הבלוג של אבו אלמוג

כששמעתי שחברה טובה שלי עורכת את התרגום החדש של 'הקומדיה האנושית' של סארויאן, הרמתי טלפון רק כדי לקשקש קצת. מה שיצא מזה הוא שאראיין את המתרגם של התרגום החדש, יהודה אטלס, והראיון יראה ב'פנקס' כתב עת מקוון לספרות ילדים.

'הקומדיה האנושית' הוא אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו. סארויאן הוא אמן כמעט נשכח. התרגום הישן הוא קלאסיקה, שהייתה פופולרית מאוד בדור של אבי, אך בדורי כמעט ונשכחה, והיום אין איש שמכיר אותה. כל זה ישתנה. התרגום החדש של אטלס נהדר. חששתי מאוד מאפקט 'השטן במוסקבה', בו התרגום הישן כה מתקבע בתודעה שקשה מאוד לקרוא את התרגום החדש גם אם זה עולה בכל פרמטר על הישן. זה לא קרה. המבחן שלי הוא מבחן הדמעות. יש שתי נקודות מסויימות בספר שתמיד מביאות אותי לידי דמעות. גם אצל אטלס זה עובד, ועוד איך. התרגום נהדר, שוטף, עברית אטלסית שהיא בעת ובעונה אחת פשוטה וארצית מאוד, ומשובחת בגוונים ותתי גוונים של השפה.

הספר עצמו נחשב לספר ילדים, ואכן הוא יוצא בהוצאת 'הרפתקה' המתמחה בתרגום ספרות ילדים על ידי סופרים. הוא מספר על קורותיו של ילד בן 14 בארצות הברית במלחמת העולם השנייה, המשמש כנער שליח במברקה, ועיקר תפקידו הוא להעביר לתושבי העיירה את המברקים בהם מבשר להם משרד המלחמה כי בנם נפל בקרב. כאן אפשר ליפול לשתי מלכודות, שסארויאן מתחמק מהן באלגנטיות. ספר כזה יכול להיות קיטש סנטימנטלי, או ציני להחריד. סארויאן נטוע היטב ברגלו האחת בסנטימנטליות, וברגלו השנייה בציניות, אך התמימות וההומניזם שבכתיבה, ואהבת האדם הגדולה העולה מכל שורה, מצליחים להוציא את הספר משתי הביצות הטובעניות האלה.

פגשתי אתמול את אטלס לראיון (הפעם הראשונה שאני מראיין מישהו, ולא לראיון עבודה...) בארקפה במתחם באזל בתל אביב. אני מרגיש באזורים האלה כמו חייזר ללא מסכת חמצן, אבל עם אטלס היה קליק מיידי. היה ראיון נפלא. כתבתי בכתב יד במשך למעלה משעה. ייקח לי שעתיים או שלוש לערוך את הדברים - ובשל העניינים והפרוייקטים הנוספים זה ייקח גם שבוע או שבועיים - ואז לפרסם. אם זה לא יגיע למקום שאליו זה נועד להגיע, אז בסוף זה יגיע לכאן.

הנה תיעוד של המפגש. זה לא שהוא כעס עלי. הוא הרצין במיוחד לקראת צילום התמונה. יש לו עקרון שלא לחייך בתמונות. לי מותר לחייך ואני מחייך כי עברו עלי כמה דקות מרתקות -

ממתק לסיום? לקראת הראיון קראתי שוב את הספר בתרגום הישן ובתרגום החדש. בשלב מסויים שר הנער הומר שיר למברקן הזקן. אצל המתרגם יצחק עברי, בתרגום מ-1943, 'הנער פצח מייד בשיר'. אבל אטלס, מדוייק וקפדן, מספר לנו גם איזה שיר שם סארויאן בפי הנער -