הבלוג של אבו אלמוג

לפני כמה חודשים נכחתי בהרצאה, בה נכחו גם כמאה חמישים שומעים אחרים. בין הנוכחים עורכי דין, קציני משטרה בכירים, פרקליטים, ואחרים האמונים על אכיפת החוק. ההרצאה עסקה בשאלה של שינוי התנהגות באמצעות המשפט, ודיברו על הדרך בה השתנו הרגלי עישון בעקבות מגבלות משפטיות. מתי שהוא המרצה שאלה מי בכיתה מעשן. מספר חד ספרתי נמוך של אנשים הרים את ידו. ואז אחד האנשים העיר שהשאלה היא לא 'מי מעשן' אלא 'מה מעשן'. ואז שאלה המרצה משהו בנוסח 'מי מעשן מה שאסור על פי החוק לעשן?'. או אז הרימו ידם כמה עשרות אחוזים מהנוכחים, שלא חששו, כנראה, מנוכחותם של אוכפי החוק בהרצאה.

התגייסות כה ברורה וגורפת למען הגראס נראית לי, כסוציולוג (יש לי גם את הקטע הזה) קצת חשודה. כמרקסיסט אני תמיד חייב לשאול את עצמי - QUI BONO? לטובת מי? מדוע שאדם יעדיף את הפעילות המורכבת של מציאת ספק, התחככות באנשים שהם - נו... - לא מה שהיית מביא לארוחת ערב עם הילדים, תשלום מופקע לעיתים, ביצוע פעילות בלתי חוקית של רכישת הגראס והשימוש בו, ולקיחת הסיכון שיום אחד ימנו אותך לשר האוצר ותצטרך להכחיש הכל, כשיש אותו אפקט (כך סיפרו לי) הנובע מהפעולה החוקית לחלוטין של רכישת עראק בחנות, ולגימתו באין מפריע?

נקודה להבהרה - במשך 46 שנות חיי לא נגעתי בחומר. זה נובע מכך שכנער הייתי ילד טוב עפולה, כחייל הייתי בסוללת תותחנים שבה העניין לא היה נהוג, ואת יתר 25 שנות חיי ביליתי בסביבתה של האישיות הביטחונית ש' שהדבר נאסר עליה מכוח עיסוקה, מה שמקרין גם על ההתנהגות שלי. 

אז חיפשתי את האינטרס. ולא מצאתיו. אין המדובר באינטרס כלכלי ישיר ופשוט, כי אין 'תעשיית גראס' שיכולה להרוויח מהדברים האלה. לתעשיית הטבק מכורים משלה, ולדעתי גם במצב של ליגליזציה יהיה להם קשה, מבחינה תדמיתית, להיכנס לתחום. תעשיית התרופות זה סיפור קצת אחר, אבל גם כאן אני רואה יותר אינטרסים נגד ליגליזציה מאשר בעד. מאיפה, לעזאזל, התמיכה הגורפת הזו, התודעה הקולקטיבית הזו. האמירה פה אחד - אנחנו מעשנים גראס? 

אותו דבר עם הטבעונות. בואו נשים בצד את העניין האידיאולוגי. יש כאלו שמאמינים בכך ויש כאלו שאינם. בואו נהיה צינים עד הסוף. למי האינטרס? המדובר כרגע בנושא לוהט שאינו יורד מהשיח הציבורי. מה מלהיט כל כך את הרוחות? מה מביא להתגייסות המוחלטת הזו? למה נושאים דומים, שנוגעים לבני אדם, לא מזיזים להם, ומה שעושים לפרות כן מזיז? אנחנו חיים בחברה עם פערים מעמדיים אדירים, חברה שמפעילה משטר כיבוש אכזרי כבר 46 שנים ברציפות, חברה מפלה, גזענית, סקסיסטית והומופובית. מה הקטע של הטבעונים? למה אף אחד לא מרביץ לאראל סג"ל (מגנה בתוקף. אלימות אינה לגיטימית בשום הקשר) בגלל תמיכתו בהתנחלויות, אבל יש גורו טבעוני שמרביץ לו בגלל התנגדותו לטבעונות ומעריצים שוטים בפייסבוק מוחאים כפיים?

הארץ הוא שפקח את עיני. צפי סער כותבת כי טבעונות היא פריבלגיה. נורא פשוט. מי שיש לו יכול להתעסק עם טבעונות - שעיקרה רכישה של מוצרים מסויימים, והעדפתם על חשבון אחרים, מה שדורש איזו יכולת תקציבית ותכנונית. מי שאין לו לא יכול להתעסק עם זה. הוא רוכש מה שהוא צריך בשביל לשרוד. אם אני יכול לקנות שקית חלב ב-10 שקלים, או חלב סויה ב-11 שקלים, אקנה את הזול יותר. 

הגראס, והטבעונות, אינם העדפה של בילוי לשעות הפנאי, או של דרך חיים. הם מנגנון פשוט ונחמד לסימון מעמדי. אני בעד ליגליזציה כי אני יכול להרשות לעצמי את הבילוי היקר יחסית הזה, אם יש לי כמה מאות שקלים אני יכול להשקיע אותם בגראס ויהיה לי גם מספיק ללחם. ואני לא צריך לדאוג לכך שההרגל הזה יהרוס אותי כלכלית או שאדרדר לסמים קשים יותר, כי הדבר לא מתאפשר מבחינת הסביבה שאני חי בה, להבדיל מסביבות אחרות. אותו דבר גם הטבעונות. כאן יש אפילו אמירה מתנכרת יותר - העובד במפעל הבשר עובד במשכורת מינימום וצריך לפרנס ממנה משפחה בת שש נפשות. פאק הים! (כמו שאומר יורופסקי) - לא איכפת לי ממנו. תראו מה קורה לתרנגולת.

ועכשיו גם אותה סצינה תמוהה באותה הרצאה הובהרה סופית. אותם אנשים שנכחו שם - הם בדיוק אותו חתך מעמדי של אלו שצריכים לסמן עצמם ולהבדיל עצמם. במציאות הישראלית של שחיקת מעמד הביניים (על אף מאמציו הסיזיפיים של שר האוצר שלנו, נציג מעמד הביניים), בה כל אחד ואחד כמעט מהנוכחים בהרצאה יכול למצוא עצמו בנסיבות מסויימות, מפוטר, מובטל, מתחת לקו העוני, יש חשיבות למנגנוני סימון ובידול. לנוצות הטווס, אם תרצו. אפשר ליצור כאן קונסטרוקציה גרמשיאנית / בורדזיאנית נחמדה, ולדבר על הגמוניה, והביטוס, ושדות וכאלה. אבל למה, בעצם? נורא ברור מה קורה כאן. הכל עניין של בידול מעמדי. לא צריך להיכנס יותר מדי לתיאוריה.

ועכשיו ממתק אמיתי - טבעונים, נעלבתם? מעשני גראס שמתעצבנים ממה שכתוב כאן יכולים לקחת שאכטה ולהירגע, אם לא הגיעו לפוסט הזה רגועים מכלתחילה. אתם תקבלו את מוריסי, שגם כשהוא שר על 'בשר זה רצח' הוא אחד המגישים הטובים ביותר בהיסטוריה של הרוק. לך על זה מוריסי!