הבלוג של אבו אלמוג

כמה פוסטים שלי מהימים האחרונים זכו לפופולריות מאוד רבה, וכך, כבר בשלישי בחודש די ברור לי שגם אם לא אכתוב ולו פוסט נוסף החודש,הרי שהגעתי לממוצע הכניסות החודשי ועשיתי את שלי. ולכן אני יכול בשלווה לעבור מהנושאים הרי הגורל שכתבתי עליהם כמו אולמרט והצלת ישראבלוג לעניינים אישיים יותר, וגם להיות מאוד לא קוהרנטי ופזור, כדרכי. אתם שמים לב שאני לא כותב על המשא ומתן המדיני ופולארד וכאלה? אבל אני מבטיח לכתוב קצת על רשיד טאהא.

* מי שחבר שלי בפייסבוק שם לב להודעה משונה, שצורף אליה צילום שלי מתראיין לערוץ 10 ובה צויין כי אני אלוף הציונות המחוזי. לא ארחיב על השתלשלות העניינים העגומה, רובה פרי רצון עז וכן לעמוד בכל כלליה ודקדוקיה של מצוות כיבוד אב ואם שהביאה אותי להשתתף ביחד עם אחותי ובנה, ועם אבי, בחידון הציונות למשפחות, ולהגיע לגמר שישודר במוצאי יום העצמאות בערוץ 10. שווה לעשות את המאמץ ולזכות רק בשביל זה שביבי יכתיר אותי לאלוף הציונות הלאומי, מה שיגרום לחיוך מסויים בקרב קוראיו היותר מסורים של הבלוג הזה. אבהיר כי הד'אהריזם עודו חי וקיים ובועט, וכי רק ניסוחן של השאלות בצורה 'אמריקאית' של ברירה מרובה, ולא ניסוח של שאלות פתוחות, הוא שמנע ממני מלהפיצו בקרב באי היכל התרבות בעפולה.

* השאלה שבגללה זכיתי, אגב, הייתה מי הלחין את 'נומה עמק'. דניאל סמבורסקי. ובגדול. אני ידעתי, היריב הבית-שאני שעלה מולי לשאלת הסיום ידע פחות, וכך ניצחתי. את הערב - שהנחה דן כנר - סיימתי בכך שהפעלתי את כל באי היכל התרבות (עיריית עפולה דאגה לפוצץ אותו בבני נוער שעודדו את הקבוצה הביתית, משפחת אמיר) בשירה אדירה של 'נומה עמק', מה שהוקלט וכנראה ישודר בתכנית בשם נקודה איי אל. זה משודר בימי שישי בחמש, שעה בה אני עסוק בדרך כלל בלסיים לבשל את הקוסקוס כדי לרוץ לבית הכנסת, אבל אתם מוזמנים לראות. או כמו שהבת שלי אומרת - אני לא מכירה אותך יותר, אבא פדחן.

* הביורוקרטיה האוניברסיטאית המשונה הביאה אתמול בדואר למפתני מעטפה חומה. בתחילה חשבתי שהמדובר אולי בתוצאות של בדיקת הבודקים החיצוניים את הצעת הדוקטורט, אבל הסתבר שזו עבודה ישנה שלי על קאנט משנה שעברה, שהאל יודע היכן זה נדדה שנה. כמובן, מאה, עם כל מיני הערות נחמדות של פ', שממש עודדו אותי. מה שכן, הקטע שממש נהניתי לכתוב כלל הערה יבשה שכך לא כותבים באקדמיה. הנושא היה ניתוח בג"צ בתי הסוהר הפרטיים לפי הציווי הקטגורי, וזה כלל תיאור ספרותי משהו של דורית בייניש מסבירה את הציווי הקטגורי ללב לבייב. זה שדה המתח, כמו שפ' אוהבת לומר, בין הרצון שלי לעשות משהו שמאוד מעניין אותי ומשעשע, לבין הרצון להפיק תוצאה אקדמית של ממש. בדרך כלל הראשון זוכה. לא פעם ראשונה שזה קורה לי. אבל אין טעם בכתיבה אם לא נהנים ממנה.

* אני מתכוון להקדיש את חול המועד לכתיבת הדוקטורט. באוקטובר כתבתי 'הערה אפיסטמולוגית' שהייתה מאוד מעניינת, סחטה את כל משאבי האינטלקטואליים כמו לימון, והוציאה לי את החשק להמשיך, או לחיות. אז עשיתי כל מיני דברים כמו לסיים לנסח ולהגיש את הצעת המחקר, והפרוייקט הסודי. עכשיו בשלתי להתנפל על כתיבת הדוקטורט עצמו. אני חושב להתחיל בקטע הממש חדשני. 

* בספר שקראתי לקראת הכתיבה, 'על גירושין ונישואין' של אביגדור לבונטין, מצאתי את האמרה הבאה - "כשם שפסק חבר המושבעים האירי - 'אנו מוצאים כי האיש שגנב את הסוס חף מפשע'." זה נכנס ישר לשימוש בדוקטורט, אני רק צריך למצוא בדיוק איפה.

 * אפרופו כתיבה, פירסמתי ביקורת על 'הקומדיה האנושית' של סארויאן ב'הפנקס'. התהליך של הכתיבה והפירסום שם היה מאוד נעים, והתוצאה ממש יפה ואסתטית. היה כיף, ואפילו נורא מרגש. אחד המקומות הנהדרים ברשת, ואני נורא שמח שיצא לי לתרום לשם תוכן.

* חזרה לפ' - אנחנו נפגשים היום. אני מנסה למכור לה איזה תכנית סהרורית שתביא אותי לקו הסיום של הדוקטורט בתוך כשנה וחצי, ומאוד מקווה שהיא תרגיע אותי.

* היום תערוכת הצילומים של הכיתה של אלמוג. נורא גאה. יותר מזה אסור לי לכתוב.

* אז עניתם כבר על השאלון כדי להציל את ישראבלוג? חובה, חברים, חובה. יש זמר מאמם אלג'יראי בשם רשיד טאהא שנתן גירסת ראי - עוד אלג'יראית ל'עכשיו או לעולם לא' של אלביס. הסינרגיה בין אלביס לעוד זה משהו שממש חייבים לשמוע ועשה לי ממש טוב. אבל המסר שלי לישראבלוגרים זה 'עכשיו או לעולם לא'. אז יאללה, להציל את ישראבלוג. כל אחד עושה מה שהוא יכול, וביחד נצליח. שחק אותה רשיד.