הבלוג של אבו אלמוג

מה לי ולטייריס רייס? מדוע עלי לשמוח בנצחונו? האם הוא מייצג את עירי? לא, במידה מסויימת הוא מייצג את תלביב. זו השנואה עלי והמקפחת אותי. במידה דומה את חברת 'אלקטרה' שאין לי בה מניות ואין לי כל עניין בהצלחתה. בעיקר הוא מייצג את עצמו ואת המשכורת שהוא מקבל, היום ממכבי תל אביב ומחר ממישהו אחר. האם יהיה לי יותר טוב מהנצחון הזה? לא ממש. יהיה לי יותר רע. אטבע בים של לאומנות סמיכה, דביקה, מדירה.

האם כל הארץ צהובה? אני אינני צהוב. זה צבע מכוער. 

מה לא טוב ב'כל הארץ'? זה לא טוב שכולם יאהבו אותו דבר וירצו אותו דבר וישמחו באותו דבר. יש כל מיני שמות מכוערים לדבר הזה. אם הנשיא אומר את זה זה לא יפה. כי אני לא צהוב אז אני לא 'מהארץ'. יש עוד כמה שאינם צהובים. בואו נתפוס אותם!

אבל זה מכבי! אז מה? בקבוצה ב-1977 הייתה איזו התלהבות אותנטית. כאן זה איזה לגיון שכירים לבושי צהוב.

אה... ושמעון מזרחי. אם אתם אוהבים את הקטע הזה שמישהו אומר לכם מה לעשות אז זה זה.

ואוסיף - הקבוצה הזו ניצחה בעקבות זה שעשרת אלפים אנשים השקיעו כל אחד עשרת אלפים שקל ונסעו למילנו. אני לא הייתי יכול להרשות לעצמי, לא מבחינה כספית ולא מבחינת לעזוב פתאום את העבודה. הרבה מאוד לא היו יכולים להרשות סתם כך נסיעה למילנו באמצע השנה לארבעה ימים לראות כדורסל. כל מי שהיה שם, שעודד, שתופף, שצבע עצמו בצהוב, שהניף את השלטים, היה שייך למעמד כלכלי מסויים מאוד. של ישראל הדורסנית. זה לא ניצחון אותנטי ישראלי. זה ניצחון של המדושנים והשבעים. הרעבים נותרו רעבים. 

וזה סותם להם יופי את הפה. הם ראו את זה בטלוויזיה ונורא שמחו. זה איכשהו מעמעם את הקטע עם הסייעות בגני הילדים והדבר הזה שהמשא ומתן עם הפלסטינים נכשל וכמו תמיד כשמשא ומתן נכשל עכשיו תתחיל האלימות. השאלה לכמה זמן זה יסתום להם את הפה? גם יום אחד מספיק. עוד יום במלכותו של קינג ביבי.

שימו לב לתמונה של ביבי. הוא יושב לבד (מה קרה? שרה הושיבה אותך בפינה בעונש?) ומביט בריכוז. הטלוויזיה בין מדפי ספרים שניכר בהם שמעולם לא נפתחו (אני חושב שזיהיתי שם בסדרת הספרים הלבנה את 'אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו של תדהר', ואני די בטוח שגם תדהר עצמו לא קרא אותה), תמונות משפחתיות, וחנוכיה. חנוכיה! זה לא קטע של התלהבות מספורט (כמו נשיאנו שפירסם תמונה דומה עם רגע אותנטי של הרמת ידיים שמחה). באותה מידה היה יכול לצפות בחידון הציונות. הידיים מונחות בחיקו ברוגע, בחוסר התלהבות. זה אינו אוהד הספורט המצטלם עם חברים, מניף ידיים, מפצח גרעינים, שותה בירה. האירוע אינו ספורטיבי. יש כאן עניין אינטלקטואלי. אהמר שחוויית הצפייה בספורט זרה מעט לביבי. אולי הוא היה החנון שלא ישב בשולחן של ה-JOCKS בהיי סקול האמריקאי שלמד בו. אולי זה סתם משעמם אותו. כמו אותי. אולי כמו אמריקאי טוב, מהימים שלפני דייוויד סטרן, כשהוא גדל שם ביו אס אוף איי, הוא אוהב בייסבול ולא כדורסל? אולי זה חסר לו? אולי הוא צריך את סנדי קופאקס ולא את סופוקליס שחורציאניטיס? 

אז מה בכך? הוא מצא לנכון לשתף את התמונה עם הטלוויזיה והחנוכיה כדי להבהיר שנצחונה של מכבי הוא הנצחון של היהודים שבבית שלהם יש חנוכיה, והוא, כמובן, בראשם. אז אני לא ושכולם ילכו להזדיין. אני אוהב להיות בחוץ, ואיפה שביבי דוחף אותי פנימה אני דווקא בחוץ.

תשמחו, תשמחו. באמת, מי ש'אוהד מכבי תל אביב' (הקבוצה שחיסלה את ענף הכדורסל בארץ שמבריא ממש רק בשנים האחרונות) שיבושם לו. רק אל תגידו לי לשמוח. אני לא שמח. אני לא שמח. אני לא שמח. קשה לכם עם זה שאני לא שמח? תחשבו למה. ואל תגידו לי יותר מה לעשות, בסדר?

ממתק?

למה לא - בסבבה - אף פעם לא שיתפתי כאן את לד זפלין. יש בהם משהו שמאוד מזכיר את מכבי תל אביב בקטע של 'הלהקה הטובה בעולם' וזה שאני מאוד לא אוהב אנשים שאוהבים אותם, אבל באמת הם יודעים לנגן ואם יש לכם שמונה דקות ושלושים ושתיים שניות שאתם צריכים להעביר בסבבה, אז זה זה.