הבלוג של אבו אלמוג

הארץ יצא ביוזמה ברוכה והעלה תשע עשרה הצעות לשיפורה של המדינה. האמת - לא משהו. ההצעות האלה (לשכוח את השואה, לדבר עברית קלוקלת, הורות אלטרנטיבית. משהו על שעון לילה בשעון קיץ וכאלה) לא ממש רדיקליות לכשעצמן, ומקויימות במדינת תל אביב כתבן כלשונן מזה עידן ועידנים, ועדיין זו רחוקה מגן העדן הפרחוני שההצעות הללו אמורות להביא אליו. סימן מדאיג הוא ששתיים מן ההצעות הן ברוח ציוויי הדת הטבעונית (לאסור על פרסום בשר, כל מי שאוכל סטייק יחוייב לגדל עגל כחיית מחמד) מה שמראה ששוקן, בהחלטה מודעת, מתאים את עיתונו לצייטגייסט של דרי המרחב המנטלי שבין קפה קזינו לקפה אירופה, ברמה של 'יודע צדיק נפש בהמתו'. אתם לא ממש נעלבים כשמשווים אותכם לבהמות, נכון טבעונים? על זה מבוססת הדת שלכם, לא? אנו, בגליל, נמשיך לדהור אל האופק בעקבות ד'אהר בעזות נפש כשבידינו פולקע של עוף, במרחב המנטלי שבין עימאד בנצרת לאבו סאבר בעראבה. בקיצור התלביבים האלה כל כך מנותקים מהעולם שכל פעם שאני קונה את הארץ ביום שישי אני נשבע בזקנו של ד'אהר שזו הפעם האחרונה. חלק גדול של המאמרים סתם מעצבנים אותי, וחלק אחר מאוד לא רלבנטי לחיים שלי. וזה עוד אמור להיות הביטאון שלי כשמאלן רדיקלי. פחחחח.

טוב, ולענייננו. אחת ההצעות שם הייתה של אלון עידן שהציע 'לשון נקבה בכל טקסט כללי חובה'. באופן אופייני המדובר במאמר מתחכם, שהסיבה שהוא נותן לשינוי הלשוני הרדיקלי משהו שהוא מנסה להכניס, היא שהסלאש (דרוש/ה נהג/ת למשאי/ת כבד/ה) אינו אסתטי וגורם לו לכאב ראש. המהלך האידיאולוגי הוא ברור. לוקחים בעייה אמיתית - העברית כשפה מיננית שבה העדפה ברורה למין הזכרי, היוצרת עוד בבסיס אצל לומדי השפה בינקותן הבחנות פטריארכליות שתלווינה אותן כל חייהן, ומלעיגים אותה. אז באמת אפשר להלעיג על זה, ולסיים את המאמר במילים "זה לא כל כך עניין של מגדר, כמו של כאבי ראש. הקו הנטוי/ה פשוט משתלט/ת על המציאות והופך/ת את השיטוט בישראל לבלתי נסבל/ת." אז אני חושב שאני מצחיק ומתוחכם כי דיברתי על הקו הנטוי/ה, ולא אמרתי משהו רציני או אמיתי, ודיברתי על משהו מגדרי אז אני גם נורא שמאלני ופמיניסט. גועל נייפש.

בכמה זמן האחרון אני מעורב בפרויקט בו מעורבות שתי אקדמאיות נוספות (ובכירות ממני), כך שבמערכת היחסים בינינו יש רוב נשי של שתיים מול אחת. מכיוון שכך, לפי כללי העברית הנכונים, במקום בו יש רוב נשי יש לדבר בלשון רבות. כך שהרגלתי את עצמי במיילים שאני שולח לנסות ולדבר בלשון רבות, וכך גם כשאני מדבר איתן בטלפון. זו הצצה מבהילה משהו לעולם בו אני נטול פריבלגיות. הפריבלגיה הגברית הבסיסית, להתייחס לעצמי בלשון רבים התואמת את המגדר שלי, נשללה ממני, כשם שהיא נשללת בכל מקום בו הולכים על פי הכלל הארכאי הישן המחייב לשון רבים בכל מקום בו מצוי ולו זכר אחד לפחות, ולמעשה בכל מקום בו אני נמצא, כזכר אחד.

זה נתן לי חרך הצצה לכל הפריבלגיות מהן אני נהנה, ממש מבלי לחשוב, כאחוס"ל גברי ולבנבן. עד כמה אני לוקח כמובן מאליו דברים שהם בלתי אפשריים עד כדי משאת נפש בלתי מושגת לאחרים? כנראה הרבה מאוד. ברמה הזו הדיבור בלשון רבות הוא אך שיעור נדרש בענווה. מומלץ לכל אחד. 

העובדה שהייתי צריך מאוד לחשוב על מה שאני אומר ולשתול את המיכאליזמים האלו במודע, גרמה לי לשאול לגבי המצב המנטלי של אותן הדוברות העוברות באופן אוטומטי ללשון רבים. האם גם הן צריכות להתאמץ או שמא זהו מעין אוטומטיזם לשוני המהווה כניעה לדוקסה המקובלת, והפנמה הביטואלית של כללי המשחק, ושל ההגמוניה הלשונית הגברית? קוראותי היקרות, אנא השכלנה אותי.

עד עתה זה כמעט ולא גלש לכאן. היה מאמר אחד, על הטבות מס להומואים, ב'טרקלין', בו התנסיתי לראשונה בכתיבה מסוג זה, עם משפטים כמו "על הצעת החוק חתומות חכיו"ת חכמות ומכובדות. איש אינו חושד בניצן הורוביץ למשל כי הוא בעד המשך החברה הפטריארכלית, בעד המודל המסורתי של המשפחה בו האישה היא המפרנס המשני, ובו הגבר הוא המפרנס העיקרי. אותן ח"כיות חכמות ומכובדות לא חשבו עד הסוף." אני חושב שאשתול כאן מעתה משפטים כמו "ואנו, הד'אהריסטיות, דוהרות אל האופק, עזות נפש, כשאנו מותירות את התלביביזמים מאחורינו, כגלילאיות אמיתיות". אתן מתבקשות לקבל בהבנה. גם אם אגלוש לי בחזרה לנוסח הפטריארכלי הישן והטוב של שימוש בלשון רבים אתן מתבקשות להבין. גדלתי עם זה 46 שנים וקשה לשנות.

אבל צריך לנסות. השינוי יגיע מכאן. כמו בכל מקום, גם כאן, להסתכל על הדברים מנקודת המבט של הצד השני, הוא צעד הכרחי בדרך לשינוי. לכו על זה, גברים אמיתיים מדברים בלשון רבות. זה דרך אגב מפגין גם ביטחון עצמי אמיתי במיניות הגברית. צריך להיות גבר אמיתי ונטול פחדים ותסביכים כדי לדבר ברבות. באמת. 

אנ' לא יודע עד כמה השיר הזה פמיניסטי, למרות שעם כותרת כמו "PROUD MARY" לא יכול לצאת משהו ממש שוביניסטי, וקרידנס האלה די גברים מזוקנים בסופו של דבר, אבל בא לי לשמוע אותם עוד פעם. מה לעשות. לא קשור לשום דבר שכתבתי כאן. שבוע טוב.