הבלוג של אבו אלמוג

נכון שנמאס כבר מהירידות שלי על לפיד? אחת לשני פוסטים או יותר אני יורד על משהו שאמר או עשה. כבר הבטחתי שאפסיק. לא עמדתי בזה. כמו נרקומן ששב כל פעם למנת הסם. ולא שאין בעולם דברים גרועים יותר כמו המצב הבינלאומי או הכיבוש או מצות או זוג משמיים VIP. אבל הפעם זה פולואו-אפ על משהו שכתבתי בפוסט קודם והתפתח לתחקיר עיתונאי מרתק. הבלוג הזה לא יפנה עורף לייעודו, וייתן לקוראיו את השירות של חשיפת האמת, בכל מקום ובכל מחיר, מה גם שהיא מאוד משעשעת, כמו כל מה שקשור ביהיר, אלמלא היה... אתם יודעים... שר האוצר ופחות או יותר האיש מס' 2 בממשלה שלנו.

אז ככה - תקציר הפרקים הקודמים. היהיר פירסם בפייסבוק שלו איזה קשקוש בן 629 מילים שכונה תפילה אישית לאלוהים בפסח או משהו כזה. מישהו ממש טרח לקרוא את הדבר הזה עד האמצע וגילה ששם היהיר מלהג על הפילוסוף זנון בן המאה ה-16 ששאל אם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים. אז מייד כל הפיד שלי בפייסבוק התמלא בזה שזנון הוא פילוסוף יווני שחי מתי שהוא בעת העתיקה, ושכל הסיפור עם האבן זה איזה אבן ראשיד במאה החמישית או משהו מהסוג הזה. גם אני כתבתי כאן לפני יומיים פוסט זועם, ואיכשהו (בלתי נסלח) קישרתי את זה לפיגוע בליל הסדר וחומת מגן ושצריך שלום עם הפלסטינים וכאלה.

עכשיו, ללהג על פילוסופים זה תחביב שלי, ולקשקש עליהם שטויות זה בכלל מבורך, בקטע פוסטמודרניסטי וכאלה. אני די בטוח שקאנט לא היה מזהה את תורתו בפוסטים שלי על הטבעונות, ז'יז'ק הבטיח להרביץ לי באופן אישי, על האיזכורים שלו בבלוג הזה, אבל בסוף לא הגעתי להרצאה שלו באוניברסיטת תל אביב לפני שנתיים כי הייתי צריך לקחת את המכונית למוסך בסח'נין, וקוונטין סקינר כתב לי מכתב אישי שבו הוא מביע את הערכתו על מה שאני עושה בדוקטורט שאני כותב (6,692 מילים תודה שהתעניינתם. נכון שמתקדם יפה?) לפילוסופיה של יריבו ברנרד ויליאמס שכידוע גנב את אשתו האהובה פטרישיה לפני אי אלו עשורים. חכה, חכה, קוונטין. בתכנית שלי להגיע אליך בסביבות יום העצמאות. לא תכיר את עצמך. אבל זה נכתב מתוך איזו מודעות בסיסית, הן לחוסר הידיעה שלי, והן למגבלות שלי ככותב, ואיזו היכרות ותהיה סקצ'ית ככל שתהיה עם החומרים הבסיסיים. אצל היהיר אין את זה, הוא זורק שמות שקלט אנ'לא יודע איפה (האבא ז"ל, תגידו מה שתגידו, היה דווקא איש ספר עם השכלה כללית רחבה. אולי הוא שמע שם קטעי דברים) וחושב שהוא גאון הדור ומקהלת המעריצים מוחאת כפיים.

אתם יודעים מה, זה באמת מעצבן אותי. יש דיסציפלינות שלמות של מדעי החברה והרוח, שכל אחד חושב שהוא מבין בהן. אף אחד לא יעז לחוות את דעתו על דברים מאוד בסיסיים במתימטיקה או בפיזיקה או בביולוגיה, כי שם זה נוסחאות וכאלה, ולא יודעים מאיפה להתחיל. אבל לזרוק שם של פילוסוף? למה לא. כל אחד מבין, כל אחד יכול. אם היהיר, שאין לו תעודת בגרות, יכול להיות בזה דוקטור, אז זה לא צריך להיות עניין גדול. אז זהו, שלא. אלו תחומים שדורשים לימוד והעמקה, וזה יכול להיות קשה ומאתגר. ואתה בכלל מזלזל במשהו שיקר לי ובגלל זה אני כועס עליך. אבל נמשיך הלאה.

טוב, אז ממשיכים, ומגיעים לקטע של התחקיר העיתונאי. מאוד עניין אותי אם מישהו הוציא איזה כתבה מסודרת על כל נושא זנון, אז הרצתי בגוגל את המילים זנון ויאיר לפיד, ונתקלתי בבלוג של גלעד סרי לוי. שבכלל כותב נהדר על ספר, חברה ותרבות ואופני כביש, שזה גם ארבעת הדברים האהובים עלי חוץ מש' והילדים. בקיצור נעשה לו פירסומת. כמו היהיר יש בינינו חילוקי דעות פוליטיים מסויימים (ועם זאת, עד כמה שאני לא אוהב את הדעות האלה, מדור התרבות של 'מקור ראשון' היה הטוב ביותר בסוגו בארץ. יותר טוב מ'הארץ', שבע עשרה רמות משל כל השאר.) בניגוד ליהיר, הוא יודע לכתוב, וחשוב מזה, הוא יודע לקרוא. אז זה דף הפייסבוק שלו וזה הבלוג וזה הפוסט שכתב ב-2005 על הספר 'עומדים בטור' של יאיר לפיד.

אז ככה, בביקורת - אם לא לחצתם על הקישורים - כותב סרי לוי "וכאילו לא די בכך, בספר לא מעט שגיאות מביכות, שעריכה הולמת הייתה מנפה אותן. אחת מהן היא האמירה שזנון הוא פילוסוף מהמאה השש עשרה, ויש עוד שגיאות כהנה וכהנה." וזה, חברים, בשנת 2005, לפני תשע שנים! אז חשבתי שעליתי על משהו חשוב, שהרעיון שזנון היה במאה ה-16 ודיבר על אבנים ואלוהים כבר עלה במוחו הקודח של היהיר, ושהוא מאכיל את צאן מרעיתו בארוחות ממוחזרות ומחוממות במיקרוגל. מייד כתבתי את זה בפייסבוק שלי. זה נראה לי חשוב שידעו. מה שנראה לי מבהיל בעניין בעניין זה לא המחזור, אלא שהוא לא לומד משגיאות ולא פתוח לביקורת, וזה משהו שחשוב לדעת על כל פוליטיקאי.

מה שקרה זה שאורי סבח, שהוא בדרך כלל בחור טוב, הפיץ את זה בטוויטר, בלי לתת לי קרדיט (אורי עוד נתחשבן. תיזהר להגיע לפגישה הבאה של 805...) ומשם לקח את זה גורביץ והפיץ את זה בעצמו. אבל אין לי בעייה כי בסך הכל מה שרציתי זה שאנשים ידעו את הקטע הזה ולא יבינו שאני מבזבז את חופשת הפסח שלי בעיסוק בענייני היהיר. 

מה שעוד קרה זה שחבר משותף שלי ושל לוי, דוד צוראל, הפנה את תשומת לבו של סרי לוי לעניין, וזה מאוד נעלב מכך שהיהיר לא קורא אותו. אבל גם פירסם את הטקסט הבא: "הפוסט שלי מ 2005. הסתכלתי עכשיו בספר וראיתי שהפוסט שלו התפרסם כבר אז ונערך קלות. (עמוד 287 )".

אתה הבנת את זה ברוך? כך מברך היהיר את צאן מרעיתו בפסח. לוקח ספר שלו מ-2005, שהוא סומך על זה שאף אחד לא קרא (שהוא בסך הכל אסופה של טורים מעיתון, שזכה לתפוצה לא רעה בזמנו, טרום הביביתון) פותח בעמוד אקראי, 287 נאמר, ושולף משם טקסט של 629 מילים. עורך אותו 'קלות' ומגיש. ישמור אלוהים! זה חמץ שעבר עליו הפסח! מה זה עבר עליו הפסח, עברו עליו תשעה פסחים.

הוא חושב שאנחנו מטומטמים? כנראה שכן. וזו עוד סיבה להעיף אותו ואת כל הממשלה הזאת לעזאזל ולמצוא אנשים שיתייחסו אלינו כמו אנשים בוגרים.

טוב. אם לא הצלחתי להיגמל מהיהיר, אז אולי אצליח להיגמל מקרידנס? נלך הפעם על נינה סימון. היא מבקשת מה שהוא תפילתו של כל כותב - "Don't let me be misunderstood". אז  זה שיר נהדר, של האנימלז במקור, ויש לו מיליון ביצועים כולל אחד, נהדר, של שלומי סרנגה והרד בנד, שאפילו הבאתי כאן פעם. אבל נינה היא הכי גדולה ושרה הכי יפה. חג שמח.