כצופה טלוויזיה אדוק (נו... אני רואה מאסטר שף. יש גם את 'בלש אמיתי' שזה הדבר הכי טוב שיש בטלוויזיה בכלל ודורש - וגם יקבל פוסט נפרד) נחשפתי לקמפיין נגד אפלייה של משרד המשפטים. מי שלא ראה נא להשקיע דקה ועשר שניות בצפיה ביוטיוב.
אתחיל באמירה נורא פשוטה. בחברה הישראלית האמירה שאסור להפלות אדם בשל מינו / גזעו / צבעו אינה טריוויאלית כפי שניתן לשער. במובן הזה הקמפיין הזה הוא נהדר, וטוב עשה משרד המשפטים שהעלה אותו. אלא מה? התקווה. זה מה.
בבלוג הזה, וגם במקומות אחרים, נדרשתי כמה פעמים לעניין ההמנון / דגל. הסוגיה מורכבת. אני אוהב את הדגל שלנו ואת ההמנון שלנו. במשך כמה וכמה שנים הייתי מניף את הדגל בבוקר ומוריד אותו בערב, במסגרת השירות הצבאי. ההמנון ליווה כמה וכמה מעמדים מרגשים בחיי, החל מהלוויות וכלה בטקסי קבלת תעודות וכיוצא בזה. אני חש להם את הכבוד העמוק ביותר שניתן לחוש. הם מבטאים בשבילי דברים שמעבר לטקסט, או לסאבטקסט. ועם זאת המדובר בהמנון ודגל מפלים, המשייכים את המדינה לרוב היהודי ומתעלמים מהמיעוטים החיים בקרבנו.
את הבעייה הזו ניתן לפתור בכמה דרכים. האחת, הברורה מאליה, היא החלפת ההמנון והדגל. ההצעה של 'שחקי שחקי' כהמנון מאוד יפה בעיני. השנייה היא נטרול של כל הרכיבים הלאומניים בהמנון ובדגל, אולי בצורה של שירת ההמנון ללא מילים, כנהוג במדינות מסויימות שההמנון שלהן הוא רק נעימה, והתייחסות למגן הדוד וצבעי הדגל כמו שמתייחסים לצלב בדגלן של מדינות אירופיות. ובכל אופן הבעייה טרם נפתרה.
בשל הכבוד שאני רוחש להמנון שלנו קשה לי לראות אותו מושמע בתשדיר טלוויזיוני, תהיה מטרתו של זה נעלה ככל שתהיה. יש כאן זילות מסויימת של דחיקת ההמנון בין פרסומת למעדן חלב ובין פרסומת לחברה סלולרית. אך לא זו הבעייה. הבעייה היא ששימת ההמנון כרקע לתשדיר על אפלייה אומרת בצורה מאוד ברורה - אסור להפלות אותך, אבל רק אם אתה יהודי שנפשך הומייה. אם אתה ערבי אתה לא קיים. האם לזה התכוונו יוצרי התשדיר? אני חושש שאין כאן כוונה תחילה, אלא פשוט התעלמות מהערבים כאילו הם שקופים, מה שלטעמי גרוע מאפלייה מכוונת. (אציין כי האישה שלא מפנים לה מקום באוטובוס אינה 'ערביה' במובהק, אך גם אם הכוונה לערבים, הדבר לא נאמר במפורש. הקול הרם בו מנוגנת 'התקווה' מטשטש את הסבטקסט הזה כאילו לא היה).
ביום שישי התארחה בקהילתי הפעילה החברתית דינה דוד. היא נתנה דרשה על פרשת 'תרומה'. למי שאינו בקיא, נאמר שאצלנו הרפורמים, הכופרים בעיקר, גם נשים משתתפות בתפילה ודורשות. דרשתה כללה גם הספד, שאני בספק אם יש בתי כנסת אורתודוכסיים רבים שהוא נישא בו, למנוחה שולמית אלוני. אך את דרשתה החלה בשירה של 'שחקי שחקי'. ההקשר של קבלת השבת והתפילה נתן לשיר ממדים דתיים כמעט. בהחלט שיר הראוי לשמש כהמנון. דוד משמשת כיום כאחת הדוברות הבולטות במאבק תושבי ראמיה, מאבק שטרם פרץ לתודעה הכללית ונותר נחלתם של מעטים בגבולות הסולטנות הד'אהריסטית. חבל. אני מפנה כאן למאמר על המאבק המעניין, ומביע סולידריות עם הנאבקים.
ממתק לסיום? הנה מה שהנדריקס עשה להמנון האמריקאי. לדעתי מי שעשה את הקאבר החשמלי ל'התקווה' שמופיע בתשדיר שמע את הקטע הזה יותר מפעם אחת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
