרי לא דובר על עניינים של הכרתם כנשואים. הרי ממילא מכירים בנישואים שלהם בחו"ל מפסק דין בן ארי לפני כמה שנים, ובכלל בהיותם זכאים למה שזכאים ידועים בציבור מפסק דין דנילוביץ' ב-1994. השאלות האלה כבר הוכרעו. השאלה כאן היא עניין טכני שקשור במס. איפה נכנסת כאן הדת? 

לי אין ממש תשובה לעניין הזה. אני מבין יחסי דת ומדינה במקום בו יש עניין שמוסדר בהסדר דתי, כמו כל עניין הנישואים והגירושים בבית הדין הדתי. הלהט"ב לא שם. אני מבין יחסי דת ומדינה במקום שנוגע לכפייה דתית או כפייה חילונית, כגון כפייה לשמירת מצוות או כפייה שלא לשמור מצוות. חופש דת או החופש מדת. אבל להט"ב? איפה בדיוק נכנסת הדת? או. קיי. ידוע מה שאמר ספר ויקרא שענש, כמדומני בעונש מוות גבר השוכב גבר משכבי אישה, מה שלא יהיה הפירוש של זה. אז? כאילו מה הבעייה כאן? המקרא גם אוסר על שעטנז, אריגת אריג משני בדים שונים. אז עכשיו ניתן לבית היהודי זכות וטו בכל מה שקשור לתעשיית הטקסטיל? ומה עם הלסביות? המקרא לא ממש אסר על זה. התלמוד אמר ש'נשים המסוללות זו בזו' (מסוללות? טוב, מילא. נאמר שהן מסוללות) פסולות לכהונה. יש לי הרגשה שהן תוכלנה לחיות עם זה בסבבה. מה הבעייה עם שוויון זכויות לבנות זוג לסביות? היהיר למעשה הרחיב את הגדרת 'דת ומדינה' עליה נתן את הווטו לבית הלאומי ל'כל דבר שמעצבן דתיים'. ליברל כבר אמרנו? העיקר שיש איזה הזיה שעוד חמש שנים יגייסו חרדים. תנו לי להינבא נבואה מדוייקת - עוד חמש שנים היהיר לא יהיה בכנסת או בממשלה, ולא יגוייס אפילו חרדי אחד.

טוב. גמרנו לשפוך אש וגופרית. הגיע הזמן לממתק. אתמול (כן, אני מוציא פוסט יומי. אבל היהיר עצבן אותי, מה לעשות) הבאתי כאן שיר נהדר של אנט פיקוק. קורא עירני ונבון הפנה אותי לביצוע מעולה של מיק רונסון לאותו שיר, וביליתי כמה דקות נחמדות בלשמוע את שני הביצועים ולהתענג על ההבדלים הקטנים. עדיין מעדיף את אנט, שהיא לדעתי מבצעת אדירה ולא מספיק מוכרת, אבל גם זה נחמד. אז זה מיק רונסון, שעבד קצת עם דייוויד בואי בשנות השבעים, ואחראי לכל התופעה של הגלאם רוק, שאיך נגיד, הגברים האלה שמתאפרים ומגדלים שערות ארוכות. גם כן משהו שבנט יכול להטיל עליו וטו. אבל כל עוד הוא לא עשה את זה אז מותר לי להביא כאן את השיר. אז הינה מיק רונסון מ-1974 שר "אני האחד".