הבלוג של אבו אלמוג

אז ככה. האיום לפיו במוצאי יום העצמאות יעניק לי ראש הממשלה את פרס הציונות, במעמד נשיא המדינה ואלי יצפאן, או אלי יצפאן המחקה את נשיא המדינה, עודו תלוי ועומד.מה שכן, בסוף אני לא אדע את השאלה הכי בסיסית וזאת תהיה הפדיחה של החיים שלי בשידור ישיר מול כל האומה, אבל אז יהיה לי את התירוץ שבעצם ידעתי אבל אני מוחה נגד הכיבוש או המילט או המיטה המעופפת או יוקר המחייה או הברווז האטומי וכיוצא בזה. אחותי, שתחייה, לומדת בינתיים בעל פה את הלקסיקון הציוני. אני החלטתי להקדיש את זמני לדברים חשובים יותר, וכך כתבתי הבוקר את המילים הראשונות בדוקטורט גופא.

למדתי כל השבת, וקראתי ולא כתבתי מילה, כי רציתי לארגן לי בראש את החומר. בשבת בערב הייתי בדכדוך שבת בערב כהרגלי, וישבתי עם ר + ע שלר' יש הרגל מרושע למזוג לי עוד כוס בכל פעם שהקודמת נגמרת. והיה גם את עראק רמאללה שחוץ מאבו מאזן זה הדבר הכי מעולה שיצא מרמאללה. 

סתם נזכרתי שהייתי פעם בתצפית על גג ברמאללה וילדים בגנון מלמטה שרו לי 'טרי טרי טרי אדר כוסה מחשי ובטטר'. זה היה מאוד אמור לעצבן אותי כנציג הכיבוש הציוני, אבל הם היו מאוד חמודים הילדים האלה. היום הם בני עשרים ומשהו. 

אז היה את גמר מאסטר שף, ומפלס העראק בבקבוק הלך וירד. השתיים שלוש כוסות ראשונות היו עם מיץ אשכוליות וקוביות קרח, אבל אחרי כן ויתרתי על הקרח וגם על המיץ אשכוליות. זה באמת בזבוז לשתות את העראק הרמלתי עם מיץ. לעראק של האחים חדאד מירדן לא הייתי עושה את זה אבל הרמלתי עד כמה שהוא מעולה הוא יותר פושט ומאפשר לי כל מיני נסיונות. פעם ניסיתי אפילו לעשות ממנו עראק בזוקה תוצרת בית ויצא פיכסה שממש שפכתי הכל לכיור. האמת אחרי כמה כאלה אפילו המאסטר שף נראה פתאום מעניין והיה איכפת לי מאוד אם נוף או עידו יזכו והאם המנה ראויה לגמר או שלא עלתה לרמה הנדרשת. 

אני לא זוכר מי ניצח ולמה, למרות שאני מניח שהמנה עלתה לרמה הנדרשת, וכל הלילה חלמתי על המילט. ובבוקר כשקמתי, צלול ומפוקס מאי פעם, ישבתי שעה וכתבתי. עמוד אחד, אבל אלוהים אדירים איזה עמוד. חוויה על חושית. בחיי.

התחלתי מתת הפרק השני של הפרק השני. הפרק הראשון זה מבוא, כך שאני כותב אותו אחרון. כך היה גם בתזה. כשהכל עומד על הרגליים ומסתדר וזורם אפשר להגיע למבוא. אין טעם לפני כן. הפרק השני זה הגדרות. תת הפרק הראשון אמור להיות איזה סקירה של המחשבה המדינית ממקיאוולי עד הובס, כך שזה לא אמור להיות משהו יותר מדי מקורי או חדשני, אבל קשה רצח לכתוב. אז אני מתחיל בתת הפרק השני. כל החדשנות פורצת בתת הפרק השני, שאמור לתאר את מקורותיה המחשבתיים והרעיוניים של שיטת המילט. מכיוון שזו נטועה היטב במקומות מאוד הזויים, שאיש לא הגיע אליהם ולא רצה להגיע אליהם, המדובר בתת פרק מאוד מעניין וחדשני. יש בו גיבורים רבים, שאפשר לספר את עלילותיהם בפרוזה רמה.

הנה יושב וורן הייסטינגס עם ברהמיניו, אי אז בכלכותה ב-1772 ואלו דנים עמו בשאלה האם פעולותינו על העולם הזה משפיעות על הדברים בדרך נראית, או שמא אלו משפיעות על עולמנו בכך שהן עולות אל הדהרמשסטרא ומשפיעות משם על עולמנו בדרך שאינה נראית. ג'ולי גוד! אומר להם הייסטינגס תוך כדי שהוא לועס טבק לעיסה ויורק אותו למרקקה אותה מגיש לו בחור שחום קטן מכת המצורעים - זה בדיוק מזכיר את ההבחנה בדין הבריטי בין הקווינס' בנץ' לבין בתי הדין העוסקים בצוואות, אדמירליות וגירושים! זה נותן לי רעיון מצויין. סטיבנס, הב לי את העט ואכתוב צו מרתק לכל תושבי בנגל, המפריד בין אותם עניינים בהם משפיעים אנו ישירות על הנעשה לבין אלו הזקוקים לתיווכה המיסטי של הדהרמשסטרא. וראה, סטיבנס, כה שמימי יהיה צו זה, עד שיחול גם על תושבי פלסטינה במאה ה-21!

או אותו בחור אלמוני. מתורגמן, שרצה ב-1922 למצוא ביטוי אנגלי נחמד שיתרגם את הביטוי הצרפתי הסתום משהו "Statut Personelle", וכל מה שעלה בדעתו הוא "פרסונל סטטוס", שכן לא דיבר את השפה הצרפתית על בוריה, והנה, נולד ענף משפטי שלם, ושגוי מיסודו!

או את ויליאם פרוגאת' בתל, שנישא ב-1878 לאישה משבט הבאראלונג במאפקינג אשר בבוצואנלנד, על פי מנהגי אותו השבט המכיר בפוליגמיה, ולאחר מכן נהרג ב-1884, ועשרה ימים לאחר מכן נולדה לו בת קטנה שתבעה את רכושו בבית הדין של הצ'אנסרי בלונדון, שכן זה היה שווה סכום עתק של שש מאות סטרלינג לשנה, בדמי חכירה ששילמו האריסים. הלורדים שבצ'אנסרי סברו שאין המדובר באותו איחוד תחת האל של גבר אחד לאישה אחת, ולכן אין המדובר בנישואים במובן הנוצרי של המילה, ושלחו את הבת בחזרה לשבט הבאראלונג בבושת פנים.

וברצינות - למה אני כותב את השורות האלה, שאינן אומרות דבר לאיש מלבדי? כשאתקל באותו קיר אטום של יגון ואכזבה בו נתקלים כל כותבי הדוקטורט באשר הם, אוכל לדפדף לכאן (אם ישראבלוג יחזיקו מעמד עד אז, מה שנראה די סביר), ולהיזכר באיזו התלהבות התחלתי את מלאכת הכתיבה. באיזו שמחה. באיזו חדוות יצירה, ואנסה לשאוב נחמה ועידוד. אזכר לשם מה התחלתי ולאן אני רוצה להגיע, ושעלי לחשוף אל העולם את מוראות המילט במלוא הדרם. לא מבטיח שזה יעזור, אבל כדאי לנסות ולשתול את פוליסת הביטוח הקטנה הזו כבר כאן ועכשיו.

האמת, לא ממש התחלתי לכתוב היום, מאוקטובר היו כבר עשרה עמודים כתובים של 'הערה אפיסטמולוגית' (או כמו שקוראת לה פ' המנחה - 'החיה האקזוטית ביותר בגן החיות שלך'). אבל אלו היו תיאוריה מתודולוגית טהורה. הדוקטורט עצמו התחיל היום בבוקר. ובסימן טוב!

אז כרגע אני עומד על 3,670 מילה. מדי פעם אעדכן כאן, אם כי איני מתחייב לתת חרכי הצצה נוספים לתוכן המתבשל והולך. אתם יודעים למי מראים חצי עבודה. 

האחות הקטנה של ארת'ה פרנקלין נקראת ארמה פרנקלין. לא ממש מקוריים בקטע של השמות משפחת פרנקלין. מעניין אם יש שם עוד אחיות ואיך קוראים להן. בקיצור מסתבר שגם היא יודעת לשיר ואפילו את ג'ניס ג'ופלין ממש בלי להרוס. לילה טוב!