הבלוג של אבו אלמוג

מזמן לא נהניתי מקריאה של ספר כמו שנהניתי מקריאת הספר הזה. למרות שהמדובר בספרון קצרצר בן כ-240 עמודים, שרק לקרוא את השם הבלתי אפשרי של הסופר לוקח את מחצית זמן הקריאה (טס בלי להרגיש. שעתיים במצטבר. פזורים על יומיים של חג) המדובר בחוויה מענגת ביותר. בדרך כלל השבחים שכתובים על הכריכה הם שקר גס, ששיקרה אם הוצאת הספרים או המבקר האלמוני (מי מאמין למבקרים ב'אל פאיס'? ידוע שעבור בקבוק מסקל הם יכתבו שבחים גם על 'טיל לוגי מדעי' של שטייניץ, אם מישהו יסית אותם לכך), אבל הפעם הזו 'קלאסיקה מקסיקנית פרועה וחושנית' מתאים בדיוק.

המדובר בסיפורו של אחד, מרכוס גונסלס, שעובד במשרה אפרורית במשרד התכנון במקסיקו סיטי, ולאחר שחבר קומוניסט המעורב כנראה בדבר מה שאינו הגון מבקש ממנו לישון אצלו לילה, המשטרה חושדת בו שהוא מחבל מסוכן, והוא נאלץ להסתתר אצל משפחתו במדינה הדמיונית (ממדינות מקסיקו) פלאן דל אבאחו. שם הוא מוצא דוד עשיר, וארבעה אחיינים הממתינים למותו על מנת שיוכלו להשתלט על רכושו. מה שהרווק הנאה (הוא מטופל בחברה שנקראת בכינוי 'לה צ'מוקה, או 'השדה', אבל זו נאלצת להסתתר במקום אחר, וכמובן שתחזור משם בדיוק ברגע הלא נכון, בתזמון מושלם) מצליח לעשות לחבורה תאבת הבצע הזו במשך הימים שלאחר שהגיע אל הכפר, הוא כמובן לשכב עם כל הנשים היפות, לרמות את כל הגברים, לשתות כמויות אדירות של אלכוהול, ולנסות לזכות בכסף. הוא עצמו, מעיד על עצמו אין ספור פעמים במהלך הספר שאין לו מזל, ברשימת תלונות החוזרת ונשנית, הולכת ומתעבה - "נולדתי בחווה נידחת, אבא שלי היה חבר בתנועת האיכרים, כולם קוראים לי 'הכושי', אין ספק שאכלתי אותה". 

המדובר במעין קומדיה דל ארטה מאוד מאוד מצחיקה, שכשרון התיאור של אותו חורחה (תסלחו לי שאיני חוזר על שם המשפחה) מצליח להחיות, בחוש תזמון קומי מופלא, ובתיאורים מקסימים. יש גם מזימה, וזו נפרשת לאיטה עד לסיומה, כאשר הקלפים נטרפים כל פעם מחדש, כשקופה של 14 מיליון פסו (נראה שערכו של פסו בספר מקביל לשקל בישראל) נמצאת על הכף לחלוקה. חורחה כותב כמו שאני אוהב. קצר וקולע, מצחיק מאוד, ואף פרט אינו מיותר. לא הפונצ'ו שנותנת חברה במתנה לגיבור בעמוד הראשון של הספר המשחק תפקיד בכל הספר, וגם ב'פתרון' בעמוד האחרון, ולא ספר התרופות מצמחי מרפא שמוצא הגיבור במקרה אצל חבר אותו הוא מבקר ביומו הראשון בעיירה.

העיירה המקסיקנית היא כנראה מקום מאוד נחמד, בו מנהלת הגברת אאורליה ברח' מלקיטס את בית הבושת היחיד בעיירה המיועד לאנשים מהוגנים, הגיבורים שותים הרבה מסקל, שומעים את שירת המריאצ'י (גם אלו משחקים תפקיד נכבד בעלילה) ואוכלים אוכל המתובל במולה שהוא רוטב מקסיקני טיפוסי עשוי שוקולד ומגוון סוגי צ'ילי.

ספרות גדולה? ודאי שלא. לא מתקרב למארקס ז"ל, למרות התפאורה הדומה והשפה הדומה. כמו לצפות בטלנובלה, אבל כזו שכתובה ממש ממש טוב. זו כנראה פרודיה, אך הבדלי התרבות מונעים ממני להתענג על השוואה למקור (הספרותי?) עליו מלעיג הספר. יש הרבה מאוד ביקורת חברתית. הפוליטיקה היא כמובן שמאלית, אך חורחה יודע גם ללעוג היטב לשמאלנים, במיוחד בתיאור של המסיבה הקומוניסטית ההזויה בתחילת הספר, אליה מגיע לפתע איש הפרקליטות, המתגלה כ'אנטי מרקסיסט'. הייתי מוותר על המלודרמה בשני העמודים האחרונים של הספר, והטוויסט העלילתי הטראגי המיותר, לטעמי, החותם את הספר, אבל פרט לכך זה ספר נהדר.

התרגום של רינת שניידובר זורם מאוד, נותן כבוד לידע הכללי של הקורא, אך לעיתים מסביר מונחים הדרושים הסבר כגון שמות של מאכלים או דמויות היסטוריות המוכרות בספר (אין בספר סתם 'שפם'. השפם הוא נוסח 'ספאטה' או 'אלברו אורגון'). הסלנג המקסיקאי מקבל מקבילות ראויות בעברית. אחת הדמויות נקראת 'החתיך'. כנראה תרגום של מילת סלנג מקסיקאית, אך מתיאור התנהגותו של 'החתיך' ניתן לראות שהמתרגמת הצליחה למצוא את המקבילה הראויה. 

הספר הוא עשיר בתיאורים, בשמות של צמחים, מאכלים, מינרלים (התרמית סביבה עוסק הספר נוגעת למכרה של בריליום. מישהו עשה כאן תחקיר מאוד משמעותי על כריית מתכות, או שהסופר עובד עלינו בעיניים כשם שגיבור הספר עובד על דודו העשיר). נהניתי מאוד לקרוא שאחת הדמויות לקתה ב'דליריום טרמנס' - שם שאותו הכרתי רק כשם של בירה בלגית משובחת (עוד המלצה. תחפשו את הבקבוק האטום עם הפיל הוורוד על התווית), ומסתבר שהמדובר בתסמונת נבזית של הזיות הנגרמת כתוצאה מגמילה מאלכוהול (עוד סיבה לקחת ליד עוד בקבוק של דליריום טרמנס). 

מסתבר שחורחה היה סופר פורה למדי במקסיקו, עד שמת בתאונת מטוס טראגית בשנת 1983. עד כמה שאני יודע זה ספרו הראשון שתורגם לעברית, ואני בהחלט חושב שאפשר להתחיל לתרגם גם את יתר הספרים.

בקיצור - אם פסטיבל האבל על גרסיה מרקס היה כבד לכם קצת, ואתם רוצים להתעודד אחרי פסח אכזרי זה, בו העליתם שבעה קילו לפחות (אני נפגש מחר עם המשקל האכזרי של קרן בשומרי משקל אחרי שבועיים שלא נפגשנו. נראה לי שהוא יהיה מאוד שמח להכיר אותי), עם משהו נחמד קליל וזורם בניחוח לטיני, 'שני פשעים' הוא הספר בשבילכם.