הבלוג של אבו אלמוג

איזה מורשת משאיר אחריו חבר כנסת? בתחילת שנות התשעים הייתי עוזר פרלמנטרי של שלושת חברי הכנסת בסיעת מפ"ם, צבן, ג'ומס ופארס. אלו הותירו אחריהם בקדנציה הזו המסויימת די הרבה חקיקה. כמובן שהצעות החוק הגדולות והפרוגרמטיות שהציעו נוסח נישואים אזרחיים לכל, השבת תושבי הכפרים איקרית וברעם, או - כמדומני - חוק לגיוס בחורי הישיבות, לא עברו, אבל ההצעות האלו היו עניין של הצהרה. בפועל הם עבדו מסביב לשעון, והותירו מורשת נהדרת של חקיקה, במיוחד תיקונים בחוקי הביטוח הלאומי, הגימלאות והקיצבאות לנכים מסוגים שונים, והחוק שאני אישית ערכתי וקידמתי עד שהפך לחוק חרות במדינת ישראל - חוק איסור אפליית נכים המלווים בכלבי נחייה - וגם אם אחיה עוד מאה שנה, לא אעשה טוב כמו שעשיתי בתרומתי לקבלת החוק הזה. על הדרך תמכו וקידמו בהצעות של אחרים, ומאותה כנסת זכור לי במיוחד התיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה שהיווה פריצת דרך בזכויות להט"ב. הם היו שלושה תותחי על - טוב, צבן וג'ומס זה פרלמנטרים שקשה למצוא כמותם. חסיין קצת פחות בלט, מחנך צנוע וישר דרך מעכו, אבל במבט לאחור הוא שם בכיס הקטן ולוקח בהליכה כל חבר כנסת מהכנסת הנוכחית, כולל אלו שאני בחרתי בהם.

כך שמחוקק חרוץ ושקדן יכול להביא לשינוי. בהחלט. איזה שינוי? תלוי במחוקק. עדי קול, למשל, בכהונתה הקצרה, הצליחה כבר להיות חתומה על הישג היסטורי 'הצעת החוק ההזויה ביותר שאי פעם עברה קריאה טרומית'. המדובר כמובן בחוק המתיר לילד בן 10 לשנות את שמו. וכבר מעתה אני צופה שבתי האבות של המאה ה-22 יתמלאו ב'בובספוג כהן' ו'ג'סטינית לוי', אם כי בין אלו יצטרכו למצוא דרך לברר מי מהן קראה לעצמה על שם ג'סטין ביבר ומי על שם ג'סטין טימברלייק. אז מחוקק אובד דרך יוצר בדרך כלל  חקיקה הזויה. מחוקק חיובי ונמרץ יוצר שינוי לטובה. והגרוע ביותר הוא שקדן זדוני שכל מטרתו להזיק. או במילים אחרות, יריב לוין. לוין, האיש שמאחורי רבות מהצעות החוק הגזעניות והאנטי דמוקרטיות של הכנסת הקודמת (אלו שחברת הכנסת קול, בדאגתה לזכויות הילדים בני ה-10, לא הציעה לשנות, למשל), לא שוקט על שמריו. והנה, גם בכנסת זו הוא ממשיך להזיק, ולדעתי החוק הצנוע שהעביר הוא גולת הכותרת של מאמציו עד עתה, אם כי תמיד יש מקום לחשש שיתעלה עוד על עצמו.

המדובר בתיקון זניח לכאורה לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (את נוסח החוק עצמו לא מצאתי, אבל הקישור מפנה להצעת החוק שעברה את הוועדה ואני מאמין שהיא זהה לנוסח שעבר כחוק) שמוסיפה נציגים להרכב הוועדה המייעצת כך שתכלול נציגים לציבור הערבי-מוסלמי, ולציבור הנוצרי. לכאורה, אך בזבוז קטן ושולי נוסף של כספי ציבור (וכל הגדלת מספר הנציגים בוועדה כלשהי הוא בזבוז של כספי ציבור), אך למעשה, תחילתה של דרך חדשה שעיקרה בידול הנוצרים מן המוסלמים, בטענה 'הם לא ערבים, נהפוך אותם לבעלי ברית שלנו'. 

ואכן בעקבות הקידום המשמעותי של נציגים בוועדה הזו (ישוע, על הצלב, לא אמר 'סלח להם, אלי, כי אינם יודעים את אשר הם עושים' אלא 'תנו לי נציגים בוועדה המייעצת לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה') יבואו עוד צ'ופרים - רישום נפרד בתעודת הזהות, ייצוג נפרד בשורה של מוסדות, ועוד, כיד הדמיון הטובה על ח"כ לוין. בכפפת משי זו חבוי אגרוף ברזל המופנה אל אלו שהם כן ערבים, ודתם, דת האישלאם, מעידה בהם, ואכן לוין מצהיר כי בניגוד לנוצרים הטובים יש את המוסלמים הרעים, כלפיהם ננקוט יד ברזל ואפס סובלנות.

יש בעולם סוציולוג חכם שנקרא איאן לוסטיק. בתחילת שנות השמונים בילה לוסטיק שנה שלמה בסח'נין, ולאחר מכן שב לאוניברסיטת האייווי ליג בה הוא כותב, וכתב שם את הספר הכי חשוב על ערביי ישראל שנכתב אי פעם, "ערבים במדינה היהודית". יש תרגום לעברית, מ-1985 מהוצאת מפרש. כל מי שקורא את הספר הזה (מתערב שיריב לוין לא קרא? או שאין מי שיתערב איתי על דבר כזה?) ואת יצירת המופת של מורי ורבי יואב פלד "זרים באוטופיה" מבין טוב טוב מיהם הערבים בישראל ומה קורה איתם. אז בואו נסכם את התזה של לוסטיק בכמה מילים - ישראל מפעילה כלפי הערבים הישראלים אמצעי שליטה סובטיליים, הארוגים במרקם סבוך בחקיקה ובמדיניות הממשלה. המטרה של אמצעי שליטה אלו היא 'לשלול מחברי הקבוצה המוכפפת את היכולת לפעולה פוליטית משותפת, למנוע מהם גישה למקורות כלכליים עצמאיים, ולחדור למקורותיהם למטרות מעקב וניצול משאבים.' אלו מבוססים על שלושה רכיבים - פיצול - בידודו של המיעוט הערבי מהרוב היהודי וחלוקתו לתת קבוצות. תלות - כפיית התלות ברוב היהודי למשאבים כלכליים ופוליטיים, וקואופטציה - השימוש בטובות הנאה לאליטות פוטנציאליות בשיטת המקל והגזר.

אז יריב לוין. כאילו דא. לקוח ישר מדפי לוסטיק. אבל מה, לוסטיק מבהיר בכמה מקומות בספר, שמה שיפה במנגנון השליטה הזה, הוא שהמדובר בדרך כלל במדיניות נסתרת מן העין, לא מוצהרת, ובמילותיו (עמ' 89) - 'מטאפורת השליטה מאפשרת לנתח כיצד קווי מדיניות מסויימים נוטים, בגלל ההקשרים המבניים והמוסדיים שבהם נוקטים אותם, לגרום תוצאות שאינן חזויות מראש, ושמחזקות מצידן מרכיב פיקוח זה או אחר. המטאפורה הזו עוזרת, אם כן, להמנע מהשערה של מזימה כוללת'.

בקיצור - אם לא מדברים על זה בקול, אז זה עובד. אם עולה בליבם של הסובייקטים,  עד כמה שהם, אתה יודע, ערבים - ולכן אפשר להתייחס אליהם באדנות כילדים קטנים המחפשים את הסוכריה - התחושה שיש 'מזימה כוללת' זה לא יעבוד. הם לא פריירים. כי כשאל מול שלושה דירקטורים מקרב הציבור בחברות ממשלתיות, עוד נציג בוועדה המייעצת לעניין גידול החסה בשטחים, וסימון נפרד בתעודת הזהות, עומדת נקיטת עמדה מאוד מסויימת הנדרשת מהציבור הנוצרי, אז צריך לעשות את החשבון, והוא לא פשוט כמו שיריב לוין חושב, ולא רק מהסיבה שהם באמת, אבל באמת, ערבים.

לוין דווקא מקל עליהם כשהוא מצהיר - 'הם יכולים להזדהות עם המדינה ולקבל בדיוק את מה שמקבלים הדרוזים.' איך אומרים - כאן חשדתי. הרי ידוע שבברית הדמים בין היהודים והדרוזים היהודים קיבלו את הברית והדרוזים נתנו את הדם. לא מודל שאני הייתי רוצה ללכת בעקבותיו. סך הכל בעיסקה הזו ההצעה לעלות מדרגה במשטר הקאסטות ל'כמעט יהודי' זאת אומרת, משרת בצה"ל אבל עדיין מופלה בצורה מהותית, (ותשאלו כל דרוזי. הם יודעים אפלייה מהי), זו לא עיסקה כל כך טובה כמו מה שלוין חושב. גם כשלא באים בחשבון שיקולים של כבוד לאומי וכבוד עצמי, בחישוב תועלתני פשוט, אני הייתי נמנע מלקחת את היד המושטת הזו. ומי שרוצה עוד דוגמה, אז החבר'ה האלה הם נוצרים. שישאלו את החברים שלהם בצד"ל אם ממש כדאי לתמוך במדינת ישראל ולסייע לה ולהזדהות עמה. באופן היסטורי, המדינה שלנו הוכיחה יחס של כפיות טובה נוראית, עד כדי בוגדנות לשמה, לכל מי שניסה לסייע לה. 

יש לי הרבה ידידים נוצרים. חלקים נכבדים מהתזה שלי לתואר שני ותזת הדוקטורט אני ממקד בעדה היוונית אורתודוכסית, שהיא אחד המקרים המרתקים. יש שם זרמי עומק, מאבקים בין דוריים ובין עדתיים. יש שם רצון להשתלב בחברה היהודית, ורצון לשמור על האופי הפלסטיני (לא רק ערבי, מיינד יו. הנוצרים בישראל הם קודם לכל פלסטינים.) יש הרבה דרכים לעזור ולסייע, לשלב ולהשתלב. אפשר לדבר על הסרת חסמים, על ביטול אפליה, על העדפה מתקנת. אפשר לדבר על דיאלוג בין דתי, אפשר הרבה דברים. להתעלם מהמורכבות הדתית והתרבותית, לבוא ולהושיט להם צ'ופרים כמו ילדים קטנים, תוך כדי כפייה חיצונית של זהות מומצאת (נוצרי שאינו ערבי. מה הם, נורבגים?) שנמצאת בניגוד לאלפי שנות תרבות ערבית נוצרית בארץ הזו, עם הבטחות 'להיות כמו הדרוזים'? לא חכם, יריב, לא חכם.

אז? אז הבושה הזו נמצאת עכשיו בספר החוקים שלנו. ובקרוב יצטרפו אליה עוד בושות. כנסת ישראל נוקטת במדיניות גזענית מוצהרת של הפרד ומשול המופנית כנגד אזרחי ישראל, שווי זכויות להלכה. ולפיד וליבני, הליברלים, עלה התאנה של החגיגה הגזענית הזו, חוגגים שבעים ליעקב פרי עם נוחי דנקנר. מי אמר 'מילט' ולא קיבל?