מכיוון שהיא שונאת כשאני כותב עליה, לא אכתוב עליה דבר, והקורא את הפוסט הזה לא יצא עם כל מידע אודותיה פרט למה שהיה ידוע קודם - שהיא אשתי, וששמה מתחיל באות ש'. הצד השני של אותה מטבע הוא שהיא אינה נוהגת גם לקרוא בבלוג הזה (בכל ארבע השנים, קראה רק פוסט אחד, זה העוסק במייל שקיבלתי מאישה אנונימית בשם דינה קוסטר שהציע לי ניסים ונפלאות שקשה למצוא מחוץ לבורדלים המובחרים בפורט סעיד, וזאת בגלל שבאותו בוקר שישי היינו ביחד בבית וזה נראה לי מאוד מצחיק) ואם מישהו לא ילשין לה - ואני אדע מי זה ואבוא איתו חשבון - היא לא תקרא גם את הפוסט הזה.
מי שהיה זריז לעשות את המתימטיקה מצא כי כאשר התחיל הקשר בינינו הייתי פחות מגיל עשרים ואחת. זה גיל בו עשיתי שתי בחירות - האחת במודע ובמתכוון, מתוך הבנה של גודל הבחירה, וזו בחירת המקצוע, עליה אתחרט עד יומי האחרון, והשנייה, בחירה שלא במודע ובמתכוון, בחירה של בת זוג לחיים, הבולטת לטובה מבין כל שלל הבחירות השגויות שעשיתי אם באותה התקופה ואם בכלל. לא ניתן לחשוב בכלל על המשמעות של 'בחירה לכל החיים' באותו שלב בחיים. מה, כל החיים שלי אני אהיה עורך דין? כן. ואם תשנא את זה, אז יהיה לך בלתי אפשרי לצאת מזה. בחירת בת זוג משווקת לרוב כעניין הפיך. והוא אכן כמעט כזה. אבל אני מתעורר לצידה מדי בוקר (אם כי בהפרש של כמה שעות, מה שמאפשר לי בין היתר לכתוב את הפוסט הזה) ומודה לאל על מזלי הטוב על כך שהיא עדיין שם. עוד 25 שנים? בסבבה. לפחות. Bring it on, babe.
מכיוון שאסור לי לדבר עליה, לא ארחיב בדבר הקשר בינינו. אני אוהב אותה מאוד. זה כבר בסיס טוב. לרוב זה לא מספיק. אני חושב שהמרחב שאנחנו נותנים זה לזו להתפתח הוא חלק ניכר מהסיבה לשרידות של הקשר. אני אדם שונה משהייתי בגיל 20, וגם היא שונה מאוד. ואנחנו עדיין מתאימים זה לזו ונהנים זה מחברתו של זה. ההתפתחות הזו - שלה, שלי לצידה - מאפשרת לי כנראה משהו שאני מאוד צריך ומחפש בכל תחום של החיים שלי - סטימולציה (המילה העברית 'גירוי' נשמעת משהו מהקשר אחר, וגם שם אין בעיות, תודה ששאלת) אינטלקטואלית בלתי פוסקת, שזה דבר שלדעתי מעט מאוד בנות זוג היו יכולות לספק לי כשותפות לחיים.
החיים שלי שונים מאוד ממה שדמיינתי לפני 25 שנים. אשחר אינה בחירה ברורה, וכך גם העיסוק בתחום המשפטי המסויים שבו אני עוסק. הלימודים הם טרנד מהעשור האחרון, אם כי נראה לי שהם יישארו איתי. אם היו שואלים אותי אז איך ייראו חיי עכשיו, הייתי נותן תשובה שונה לגמרי. אבל כבר אז רציתי שותפה יפה וחכמה שאוכל לחיות לצידה לטווח הארוך מאוד. לבלות לצידה את החיים החד פעמיים שלי. אני שמח ומלא הכרת תודה לה על שהיא השותפה הזו והיא מאפשרת לי את המסע הזה לצידה. עליתי על הרכבת ולא הסתכלתי לאחור. או הצידה. עד לתחנה הסופית. הדרך לא קלה, היא מלאת מהמורות, אבל זו הדרך שלי, והיא שם לצידי.
אז מה זו אהבה בעצם? אהבה היא לפעמים לזוז קצת הצידה ולתת להעדפות של מישהו אחר את קדמת הבמה (עד כמה שהעדפות אלו יכולות להיראות תמוהות לעיתים) -
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
