משהו מהיר ועצבני לתחילת השבוע. פוסט פרוגרמטי, מרגש ברמות על, ועמוק מני ים מתוכנן לסוף השנה האזרחית (מיהם האזרחים החוגגים סוף שנה זה להבדיל מאחרים שאינם אזרחים? כאילו יש כאן איזה משחק מילטי לינגוויסטי שאני לא ממש מבין, ולא ממש רוצה להבין.) שהוא גם מועד חשוב ביותר בעל משמעות בחיי האישיים, שתיחשף בזמן ובמקום הראויים לכך. אז הנה מקבץ של דברי הבאי שעלו בדעתי בלי קשר לשום דבר:
* אורחאן פאמוק - שמי הוא אדום - קורא בהמלצת נשר הספרות האישית שלי. עד עכשיו לא רע בכלל, ושני כוכבים חיוביים, ואת יוצאת שבת.
* האסוציאציה הראשונה למילים הראשונות בספר 'אני פגר מת' המתארות את גיבור הספר שקוע בקרקעית באר כשהוא מת ורקוב מזה ארבעה ימים היא ל'שדירות סאנסט'. מעניין אם פאמוק חשב גם על זה.
* מירי רגב - מצחיק? עצוב? בכל פעם שהגדעון סערים למיניהם רוצים להיראות מכובדים, כאלה שנשואים לשדרנית טלוויזיה ויוצאים לפאבים וכל זה, וראויים לבוא בחברת אנוש, קופצת להם הרגב ומספחת את בקעת הירדן. ואז פתאום נושרות כל המסיכות, והליכודניק הקטן החבוי בתוך ההיפסטר הברלינאי קופץ ומתחיל גם הוא לספח ולספח, כדי שהעולם יבין אחת ולתמיד. גדעון, העולם מבין. באמת. מצחיק? בעיקר לא רלוונטי לכלום. כאן יכול להיות פוסט ארוך למה אין בעצם מו"מ אמיתי שאפשר לטרפד אפילו אם רוצים, ושהכל דיבורים ומה שיוצא מזה זה עוד התנחלויות ולא משנה מה יעשו, אבל למה לטרוח?
* פ' אישרה לי להגיש את הצעת הדוקטורט. הייתי כותב כאן על האיחוד הזני כמעט שבין זרמי החשיבה שלנו, אבל אחרי הכל יש כאן כל מיני דוקטורנטים וכאלה שמגיעים וקוראים ויכול להיות פדיחה. אז אומר, בקצרה, שאני צריך לעשות איזה שיפוץ קטן בקטע המתודולוגי, ועריכה לשונית (שוקל לשלם לעורכת ויש גם אחת לא רעה שפניתי אליה. כולה כמה מאות שקלים ושווה את זה) ברמה של פסיקים ונקודות ואולי קצת קצת הורדת אמירות איך לומר נחרצות מדי, ולהגיש.
* אה, והסתובבתי שלושה ימים אחרי כן אפוף בעננים ורודים של מילט וריבונות.
* קשה להיות לידי כשאני כזה. אני מודע לזה ועובד על עצמי.
* הבת הגאון שלי קיבלה 93 בספרות. הם לומדים את 'איש זקן מאוד עם כנפיים ענקיות' של מארקס. זה חלק מ'ארנדירה' שקראתי וכל כך אהבתי כשהייתי ממש בגילה. בן 17. ידעתי את כל הספר בעל פה. אהבתי אותו מאוד. הרבה יותר מ'אין לקולונל מי שיכתוב אליו'. לא קראתי את זה וגם את זה כבר עשרים ומשהו שנים. מה שאני באמת צריך להשיג ולקרוא שוב זה 'סתיו של פטריארך'. מארקס המוקדם עושה לי את זה. אחרי 'מאה שנות בדידות' 'סתיו של פטריארך' הוא האהוב עלי.
* הבת שלי לא סובלת את מארקס. היא כנראה לא תאהב גם את מאה שנות בדידות כי 'איש זקן מאוד' והשיטות בהן הולעטה בטקסט הנשגב הזה, די הוציאו לה את החשק לקרוא את מארקס. ארור תהיה, פירון! אני עברתי אותו דבר עם עגנון. הצלחתי לחזור אליו רק כשהייתי בן 30. תריסר שנים מבוזבזות מהבחינה בספרות עד שהצלחתי לשוב ולהחזיק עגנון ביד. כי לימדו אותנו את הטקסט הכי סתום שלו, את 'והיה העקוב למישור' שאשקרה צריך תרגום מתורכית עתיקה בשביל להבין אפילו את הכותרת. ו'תהילה'. אני יכול לומר לכל שרי החינוך בישראל שאם יש משהו שלא מעניין תיכוניסטים, זה אנשים זקנים מאוד. לא תהילה שהיא בת מאה, ולא הזקן עם הכנפיים של מארקס, ולא הזקן והים. אני מבין שאם אתם רואים איזה ישיש בכותרת אז זה עושה לכם את זה. תתאפקו. הצלחתם להרוג לי את עגנון והמינגוויי. הצלחתם להרוג לבת שלי את מארקס. די. תיטפלו למשהו מגעיל כזה שאין סיכוי שמישהו ממש יאהב. לכו חזק על העיירה היהודית, ואם אפשר קצת להחזיר את חיים הזז ודבורה בארון. קולטים (בקושי) מקיאים, לא חוזרים לטקסטים האיומים האלה, ולא מרגישים שהפסדנו כלום. מי שהורג לנו את מארקס הורג עולם ומלואו. מי שהורג את חיים הזז מתעלל בגוויה. זה לא יפה אבל לא נורא.
* כריסטמס. חבר שלי פירסם תמונות של בית לחם עם כנסיית המולד. נורא מוזר התגובה הרגשית שיש לי. כמו מכה בבטן. זה תפס אותי במפתיע, הצללית המוכרת. לא שסבלתי שם מי יודע מה, אבל זה היה נורא מסוכן ואינטנסיבי וכל זה, וכנראה השאיר את הסריטה שלו.
* למי שלא יודע זה רפרנס ל'חומת מגן'.
* כריסטמס II - הסתובבתי קצת בחיפה בעיר התחתית. בקושי ראיתי עץ. לעומת זאת נצרת הייתה פיצוץ. היה עץ ענקי שם בכנסייה ליד המעיין. סתם נחמד. מרגישים לכמה ימים קצת חו"ל.
* נסעתי ברדיו ופתאום שמעתי את זה. הייתי נורא קרוב להגיע הביתה, והיה לי טרמפיסט מערב אל נעים. אז הורדתי אותו ממש כל הדרך עד הבית שלו, רק בשביל לשמוע את השיר עד הסוף.
* זה אלה פיצג'רלד עם בלאק קופי.
* לא בדיוק בלוזאית מהסוג של בטי סמית' שהזלתי עליה ריר לפני כמה פוסטים כאן בדיוק. גם לא טרגדיה כמו בילי הולידיי, או סתם מוכת יגון כמו נינה סימון. אבל זמרת די ענקית, וכנראה אפשר לשיר כך גם בלי ממש ממש לסבול. למרות שזה מוסיף. תשפטו בעצמכם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
