הבלוג אף פעם לא שימש לזה. אם יש לי איזה מצוקה אישית אני לא ממש משתף אותה כאן. הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי לקטר עליו כאן זה מה עשתה לי הזאתי ב-1987, וגם זה לרוב בקטע של נעים להיזכר. אז הפעם יש לי כאב ראש אדיר ואני מותש וקרוע לכל הכיוונים. רשימת מצאי קצרה:
* החידון הציוני. קצת נמאס לי. עד עכשיו זה שתה לי שני ימי עבודה. מה גם שכל הבלגן וההתרגשות מסביב לא עושים טוב למשרד, לדעתי. אתמול הצטלמנו לערוץ 10. ראיינה אותנו אפרת רייטן. אחותי אמרה שנראיתי לחוץ ומופנם. האמת - לא היה לי כוח. אבל לקחתי איתי את פלג והיה לו נחמד. הוא ראה שם כל מיני שהסתובבו שם כמו ברלד ואורי גוטליב, וישב בקונטרול כשצילמו אותנו ומאוד נהנה. האמת שדי חיכיתי שזה ייגמר כי המטרה העיקרית של הנסיעה לתל אביב הייתה כדי להיפגש עם ז'אן ד'ארק הישראלית, איריס בוקר.
* איך הייתה הפגישה עם איריס בוקר? היא אלילת פייסבוק שהחיים הפרטיים שלה פרוסים בעיתונים ובפייסבוק, וגם אני חשפן לא קטן בבלוג שלי ובפייסבוק ובטוויטר וכאלה. בקיצור - אנחנו שנינו אנשים מאוד אמיתיים שחיים בעולם שהוא לגמרי לא וירטואלי ולכן זה לא עניינכם ולא תדעו.
* אבל היא מקסימה.
* אחרי כן הייתי צריך לשתות קפה אצל פיליפ בקפליקס ולהיפגש שם עם אבו אבשלום ולא יצא. שתיתי בקופיקס. הרגשתי כמו בבית תמחוי בגטו לודג'. אקסקיוז מי. אני לא יודע מי הלקוחות הפוטנציאליים של הדבר הזה. בעצם אני יכול לנחש. תלביבים. בסולטנות הד'אהריסטית יצא חוק שחייבים קפה נח'לה אדום. קפסולות כאלה טובות של נספרסו כמו שג'ורג' קלוני מפרסם יהיו כמו גראס. יהיה איסור חוקי, אבל כולם ישתו כאלה. זה יוסיף לזה ריגוש אני חושב.
* הפרוייקט הסודי נמשך ונמשך ולא נגמר. נתתי לעצמי עד יום ראשון לסיים. זה לא כל כך ריאלי כי יש לי טונה של עבודה. אבל אם אני אכנס למוד הזה של לעבוד בלי הפסקה, זה יכול לקרות. אני כבר רואה את עצמי ביום שבת בתשע מתקתק את האות האחרונה על המקלדת. נאמר. היום נתתי לעניין שלוש וחצי ארבע שעות עבודה אחרי הצהריים. וזו רק טעימה ממה שצפוי לי בסוף השבוע.
* עוד דבר מטורף שקרה זה שקיבלתי הזמנה מאוניברסיטת מסריק בצ'כיה לבוא ולדבר שם על הרצל. זה מאוד סבבה אבל גם מאוד הרבה עבודה. שבוע ביולי. עוד תשמעו על זה כאן.
* בעבודה שאני כאילו מתפרנס ממנה, ה-DAY JOB אני גם נקרע למיליון כיוונים. היום היה יום דווקא מוצלח בבית משפט, אבל לא הספקתי רבע ממה שרציתי ופסח מתקרב. תמיד אני יוצא סחוט מהישיבות האלה של שלוש שעות.
* קניות לפסח. אני חושב על דבאח בדיר אל אסד. הוא גם גלאט כושר למהדרין בפסח. תאמינו או לא. אחמד דבאח התמודד על מקום ב'קדימה' בימי ציפי ליבני של עשרים ומשהו מנדטים. כמעט נכנס.
* ילדים בחופשה.
* הדוקטורט, כמובן. זה מזדמזם לי בצידי המוח בלי הפסקה. אני לא מפסיק לחשוב על זה. הצד החיובי הוא שכשאני אגש לכתוב הכל ינבע כמעיין המתגבר. הצד השלישי הוא שזה מאוד תורם לכאב ראש ומוציא אותי מריכוז בדברים האחרים. מין תשוקה או רעיון כאלה ענקיים שכל השאר מתגמד לקראתם, אבל אני אף פעם לא מגיע לממש אותם. אבל גם זה יקרה. חול המועד טוב לסשן מטורף של כתיבה.
* אתם קוראים את הבלוג הזה כבר חמש שנים - מתי לא הייתי בסשן מטורף של כתיבה? של משהו. לא משנה מה.
* מצחיק - יש גורואית כתיבה בשם רוני גלבפיש שמעבירה סדנאות וגם יש לה דף פייסבוק נהדר שנקרא החופש לכתוב או משהו כזה. בקיצור היא יצאה בקמפיין שכל אחד שם יכתוב כל יום חמש מאות מילים. התפקעתי. כאילו אני מגיע לזה בדרך כלל בשש וחצי שבע בבוקר, כשאני מפרסם כאן פוסט על כמה יאיר לפיד מעצבן אותי. אחרי כן יש יום שלם שאני כותב טקסטים משפטיים בעבודה, וכשאני חוזר אני נרגע עם כמה עמודים בדוקטורט או בפרוייקט הסודי. אני צריך חופש מכתיבה.
* אבל זה לא יקרה.
* אף פעם. אני חושב שהנקישות העמומות שישמעו בבית העלמין של משגב בלילה זה את הקול של אצבעותי הגרמיות מקלידות על המקלדת. מלמטה מתוך הקבר הכוונה.
* זה טוב? זה רע? זה אני. מה לעשות. לפעמים אני מרגיש כמו נורה שמישהו הדליק ושכח לכבות.
* ממתק? יש עמוד כזה מטומטם שנקרא באזפיד. זה מלא בכל מיני משחקים וחידונים נוסח 'אם היית שליט בעולם העתיק מי היית' או 'איזה סופר קלאסי אתה'. בקיצור היום אחד החברים שלי שלא אבייש בלנקוב בשמו עשה את החידון 'איזה להקת רוק קלאסית אתה' ויצא לו את קרידנס, והוא אשקרה לא הכיר אותם. אני מאוד מרחם על היונגערלאך מהדור הצעיר, שכל מה שיש להם זה האמינם הדוחה הזה ואולי גם את הפרויקט של עידן רייכל או משהו כזה. לא שמע על קרידנס. אלוהים! סך הכל אני לא יודע מה זה אומר עליהם אבל ככל שאני יותר מזדקן אני אוהב אותם יותר. אז הנה ביצוע שלהם ל'שמעתי שמועה' של מרווין גיי, שעד כמה שהמקור מושלם, הביצוע הזה יותר מושלם ממנו. וזו כבר סתירה לוגית כי אם משהו מושלם אז הוא מושלם, לא?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
