הבלוג של אבו אלמוג

* לוקח קורס של לשכת עורכי הדין בדין שרעי. חשבתי שזה יסגור לי כמה פינות בדוקטורט, ולא טעיתי. הקורס הוא בעברית, לטובת ארבעת (ספרתי) הנוכחים היהודים מתוך כמאה ועשרים המשתתפים, או כמו שהנואמים בפתיחה כינו אותם 'דוברי העברית שבינינו' (והיתר היו 'המגזר הערבי'. נפלאות דרכי הפוליטיקלי קורקט). הדובר הראשון היה כב' הקאדי דאוד זייני, נשיא בית הדין השרעי לערעורים. הוא נתן הרצאה מעולה בעברית משובחת, ועל אף שעיקרי הדברים היו ידועים לי, מאוד הצליח להבהיר כמה וכמה דברים, וגם העמיד אותי על טעות קריטית בפרק הדוקטורט שנכתב כבר (ולאסוני נשלח כבר למנחה).

* כב' הקאדי נראה כאדם מבוגר, מגולח למשעי, לבוש חליפה מערבית ועניבה, ודובר עברית צחה, מודרני לחלוטין בכל אורחותיו. עד עתה הייתה לי איזו תדמית של בתי הדין השרעים כבתי דין הלכתיים חשוכים הכופים משטר פטריארכלי. שלוש שעות עם כבוד הקאדי שינו מאוד את הראייה הזו. הדברים, כרגיל, עמוקים יותר ממה שנדמה. אני חושב שאקפוץ ליום דיונים שם, בשרעי, לראות איך הדברים מתנהלים. תדמית חיצונית היא דבר חשוב. דיין קשוב ואמפתי הלבוש בבגד מכובד, יוצר תדמית שונה לחלוטין מאלו הרבניים שלנו, שהמבט הראשון עליהם אומר - האנשים האלה לא חיים באותה פלנטה בה אני חי. 

* אבל מה הקטע במגזר הערבי עם סוכרזית? אף פעם אי אפשר להשיג. שמים ים של עוגות - דווקא טובות, מלון גרדניה, אתם יודעים. ונס קפה מגורען מאיכות טובה, לא אבקה של עלית, וסוכר לבן, וסוכר חום, אבל בלי סוכרזית. אז שתיתי תה בלימון. 

* בהרצאה עצמה הסביר כב' הקאדי על הסונה ולפיה אמר הנביא עליו השלום שהאדם נדון לפי הכוונות במעשיו. זה לקח אותי ישר לקאנט. הייתכן שהתעוררותו מתרדמתו הדוגמטית לא הייתה בשל קריאת ספרו של דייוויד יום אלא בשל עלעול בסונה? בפוסט קודם כתבתי שג'ון לוק לא הכיר את הקוראן, ונמצא מי שהעמידני על טעותי. הקשר בין קאנט לקוראן נראה מופרך באותה מידה, והנה. אם נזכור שקאנט וד'אהר חלקו את אותה תקופה הירואית, המאה ה-18, וכבר מצאנו קשר עמוק מני ים, ופוסט דוק מובטח באוניברסיטת אל אזהר, אם רק יבטיחו לי שהמזגנים שם פועלים כהלכה.

* אפרופו פוסט דוק, הסמינר בברנו מתקרב. מסתבר שזירת האירוע אינה ברנו אלא טלץ' הסמוכה, שם נשוכן כולנו במנזר ישועי, השייך לאוניברסיטת מסריק שמרכזה הוא בברנו. השבוע הגיעו כרטיסי הטיסה (התחנה הראשונה היא וינה) וגיליתי באמצעותם את השמות של שניים מחברי לסמינריון (אנחנו חמישה ישראלים וחמישה אירופים, תהליך בחירת האירופים עדיין נמשך). אחד מהחבר'ה הוא דוקטורנט ללימודי ארץ ישראל מחיפה, בן גילי, והשני הוא דוקטורנט למדע המדינה מבאר שבע שנראה צעיר ממני בשלושים שנה. אם מישהו מבין הקוראים הוא במקרה הרביעי והחמישי (שלהם משום מה סידורי טיסה אחרים) שייצור איתי קשר. מעניין אותי לדעת עם מי אבלה שבוע בלימודים על תיאודור הרצל.

* תיאודור. אם מגילת העצמאות קוראת לו ככה, מי אני שאתווכח? עלה לי ביוקר התיאודור הזה. 

* רק אתמול לקוח סיים איתי פגישה, וכשיצא, מעבר לדלת, אמר לי "והגיע לך לזכות. מה זה התיאודור הזה? קראו לו בנימין זאב. זה לא היה פייר". טוב, זכיתי לו במשפט באותו הבוקר. אבל כנראה שהוא באמת חושב כך.

* לא הגיע לי לזכות. הרוקחים זכו פייר אנד סקוור. שייהנו מהטיסה!

* בכלל אני סלבריטאי בעפולה. המון אנשים ראו את החידון. מישהו גם טרח לתקן את הערך עלי בוויקיפדיה ולהוסיף את החידון. שיהיה.

* נשאתי נאום ד'אהריסטי מאוד ב'ערב השורשים' של פלג. סיפרתי על אהבתי הרבה לאדמת הגליל והקשר המיסטי והד'אהריסטי שבין אותם ילדים, תלמידי כיתה ז', ובין אדמת הקודש של הגליל השומרת עדיין על טביעת פרסותיהם של פרשי ד'אהר. אחרי הנאום ניגשו אלי כמה הורים ואמרו שמאוד ריגשתי אותם. ניכרים דברי אמת, כי מיהרתי לצאת, והם חיפשו אותי ויצאו בעקבותי. ש', שנכחה אף היא באירוע, טענה שהיה מדובר בערימה של קלישאות ומליצות שנתפרה באופן מלאכותי סביב נושא 'הגליל' כדי שאוכל להזכיר את ד'אהר מספר רב של פעמים ככל האפשר. לא התווכחתי איתה. 

* הליכת בוקר עם אלמוג. היא שומרת על כושר ומצטרפת אלי בבקרים. בהתחשב בעובדה שהאירוע מתרחש מדי יום בחמש וחצי בבוקר, אפשר רק להעריץ אותה. שמענו היום קצת בלוזים, ונמאס לה אחרי כמה זמן. היא טענה שעד שהנגנים מפסיקים להתחרע על הגיטרה ועל הסקסופון בהתחלת השיר והזמר מתחיל לשיר אפשר למות משיעמום. אבל זה היה 'סטיל גוט דה בלוז' של גרי מור! כאילו גרי מור! גרי! מור! אחרי כן היא רצתה לשים את אמינם ולא הסכמתי. כי הוא לא ממש זמר. הוא ראפר. המצאנו ביחד חידוש למילה ראפר - דבר (DABBAR). היה נחמד.

* ושמענו את נינה סימון בפיל גוד. היא אף פעם לא נשמעת כאילו היא מרגישה ממש טוב, אלא היא תמיד נשמעת כאילו זה עתה התעוררה משינה והיא מצויה בדיכאון כבד. אבל עד כמה שהיא יכולה להישמע כמרגישה טוב, זה השיר.