הבלוג של אבו אלמוג

זו וושינגטוניה חסונה. היא נשתלה בשדרות ארלוזורוב בעפולה, בשנת 1925, לפני שהן נקראו שדרות ארלוזורוב. לפני שארלוזורוב נרצח. לפני המון דברים. עוד מעט היא תהיה בת מאה שנה. הגובה שלה למעלה מ-20 מטר. היא ראתה המון דברים.

את השדרה תכנן ריכרד קאופמן שלמד אדריכלות בעיר דכאו, והוזמן לארץ ישראל על ידי ארתור רופין. הוא ראה בחלומו שדרה של עצים גבוהים, עצי דקל, משהו מזרח תיכוני. בהיר. שטוף שמש. לא כמו בדכאו. הוא הביא לעפולה את הוושינגטוניה החסונה, כשהייתה עוד שתיל.

פעם הלך בשדרה שלמה פיינגולד שהיה יזם והוזה, ונשוי לשתי נשים, ובנה בה את הבניין הגדול שנמצא ליד הוושינגטוניה החסונה. פעם ראתה הוושינגטוניה החסונה חיילים בריטים עם כובעי ספארי עשויים משעם ומכוסים מבד, ליד 'מלון ירושלים'. והיה שם צלם שצילם תמונה והיום התמונה תלויה על קירות המשרד שלי.

ב-1945, ביום הניצחון, צעד בשדרה סבא שלי עם הדגל האדום, ועבר ליד הוושינגטוניה החסונה. לידו צעד חבר, פועל, עם דגל ישראל. הדגל האדום לא אמר שסבא שלי אוהב את סטאלין. הוא לא אהב אותו. הדגל סיפר שסבא שלי חלוץ ועובד עבודת כפיים, ואולי גם שהוא אומר תודה למי שניצח את האנשים שהרגו את כל המשפחה שלו.

פעם הלכתי ליד הוושינגטוניה החסונה כשהייתי ילד קטן וראיתי בקולנוע 'נווה אור' את 'עזית הכלבה הצנחנית'. בצד השני של השדרה הייתה חנות של עיתון 'דבר' שהייתה לו רשת ספרים כמו סטימצקי של היום, ואמא שלי עבדה שם. היום אין עיתון 'דבר', אבל הוושינגטוניה החסונה עוד עומדת. כולם חשבו שהעיתון, והמפלגה, יחזיקו לנצח. זה לא קרה. אבל הוושינגטוניה עוד שם.

ב-1975 בא ראש ממשלת ישראל לבקר בעפולה, שמלאו לה חמישים שנה. העץ היה יותר צעיר וכך גם ראש הממשלה. וכולם אהבו אותו כי הוא ניצח במלחמת ששת הימים. הוא איחל לכולם להיפגש בשנת 2025 בחגיגות מאה השנים לעפולה. הייתי אז עם אבא שלי, יד ביד. הייתי בן שבע. זה היה בערב, בכיכר. הוושינגטוניה החסונה הייתה יכולה לשמוע את הנאום כי שידרו אותו ברמקול לכל עפולה. הוושינגטוניה החסונה היא לא מאוד רחוקה מהכיכר. עשרים שנה אחרי כן, בכיכר אחרת, ירו בראש הממשלה. זה היה אותו ראש ממשלה. רק הוא כבר היה זקן ונורא רצה שלום.

ב-1984 היו בחירות ובכיכר נאם איש אחד עם זקן וניסה לשכנע אותנו שצריך לגרש את הערבים. ומכל הקיבוצים שמסביב הגיעו אנשים עם משרוקיות ושרקו וניסו להשתיק אותו.

ב-1985 רצחו כאן שני מורים, ואחרי כן הרביצו לערבים ברחובות. גם את זה ראתה הוושינגטוניה החסונה.

ב-1994 היה אוטובוס תופת ברח' חטיבה תשע בעפולה, שזה לא רחוק מהמקום שנמצאת הוושינגטוניה החסונה. אפשר היה לשמוע את הפיצוץ עד לשם. בפיצוץ הזה נרצחו שמונה אנשים.

ב-2014 רצחו כאן נערה נהדרת, ואחרי כן אנשים התפרעו והלכו לאורך השדרה שבה מוצבת הוושינגטוניה החסונה. סיפרו לי שהם שמו מצור על מסעדה שהיו בה שני ערבים, ורק אחרי עשרים דקות הצליחה המשטרה לפזר אותם. זה היה לא רחוק מהוושינגטוניה החסונה. והיא נזכרה במה שקרה שלושים שנה לפני כן. אבל שלושים שנה זה לא הרבה בשבילה.

אומרים שחלק מהאנשים שהלכו בעקבות האיש עם הזקן שהשתיקו אותו החבר'ה מהשמוץ עם המשרוקיות, קצת הסעירו שם את הרוחות. האיש הזה והאנשים שלו לא עושים טוב לעפולה, חושבת הוושינגטוניה החסונה.

היום הוושינגטוניה החסונה התעוררה וראתה שהיא, וכל החברות שלה, הוושינגטוניות החסונות, וגם כל המכוניות בשדרה עטויות בסרטים אדומים.

הוושינגטוניה החסונה חושבת שאם מי שכרך סביבה את הסרט האדום הוא חבר אמת של הנערה הנהדרת שנרצחה, או קרוב משפחה, אז זה בטח מאוד כואב לו, ולא איכפת לה לחלוק את הכאב ולענוד סרט אדום. אבל אם זה אחד מהמתפרעים ורודפי הערבים, שרק רוצים עוד שינאה ועוד מוות ומנצלים את מה שקרה ואת הכאב האמיתי של החברים ושל המשפחה כדי להביא עוד כאב, אז הוושינגטוניה מאוד מבקשת שמישהו יבוא ויוריד ממנה את הסרט הזה.