הבלוג של אבו אלמוג

ישראל 2013. גמר 'הכוכב הבא'. על הבמה עומדת אישה ושרה. האחים גת, מתמודדים חרדים, יורדים מן הבמה. אסי עזר, המנחה, דמות בולטת במאבק הלהט"בי לשוויון זכויות מלווה אותם בפרשנות "התורה אוסרת עליהם להשתתף בשירת נשים, ואנו מכבדים את רצונם".

מהומה ביהופיץ! הדרת נשים! ממבקרת הטלוויזיה של 'YNET', אריאנה מלמד, ועד למאיר שלו (שהזכיר, ובצדק, שהתורה אינה אוסרת על השתתפות בשירת נשים, אך אוסרת גם אוסרת על משכב זכר), קמה הסערה, עד שעזר עצמו חש צורך להתנצל ולהסביר כי "לדעתי הצנועה יש הבדל עצום בין לקרוע שלטים של נשים, לירוק על נשים, לקלל נשים ולא לאפשר לנשים לשבת בקדמת אוטובוס לבין לצאת החוצה בזמן שאישה שרה. בעוד שהראשונים הם אקטים אלימים שחודרים למרחב של הצד השני (במקרה הזה- נשים) בלצאת החוצה מהחדר כשאישה שרה ישנה בחירה אישית שאני לא יכול למנוע וגם לא מעונין. ". שיהיה. זה לא העניין. לא המתמודדת שעמדה על הבמה היא שהודרה. ספק אם ידעה מה שאירע. היא שרה בפני מיליוני אנשים, במה שכנראה היה אחד מרגעי השיא של חייה. היה כאן מנגנון סוציולוגי מרתק אחר בפעולה, והבלוג הזה, נאמן לייעודו, ייתן לקוראיו את השירות ויסביר אותו, ועוד כמה דברים. אז תראו. יהיה כאן ז'רגון סוציולוגי, וקצת בורדייה - אני מומחה עולמי לבורדייה! - וגראמשי (באמת שאני עפר לרגליו) - ויהיו קוראים שלא ישרדו את הפילוסופיה עד הסוף, וקוראים שמאוד יתעצבנו, אבל מי שישרוד עד הסוף יראה את הדברים קצת אחרת. מבטיח.

אז מה היה לנו כאן? 'הכוכב הבא' היא שדה סוציולוגי. מהו שדה? אז הנה כל תורתו של בורדייה על רגל אחת. שדה הוא מבנה חברתי, שבו מחולק הון חברתי בין קבוצות שונות. הקבוצה ההגמונית (כאן נכנס גראמשי) מקבלת את עיקר ההון, וקבוצות אחרות נאבקות עמה על ההגמוניה ועל השליטה. המאבק יוצר מתח בשדה, אבל הוא לרוב מוכרע מראש, כי כל השחקנים בשדה מלוכדים סביב אמונה בכמה אמיתות בסיסיות הנוגעות לשדה, סביב הדוקסה, או ההביטוס - מה ש'נכון', וממשיך להפעיל את הדינאמיקה שיוצרת את השדה. מי השחקנים בשדה? תתפלאו. השחקנים העיקריים אינם נמצאים על הבמה. השחקנים העיקריים הם הזכיינית והקהל בבית. הזכיינית היא ההגמונית, הזוכה במרבית ההון החברתי - הסימבולי והממשי. אין צורך במחקרים סוציולוגיים אמפיריים על מתאם בין השכלה והכנסה לבין צפייה ב'כוכב הבא' כדי להסיק מה תפקידו של הקהל בבית. התפקיד הזה מתבטא, למשל, בזרימה הממשית והסימבולית של  כספי ה-SMS הזורמים לכיסה של הזכיינית מכיסיו של הקהל היושב בבית.

אבל הזכיינית משחקת על יותר מ-SMSים. היא בעלת תפקיד מפתח בשדה הרחב יותר של החברה הישראלית. היא מספרת לקהל את הסיפור ששומר על הקבוצות ההגמוניות בחברה כשליטות. ב'כוכב הבא' (בגלגוליו כ'כוכב נולד', 'דה ווייס' ו'אקס פקטור') מספרים את הסיפור הזה שוב ושוב. חשוב מאוד לספר את הסיפור נכון, ללא שגיאות וצרימות, פעם אחר פעם. והנה הסיפור -

החברה הישראלית היא חברה שיש בה עשירים ועניים, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילוניים אתיופים ורוסים, לאחרונה עובדים זרים ואפילו - חלילה! ערבים וחרדים (למרות שאלו כל כך זרים ומוזרים שגם אם נותנים להם להתמודד, לעולם לא יזכו, אבל לכך עוד נגיע). גם אם נולדת אתיופי חלילה, או שאתה מהרוסים שבדמם זורם אלכוהול ופשע, כמו שסיפר לנו השבוע גדעון לוי בהארץ,  יש לך סיכוי 'להשתלב בחברה'. אתה יכול לנצח! אמנם זה רק אחד ושאר עשרות אלפי הנבחנים ועשרות המתמודדים יחזרו לסדנאות הזיעה בדרום תל אביב, ולפריפריה מוכת העוני ממנה באו, אחרי שיזכו להתחכך מעט באבק הכוכבים, אבל האחד הזה ממש ישתלב ויהיה כוכב. של כולם. של המדינה. של רני רהב. ותראה, אם הוא (יהודה סעדו. בועז מעודה. חגית יאסו) עשה את זה, והוא כל כך זר ומוזר, גם אתה יכול! כל אחד יכול! בשביל זה הכוכב הבא צריך לעבור מסלול ברור. הוא מתחיל בקצה המוזר של המפה. בפריפריה המנטלית או הגיאוגרפית. הוא שר בסגנון המשונה שהביא עמו מהבית, לאט לאט בתהליך חניכה ארוך ומורכב (המילה 'מנטור' החוזרת שוב ושוב בתכניות האלו היא בעלת משמעות), ישתלב, יחתור להגיע לזרם המרכזי, ובסוף ישיר בגמר את שיר ה'ישראליות'. זה יכול להיות ביצוע מרגש לזוהר ארגוב לצלילי רוק, או אפילו מלך המיין סטרים שלמה ארצי בסלסול מזרחי. משהו מרכזי, מיין סטרימי, עם טוויסט של 'כולנו'. של 'אחדות' של 'כל אחד יכול'.

מה שקרה עם האחים גת הוא שהם קצת קלקלו את הסיפור הזה. משהו חרק וצרם. הם נראו כל כך... ובכן, נורמלים. הם שרו רוק בעברית, עם גיטרות חשמליות אבל היו עם פיאות. היה קצת קשה לספר את הסיפור של החניכה, של ההשתלבות. הם הביאו את זה מהבית, אבל עדיין שמרו על הייחוד שלהם. היה צורך באיזו פעולת הזרה. להזכיר לקהל שהם לא כמונו. שמשהו כאן לא משתלב. שהם חרדים. האנשים האלה שיאיר לפיד שונא, וגם צריך לזה סיבה טובה. וזה בדיוק מה שאסי עזר עשה. מי שהודר והוזר שם לא הייתה האישה ששרה על הבמה. אלו היו האחים גת. אולי כי חרדים לא יכולים לשחק את המשחק. גם כי הם לא רואים טלוויזיה, לא קונים את הפירסומות, ולא שולחים אסמסים. הם לא במדינת ערוץ 2. הם בחוץ. 

אסי עזר הוא סוכן נאמן של שולחיו בערוץ 2. הוא הפנים את כל הערכים שלהם. הוא מקבל על זה משכורת לא רעה (אני מניח) וגם יוצא לו להופיע בתור פרזנטור של חנות רהיטים בפירסומות. במילים אחרות - הוא נציג לא רע של הסדר ההגמוני, של אלו שמקבלים את עיקר ההון הסמלי, ויש לו כל עניין שבעולם בשימור הסדר הזה. וזה מה שהוא עשה לאורך כל העונה הבעייתית מאוד של 'כוכב חדש' ובתכנית הגמר.

עוד אחד כזה הוא גל אוחובסקי. מאותו בית גידול של הכוכבים החדשים והנולדים. אוחובסקי ועזר הם בין הסוכנים המוצלחים ביותר של הסדר ההגמוני. בין אלו שמספרים את הסיפור שחייבים לספר באופן המופלא ביותר, הנעים ביותר. לא ייפלא שכששניים אלו נפגשים, יוצאים טקסטים מהסוג הזה:

"בתור התחלה חייבים לזכור שהסיסמא שהובילה במשך שנים את הקהילה באמריקה "אנחנו בכל מקום" תקפה גם כאן. יש להטבי"ם בחד"ש אבל יש גם להטבי"ם בליכוד, וחבל שאין תא גאה בבית היהודי ובישראל ביתנו. ואני מקווה שיהיה בקרוב. כדי לפעול ביחד אנחנו חייבים לקבל זה את זה ולהבין שהמאבק שלנו, ואני אומר את זה לצערי האישי, לא יכול ברגע הזה בזמן להכיל עוד ועוד מאבקים אחרים." 

זה טקסט שנלקח מדף הפייסבוק של אוחובסקי, ומתייחס לדברים שנאמרו ב'מפגש חירום בקהילה הגאה' (נמסר לי על ידי מישהו שהוא חבר של אוחובסקי. אני לא. אבל אותו אדם, אבו מתן, אמין עלי), שפורסם לאחר שיוחס לו טקסט קצת יותר מכוער ובוטה - "תעזבו אותנו עכשיו מהערבים, מהפליטים ובעלי החיים שלכם. זה לא של הקהילה. אני רוצה לדאוג עכשיו לעצמי ולתחת שלי. תפסיקו לקלקל לי את המאבק". על פי אותו דיווח ענה לו עזר באותו מפגש - "מכל האנשים שנמצאים היום במערכת הפוליטית, יאיר לפיד הוא האיש שלנו". 

אז ככה. בשבועות האחרונים החברים הלהט"ביים שלי קצת כועסים עלי. אבו מתן שהוזכר כאן כתב לי בפייסבוק "אהבתם אותנו יותר כשהיינו חלשים ואכלנו מכות משוטרים". ידיד טוב אחר גם קצת האשים אותי בכך שבשבוע שהמאבק של הקהילה דרש חיבוק, אני מתחתי ביקורת. ביקורת היא דבר חיובי וטוב, אבל יש עת לכל דבר, ועכשיו צריך לאמץ ולחבק ולהצטרף, ולא לבקר.

אז אני שב ומתנצל. אני אוהב אתכם. באמת. נאמנים פצעי אוהב. מה לעשות. אני יכול להבין מה חש אדם ששייך לקבוצה מבוזה, מושפלת, מודרת ונרדפת, כשפתאום בכנסת מקבלים הצעת חוק שמעניקה לו עוד טיפ טיפה שוויון, טיפ טיפה גאווה, טיפ טיפה להרים את הראש, ומישהו עומד בצד ומעקם את האף. והמישהו הזה, אם נמשיך בעוד מעט ביקורת עצמית, הוא מאותה קבוצה הגמונית עצמה, שמקבלת את כל הפריבלגיות בחברה הישראלית - אשכנזי, סטרייט, גבר, מעמד בינוני. אני באמת מבין. אבל אני אומר גם בצורה נורא ברורה דבר אחד ברור - המאבק הוא אותו מאבק, רק בצורות שונות. האוייב הוא אחד. מי שרוצה להשאיר אותי בכבלי המילט, הוא זה שרוצה להשאיר אתכם בארון, את האחים גת בגטו החרדי, וגם את כל היתר - את המזרחים, הנשים, הרוסים, האתיופים, הערבים, הסודנים, וכל יתר המגזרים המופלים, המודרים, והמקופחים בחברה הישראלית, בדיוק במקום שהם נמצאים, כדי להמשיך ולגזור את הקופון. אסי עזר הוא סוכן נהדר של האנשים האלה. הוא הפנים את הכללים. אני לא רוצה ללכת אחריו. המאבק הוא לא על נקודות במס הכנסה. הוא מאבק גדול יותר, וחשוב לקחת בו את הצד הנכון.

הדרישה לבודד את המאבק הלהט"בי מהמאבק של (ויסלח לי אוחובסקי, אבל האמירה הזו נשמעת מאוד אותנטית) "הערבים הפליטים ובעלי החיים שלכם" היא שגיאה בשני מישורים. 

היא שגיאה במישור המוסרי, כי לא ייתכן שבחברה הישראלית תהיה בועה של צדק מוחלט, ובשוליים יירדפו אנשים, יסומנו במספרים, ויישלחו למחנות עבודה ללא משפט. מחנות שעליהם כתובה הסיסמה "תעסוקה למען החברה". 

ומעבר לזאת, וגם לפי נקודת הראות של 'מה שמעניין את התחת שלי' זו שגיאה טקטית. כי לאנשים האלה לא איכפת מכם. הם יכולים להשתמש בכם יפה מאוד לצרכי "PINKWASHING" (אגב, מישהו שמע פעם את נתניהו אומר את השם המפורש 'הומוסקסואל'? יש שם בעייה קשה, לדעתי). אבל בינם לבין עצמם, הם מצטטים את ספר ויקרא. עזר יכול לשבת עם בנט עד מחר. בנט עושה מה שהרבנים אומרים לו, והרבנים שונאים אתכם. גם הוא עצמו לא מת עליכם. באחריות. את הכסף סופרים במדרגות, חברים. הרווחתם יופי של קריאה טרומית, הלוואי על כל עם ישראל. נדבר כשהחוק ייכנס לספר החוקים. זה לא יקרה. באחריות. הבוסים הגדולים והסטרייטים כבר סגרו את העניין בינם לבין עצמם בחדרים חשוכים. הם לא סופרים אתכם. הם לא אוהבים אתכם.הם נגעלים מכם. הם משתמשים בכם וזורקים. 

אני בעל הברית האמיתי שלכם. ואני ובנט ויאיר לפיד לא הולכים ביחד. אני רוצה שתלכו איתי יד ביד. אם תלכו יד ביד עם בנט, תראו שהיד הזו עטופה היטב בכפפת גומי, וגם שאפשר ללכת רק עד מרחק מסויים. לא מעבר לכך. אני רוצה ללכת אתכם את כל הדרך. אבל זה מאבק. והוא עובר בכל מיני מקומות כמו מחנה 'חולות', וצומת חורה, וסח'נין. אם לא תבואו איתי לשם, לא נוכל ללכת יד ביד, כי אלו המקומות שאני נמצא בהם. השחרור שלכם עובר דרך השחרור של מס' 836825 ממחנה חולות. דרך השחרור שלי מהמילט. דרך כל מאבק לשחרור בחברה הישראלית, שהוא בבסיסו אותו מאבק עצמו. אני אומר את זה בפירוש. זה לא קונה לי חברים אצלכם. זה מנכר אנשים טובים שאני מכיר ואוהב, וקוראים נאמנים של הבלוג. אבל זו האמת הבסיסית שאתם חייבים להכיר בה. דווקא ברגע שנראה לכם שהשגתם הישג. כי אם לא תלכו איתי, רוב בקריאה טרומית זה כל מה שתקבלו. עם רוב בקריאה טרומית לא מגדלים ילדים. באחריות. אם תלכו אחרי גל אוחובסקי ואסי עזר, הסוכנים של הסדר הקיים, ההגמוני, יימשך הסדר הנוכחי בחברה הישראלית, שאתם בו, איך לאמר, לא במקום הכי טוב. אם תנפצו את הקונספציות, תשברו את גבולות השדה, תגיעו רחוק. תשכחו מנקודות הזיכוי במס הכנסה. תלכו ל'סהרונים' ול'חולות' ולגן לווינסקי. השחרור שלכם מתחיל שם, ורק שם. 

ממתק אמיתי לסיום? מי שחושב שהאחים גת המציאו את הזקן הארוך ברוק, שיחשוב פעמיים. נא להכיר - ZZTOP. אחד הדברים הכיפיים ששנות השמונים המוזרות השאירו לנו: