הבלוג של אבו אלמוג

את קיץ 1985 ביליתי כשאני ממתין לגיוסי ועבדתי במושב בדרום. לשמחתי, פיספסתי את מהומות הגזע לאחר רצח שני המורים בעפולה בשנת 1985. את הכתבות בטלוויזיה ראיתי, ואת העיתונים קראתי. כמה חודשים לאחר מכן, חזרתי לעפולה ועבדתי במכולת, והבעלים סיפר לי כיצד החביא במשך יום שלם שני פועלים ערבים מאחורי המקרר של דברי החלב, והסכים שישתו שוקו מבלי לשלם. הם לא יצאו עד שירדה החשיכה והצליחו להימלט בחזרה לכפרם.

גם היום העיר רוחשת. ב'הפגנה' אתמול לא הייתי, אך שמעתי גם שמעתי על הלוך הרוחות. שמעתי גם על הדרך הלא עדינה בה הביע הקהל את מחאתו. מותה של נערה צעירה, בת עשרים, בת עירי, כואב לי כשם שהוא כואב לכל אחד אחר. אם הדבר נעשה ממניעים 'לאומניים' או מכל מניע אחר, המבצעים הם בני עוולה הראויים למקסימום העונש הקבוע בחוק. ועדיין, הפגנה הקוראת - עוד בטרם ידוע מיהם המבצעים ומהם מניעיהם - להחמיר את העונשים עם רוצחים לאומניים, נשמעת פחות כמו זעקה אותנטית של אנשים שאבלים אבל של אמת על מות יקירתם, ויותר כמו מישהו שמנסה לגזור קופון פוליטי תוך כדי ניצול אסון נוראי. אין לי ספק שבני משפחתה הקרובים של הנרצחת, מעגל ידידיה ושכניה זועקים זעקת אמת, אך רבים אחרים מוצאים כאן תואנה ועילה לקדם אג'נדה פוליטית מסוג מאוד מסויים. חשוב לציין כי בני המשפחה הקרובים, באצילותם, ביקשו להעביר "מסר של שלום בלי אלימות בלי התלהמות ובלי גזענות", וכי מי "שאינו מסוגל לשלוט ברגשותיו" שלא יגיע. ממה שהבנתי הבקשה כובדה בצורה חלקית בלבד. ההמון המתלהם ניסה לפגוע ב'מכוניות של ערבים', יידה אבנים, ועשרה אנשים נעצרו.

איני יודע ואין לי דרך לדעת מהי 'פריצת הדרך בחקירה' עליה דיבר אהרונוביץ', והשמועות (ואף אחת מהן אינה ממקור מוסמך) סותרות זו את זו ורודפות זו אחר זו. אך הרחוב (והפייסבוק) כבר קבעו מהו שאירע, מיהם המבצעים, מדוע ביצעו, מה דינם, ומה דין בני עמם הקרובים והרחוקים.

הפחד שולט היום בעפולה. היום שמעתי את שמועות הרחש-לחש של התוסס מתחת לפני השטח. אני קובע כאן חד משמעית - אם האנשים שראיתי היום ושמעתי ברחובות עפולה מהווים אינדיקציה, השטח עומד להתפוצץ. כמות השמועות היא מטורפת. התיסכול אדיר. ההסתה הגיעה לכל בית. הפחד שולט ברחוב.

היום נאלצתי, לחרדתי, להשיב לידיד ערבי שרצה לבקרני במשרדי, ושאל אם זה בטוח להגיע לעפולה, בשלילה, ולמסור לו שאגיע לבקרו כשיזדמן לי הדבר. אמירת הדברים הייתה קשה לי מאוד.

מהו שניתן לעשות? ניתן לעשות הרבה. ראש העיר יצחק מירון יכול להיפגש עם ראשי מועצות מקומיות ורשויות אחרות ערבים, לצאת בגינוי חריף והדדי כנגד הרצח, ולקרוא להרגעת הרוחות. משטרת ישראל צריכה להפגין נוכחות בשטח. ממשלת ישראל צריכה להבהיר כי גם אבל על נערה שנרצחה, אינו מצדיק הפרת הסדר מכל סוג שהוא.

מהו שייעשה? החבית מלאה כבר באבק השריפה. ממתינה לניצוץ של ההודעה הרשמית. כשזו תבוא, לכל כיוון, אם ייקבע כי המניע היה 'פלילי' ואם ייקבע כי המניע היה 'לאומני' ('לאומני'. צריך סוג מיוחד של אדם כדי לרצוח נערה בת 20 בשם כל מטרה שהיא. סבורני כי גם מניע 'לאומני' הוא אך תירוץ ליצר אפל שהיה מוצא כל סיבה או אמתלה אחרת להתפרץ) יהיה זה הניצוץ שידליק את אבק השריפה. או אז ירקדו כל השחקנים הפוליטיים מסביב למדורה, ילבו את האש, וירחצו בנקיון כפיהם. כן, גם ראש עיריית מגדל העמק וראש העיר המכהן של נצרת (הגזען שנבחר לראשות העיר מנוע מלכהן בתפקידו בשל חשד לפלילים), שמעל הבמה חרצו דין, חרצו לשון, והזרימו עוד ועוד דלק על הלהבות.

כו, גם אלו מחברי הכנסת של 'הבית היהודי' שכאשר הועמדה ביניהם הברירה בין שחרור אסירים ובין הקפאת הבנייה בהתנחלויות, בחרו בשחרור אסירים, ועתה הם הראשונים המסיתים, הראשונים הדורשים את החמרת הענישה, הראשונים המלבים את האש.

כשיוכו הערבים ברחובות, כשיתבצע מעשה הלינץ', זה הידוע מראש, העולם לא יזכור את הילדה בת ה-20 שנרצחה. הוא יראה ויזכור משהו אחר. מהומות הגזע תמחקנה את מעשה הרצח בתודעת העולם, כשם שטבח גולדשטיין מחק את זוועת טבח תרפ"א.

עפולה, זו האהובה עלי כל כך, שוב תהיה ברחבי העולם שם נרדף למהומות גזע בהן יהודים מכים בערבים.

ובינתיים - עד שתגיע ההודעה, והחבית תתפוצץ, ופרעות הגזע ייפרעו (אם אתם ערבים, ומוצאים עצמכם בסמוך לרח' הכנסת 3, היכנסו נא. אבל אין לי מקרר עם מוצרי חלב), אני נזכר בדיסלדורף, בשנת 1931, ב-M. והנה הממתק - פיטר לורה. הילדה הקטנה הסופרת בתחילת הסרטון היא חנה מרון. פריץ לאנג הגאון. האומנות היא נחמה פורתא. נחמת טפשים.