הבלוג של אבו אלמוג

קמתי בבוקר, והנה רבים מידידי החליפו את תמונת הפרופיל בפייסבוק לתמונה ובה שני פסים מאוזנים לבנים על רקע כחול. אחד מהם, הומוסקסואל, הביא גם את ההסבר לתופעה הגורפת. הוא הפנה לדף אינטרנט בשם להט"בים דורשים שוויון שהוא שהפיץ את אותה תמונת פרופיל, ובו הופיע הטקסט הבא:

הטקסט הזה מתחיל באזכור של שירו הידוע של מרטין נימולר - "כשבאו לקחת את הקומוניסטים, לא הזיז לי כי לא הייתי קומוניסט, כשבאו לקחת את היהודים... ובסוף כשבאו לקחת אותי לא נותר אף אחד שירים את קולו." האזכור אינו ראוי, וזאת ממספר סיבות. הסיטואציה אינה דומה. הלהט"בים בארץ אינם נמצאים בתהליך אקטיבי של שלילת זכויותיהם כשם שהיו היהודים בגרמניה, אלא בתהליך ארוך של הכרה ציבורית רחבה, קבלת זכויות בתהליך הנמשך כבר כשני עשורים, ובולטות ונראות של המאבק הציבורי שלהם שכל ציבור אחר היה מתקנא בו. אגב, התנועה הנאצית בראשיתה הייתה בעלת מוטיבים הומוסקסואליים בולטים, במיוחד בשורות ה-SA. היטלר אף התבטא פעם, כשהורה התלונן בפניו כי בנו 'הושחת' במחנה קיץ של ה-SA כי לא איכפת לו אם הבן מזדיין מלפנים או מאחור, ובלבד שיהיה נאצי טוב. היחס הזה עבר שינוי רדיקלי לאחר 'ליל הסכינים הארוכות' שכלל גם אלמנט מהותי של טיהור השורות מהמוטיב ההומוסקסואלי, והתיאורים ששרדו מאז כיצד נגררו מפקדי SA בכירים כהיינס ורוהם ממיטות מאהביהם (ונרצחו ביריה) מראים על הרצון הנאצי להבליט את המוטיב של ה'טיהור' (תיאור ויזואלי נהדר של הסיטואציה הזו בהקשר להט"בי מופגן, וביכולת קולנועית אדירה, נמצא בדקות האחרונות של ה'ארורים' של ויסקונטי. צפיית חובה). מכל מקום ההומוסקסואלים נרדפו ברייך השלישי ונשלחו למחנות ריכוז, כ'אנטי סוציאליים' אחרים, נשאו את הטלאי הוורוד והיו קורבנות. אהין לומר כי מצבו של הומוסקסואל בישראל טוב לאין ערוך, ומעבר לכך, כי לנוכח המצב של אלמנטים אחרים הנרדפים ונכלאים בחברתנו, כפליטי אפריקה, הנשלחים לפי החוק החדש למחנות ללא משפט לתקופה של שנה, ההתייחסות לנימולר נושאת אופי אירוני משהו. 

לא החלפתי את תמונת הפרופיל. מכמה טעמים. ראשית - אם כולם ייראו אותו דבר איך ידעו שאני המצאתי את המם המצחיק, ולא החבר שלי שהוא נורא משעמם, אבל תמונת הפרופיל שלו בדיוק כמוני? שנית, וחשוב יותר, להט"בים יקרים - אני לא רוצה שתהיו שווים לי. זה לא כדאי לכם.

קשה לומר שאני סובל מאפלייה. אני נמנה על המגזר בעל הפריבלגיות הרבות ביותר בחברה הישראלית - גבר אשכנזי סטרייט. כל הטלות המטבע יצאו על הצד הנכון. המקום היחיד בו אני חש אפלייה של ממש היא ביחס של המדינה אל הדת שבחרתי לעצמי, היהדות הרפורמית. אבל זה לא ממש מזיז לי מעבר לרמה העקרונית. מצד שני, גם החיים שלי הם לא סבבה אגוזים. שיטת המילט השוררת (נכון שידעתם שאגיע לזה?) מסווגת אותי ל'עדה דתית' ומכיוון שכך היה עלי להינשא בבית הדין של העדה הדתית, ואם אי פעם ארצה להתגרש משאהבה נפשי - טפו טפו טפו חלילה וחס הייתם צריכים לראות איזה מתנה נהדרת רכשה לי ליום השנה ה-25 - אצטרך לעבור דרך אותו מוסד נתעב, בו אצטרך לגולל את ענייני האישיים בפני חבר רבנים, בעלי תפיסת עולם שונה מאוד משלי, ואיך לומר - לא נאורה יותר. ומעשי ייבחנו בכלים הלכתיים בני אלפי שנים שגם הם, איך לומר, לא מבוססים על שוויון וזכויות האדם, שבאו לעולם איפשהוא במאה ה-18 עם ג'ון לוק והפילוסופים של ההשכלה, כמה וכמה מאות שנים טובות לאחר כתיבתו של ה'שולחן ערוך'.

מכיוון שאני שייך לעדה היהודית, אם לא הייתי מתאהב בש', אלא באחת ממגוון של ש' אחרות - שיורה (שורוצ'קה...) הרוסיה, זכאית שבות שאינה יהודיה על פי ההלכה, או שאדיה הערביה, לא הייתי יכול להינשא להן כדת וכדין. וכל גבריותי האשכנזית הסטרייטית לא הייתה מועילה. שורוצ'קה שלנו בכלל בבעייה כי כ'חסרת דת' (כמוה כ-300,000 אחרים במצבה) אינה יכולה להינשא כלל אלא לבוא בשעריו של המוסד המשפיל והמפלה 'ברית הזוגיות לחסרי דת' וגם זאת רק עם 'חסר דת' כמותה. 

אז זה מה שאתם רוצים, להט"בים יקרים? להיות שווה לי פירושו של דבר להיכנס בשעריו של מוסד ארכאי, מפלה ולא שוויוני. להכניס את הרבנות (או כל בית דין דתי) למיטה. הייתרון הגדול שלכם הוא שהם לא רוצים להיכנס לשם. שהקשר ביניכם לא נתפס בעיניהם כמשהו ששווה לבדוק, חוץ מהבעת מיאוס כללית. תארו לכם שהם היו מגלים בכם עניין, ומתחילים לבדוק את הקשר שלכם באותם כלים שהם בודקים את הקשר שלי, האם עמדתם בכל הנדרש על פי ספר ויקרא, של 'לא תשכב גבר משכבי אישה' ובוחנים זאת לפי הכלי ההלכתי הידוע (המיושם במקרים של זוגיות הטרוסקסואלית) של 'כמכחול בשפופרת'. הייתי כותב - ילדים, אל תנסו את זה בבית, זה כואב, אבל נמסר לי שזה כואב רק בפעמים הראשונות.

טוב, אומרים הלהט"בים. אף אחד לא רוצה ממש להכניס את החבר'ה האלה למיטה שלו. המיטה שלנו די צפופה גם כך - כי גם הילד שהולדנו מפונדקאית נכנס לפעמים להתחמם עם אבא ואבא בלילות החורף הקרים כשהוא מפחד מהברקים והרעמים, וגם כך הזקן הזה של הרבנים די מדגדג. נעשה לנו מוסד שוויוני של מעין נישואים, נקרא לו 'ברית הזוגיות' או 'ברית החיים המשותפים', או 'ברית הלהט"ב' והוא יהיה בנוי על שוויון אמיתי, והרבנים יעשו מה שהם רוצים בלעדינו.

אז את מי מפלים? במצב בו אני צריך להסדיר את ענייני האישיים לפי שיטות של תקופת הברונזה המאוחרת, ואתם בונים לכם מודלים לזוגיות לפי חקיקה של המאה ה-21, מי כאן דורש שוויון ומי סובל מאפלייה?

וכאן הדבר החשוב - הדרך לשוויון שלכם עוברת דרך השחרור שלנו. כל עוד אני עבד למילט - לא תקבלו נקודות במס הכנסה. יש קשר לוגי הדוק בין הדברים, ובמקרה או שלא במקרה, בדיוק אותם אנשים ממש שכובלים אותי לעבדות עולם למילט, הם גם אלו שמעקמים את האף נוכח המאבק שלכם.

אני רוצה חברה שוויונית. גם ללהט"בים אך גם לסטרייטים. חברה בה יש מודל מתקדם של זוגיות שלא מבוסס על דת. כאשר הבעייה הקטנה הזו שלי תיפתר, הבעייה שלכם גם מייד תבוא על תיקונה. 

מי מכם שרואה עצמו חבר בקהילת הדם והאדמה היהודית והציונית, שיהיה לו בסבבה. באמת. שימשיך להצביע ביבי בנט לפיד, ולהאמין להומואים האלה בליכוד, וליתר הגרופים של מירי רגב ודומיה, שהם עובדים על שוויון זכויות. אתה רוצה להמשיך בכיבוש ובאפלייה, אבל לקבל נקודות זיכוי במס הכנסה? נחמד מאוד. כל עוד לא תבין שיש קשר בין הדברים, ששוויון אמיתי לא יכול להגיע במצב של אפלייה, של חברה גזענית ומילטית, של כיבוש, תקבל רק חצי נקודות מס ההכנסה. ואתה יודע מה? מגיע לך.

ממתק אמיתי? אם נשארתם עד עכשיו (והפוסטים האחרונים שלי מגרשים מכאן את הטבעונים, מעשני הגראס, והלהט"בים, ציבורים שהם גם בין הקוראים הכי אהובים עלי, וגם בין המגיבים הכי שנונים, במיוחד אלו שעונים על כל שלושת הקריטריונים גם יחד) מגיע לכם משהו נחמד. מתי שהוא באמצע שנות השמונים הייתה תכנית לילה ברשת ג' בין 23:00 ל-01:00. זה היה בימים לפני שג' עברה לשדר רק מוזיקה עברית, לפני הולדת גלגלצ ו-88FM, כשהיה אפשר עוד למצוא שם דברים ראויים לשמיעה, במיוחד בשעות הלילה המאוחרות, בהן האלטרנטיבה המוסיקלית, גל"צ, נתנה שעתיים של קשקשת וברברת המכונות 'ציפורי לילה'. תכנית הלילה הזו לוותה במנגינת פתיחה מהפנטת, שמעולם לא ידעתי מיהו המבצע שלה, והשתוקקתי לשוב ולשמוע במשך שנים. השבוע, במקרה, המנגינה ליוותה את דיווחי התנועה בתכנית של רוני ידידיה ב-88. כל כך נהניתי לשמוע את המנגינה הזו, אחרי שנים שלא שמעתי אותה! מייד מיהרתי לפלייליסט שלהם (אותו הם מפרסמים באתר האינטרנט) ומצאתי כי המדובר בפסקול לסרט אימה משנות השבעים בשם 'FULL CIRCLE' בו כיכבה מיה פארו, וכי את המנגינה הלחין קלידן בריטי בשם קולין טאונס. אז הנה זה. זה עשר ומשהו דקות, אבל מאוד שווה להקשיב, וזה גם יכול לשמש כמוזיקת רקע נפלאה למשהו אחר שאתם עושים ליד המחשב כמו כתיבה או משהו. 

אז סוף שבוע חורפי ונהדר לכולכם, סטרייטים ולהט"בים. אני מתכוון לבלות אותו עמוק במיטה עם ידידי דייוויד יום (וגם זה סוג של זוגיות משונה), שהוצאת שלם הוציאה מהדורה חדשה לספרו 'מסכת על טבע האדם', בתרגומו הנפלא של יפתח בריל. זה ייתן לי הרבה מה לדבר עם פ' בפגישתנו הבאה, למרות שזה הופך אותי לבלתי קומוניקטיבי בעליל לכל יתר בני האדם. ושימו לב - אני בדיוק בגיל שקאנט היה כשקרא את אותו ספר ממש ואורו עיניו והוא נעור מתרדמתו הדוגמטית. ואתם - תקשיבו לקולין טאונס. הוא מנגן מה זה יפה!