הבלוג של אבו אלמוג

היום ירד גשם זלעפות. גם ביקרנו אצל איזה חברה וחזרנו רק בסביבות אחת בלילה. יש לי גם המון עבודה - לא על הפרוייקט הסודי, זה נח השבת, אלא על ניסוח בקשה להשתתף בכינוס בצ'כיה בקיץ על חשבון משרד ראש הממשלה - כך שהיו לי את כל הסיבות בעולם לא לצאת מהבית. 

ובכל אופן יצאתי ורכבתי על האופניים שעה וחצי. היה גשם זלעפות. הכי גרוע מיום שהתחלתי לרכב. הייתי כמעט היחיד על החוף. היה דייג אחד, ושניים שלושה רצים. והייתי רוכב האופניים היחיד. אבל החוף היה מקסים. היה מאוד קר, והסתבר שמעיל הרוח הספורטיבי הצהוב שש' קנתה לי ליום ההולדת לפני שנה טוב אולי נגד רוח, אבל מעביר גשם בסבבה. נרטבתי עד העצם. אבל סיימתי את ה-15 קילומטר שלי (לקחתי מסלול קצר. נתתי לעצמי הנחה בגלל הגשם). כמו שאתם רואים רכבתי מאוד מאוד לאט, ובפעמיים שעברתי ליד אותה שלולית ארורה שהחלקתי בה בתאונה עצרתי את הנשימה, לחצתי לאט על הברקס, ועברתי. כשחזרתי הבייתה לקח לי אולי שלוש שעות להתייבש. אבל עשיתי את זה ואני לא מצטער, למרות שכשהייתי בתוך העניין הרגשתי שאני אידיוט.

זה היה חשוב. כשהפסקתי לרכב, אחרי התאונה, ש' כל הזמן אמרה לי שחבל שאאבד את זה, ושהיא רוצה בחזרה את אבו אלמוג הישן, זה שהיה יוצא לרכיבה בשבת בבוקר בכל מזג אוויר. ידעתי שאם אני יוצא עכשיו אז חזרתי לגמרי למשחק, ואני כמו חדש. ואם אשאר בבית, ואמצא איזה תחליף כמו הליכה כשיפסיק הגשם לרדת, זה לא אותו דבר ואני מוותר לעצמי.

למה אסור לי לוותר לעצמי?

לפני (בת המצווה של אלמוג, 2009. שימו לב לתפאורה הדאהריסטית של מבצר יחיעם. הצעירונת החתיכה שאיתי זו אמי, דער אלטער רעבעצען פאן סטרעטין)

ואחרי (בר המצווה של פלג, לפני שבועיים. תפאורת העץ היא הנובו גליליזם הרוחני של 'טעם וטבע' בבית לחם הגלילית. מקום לא ממש דאהריסטי אבל מומלץ מכל שיקול אחר. הגבר לעניין שאיתי הוא פלג, דער קליינער סטרעטינער רעבע, און דאהריסטישער סולטן, ותסתכלו איך הוא גדל מהתמונה שבכותרת הבלוג) 

אז? אז זו התזכורת שאני חייב לעצמי, וזה פחות או יותר מה שהעלה אותי על האופניים בבוקר. אז זה לא עניין של יופי. הייתי יפה בה במידה כשהייתי במידה 50 והיום במידה 42. טוב, למה אני מרמה את עצמי? 40. בכל אופן יופי זה לא הצד החזק שלי. זה גם פחות מעניין אותי. זה עניין של בריאות, ותוחלת חיים, וסכנות לסכרת ולהתקף לב ולאלוהים יודע מה, ואני רוצה להיראות כך גם בבר מצווה של הבן של פלג - וזה הסיכוי שלי. 

אז אני צריך לרכב על האופניים גם בגשם. אסור להפסיק. אני רוצה לדפוק את הסטטיסטיקה. אני רוצה לדפוק את המדע. הסטטיסטיקה והמדע אומרים שתוך חמש שנים אני אחזור למשקל הקודם + כמה קילו נוספים. אני רוצה לצחוק להם בפרצוף, ויש לי רק עוד ארבע שנים לעשות את זה. 

וזה לא שלא נהניתי. זו הייתה תחושה מוזרה. מעבר לעניינים הפיזיים, שקר ושאני רטוב, ראיתי דברים שלא ראיתי קודם. אותו מקום שאני נמצא בו כמעט כל שבוע, נראה פתאום חדש ושונה, וזה נהדר. ועכשיו, שתים עשרה שעות אחרי, כשאני חושב על זה, בהנחה שלא חטפתי שם איזה משהו שאקום מחר בבוקר עם גרון נפוח ועיניים אדומות וחום של ארבעים מעלות, זה היה די נהדר. אבל אני מקווה שבשבת הבאה יהיה מזג אוויר נאה יותר.

עכשיו אני הולך לעיסוקי הקבועים במוצאי שבת. מי שתמה - אחרי כל ענייני ארוחת הערב אכתוב קצת איזה רעיון נהדר שהיה לי משהו בנוגע לבחור שנקרא חנזליס, ולבית הדין השרעי והיווני אורתודוכסי במזרח ירושלים. יש גם איזה מייל שאני חייב להתייחס אליו ברצינות מה שייקח חצי שעה. אחרי כן אראה מסטר שף, אני בעד ג'וש כי הוא אליל. ובה בעת ארד על חצי בקבוק עראק, ואולי גם ערמונים קלויים על האש. ואתמול היה וולנטיינס, אז תסלחו לי אם אני לא מזמין אף אחד חוץ מש' להצטרף.

ממתק? משהו נחמד - נורא מתבקש לשים כאן את 'ריידרס און דה סטורם' אבל הוא נורא שחוק. כולם מכירים אותו, נכון? אז תקבלו איזה בלוז של רוי ביוקנן מ-1973 שאף אחד מכם לא מכיר, אבל הוא נורא סבבי ואפשר להעביר איתו שש דקות בכיף. שבוע טוב לכולם.