הבלוג של אבו אלמוג

זמן לא קל עם הדוקטורט. באמת! קשיים טכניים (מסתבר שאף אחד לא ממש יודע איך לאכול את מה שכתבתי ברמה של לקרוא הצעת מחקר ולחוות עליה את דעתו. אבל זה לגמרי סיפור אחר) מצטרפים לקשיים מהותיים -  נפגש מייד אחרי שבועות עם פ' כדי לדון איתה בפרק שכתבתי, ודי משקשק. מה גם שנאלצתי לשלוח תיקון אחרי שההרצאה על הדין השרעי הביאה אותי להכרה ש - בשיא העדינות - אמירה די מרכזית בפרק דורשת ביסוס נוסף. אבל זה עניין די שולי. הטקסט עצמו הוא כארבעים עמוד, ואני מלא בחרדות מחוות דעתה של פ'. ארוך מדי? קצר מדי? סמיך מדי? יותר מדי אסמכתאות? אסמכתאות טובות? הסגנון מתאים? אפשר להגיע באופן הגיוני מהפרק הקודם - שטרם נכתב - דרך הפרק שנכתב אל הפרק הבא - שעוד ייכתב? זה מבסס את האמירה שלי? זה הולך הצידה? זה מופרך מעיקרו? עוד מעט נדע. חשבתי לבלות את השבת ואת החג בכתיבה של ההתחלה של הפרק הבא, אחרי קריאה רבה, אבל זה כנראה לא יקרה מכל מיני סיבות. 

וכאן נשאלת השאלה למה צריך את זה? כאן בבלוג זה מאוד משעשע ברמה של ניים דרופינג. זאת אומרת שאת האמרה "עם חלוף הזמנים משתנים הדינים איתם" אני יכול לייחס באותה מידה לתומס הובס, קרל שמיט, מקיאוולי, ניטשה או ד'אהר אל עומר (האחרון הכי קרוב. זה סעיף מהמג'לה) ואף אחד לא ידע וזה מאוד ישעשע אותי. אני מניח שהקטעים האלה בבלוג שלי הם עבור רובכם בלוק של טקסט שאתם עוברים הלאה, והיחיד שזה אומר לו משהו זה אני. אז למה צריך בעצם לדעת את ההיסטוריה של העדות הדתיות, או בדיוק את דיני הגירושין בשריעה במאה ה-8 (הידעת? המשפט המוסלמי ראה בתחילה בחיוב המזונות תמורה שנותן הגבר לאישה עבור ההנאה המינית שהוא מקבל ממנה, אך לפני כאלף שנה נפל להם האסימון והם הבינו שההנאה המינית אמורה להיות הדדית, והחיוב הוא מכוח ההתמסרות המתבטאת במגורים בבית, ביצוע עבודות הבית, והנאמנות המינית לגבר אחד.) או כל דבר שאין לו איזה משמעות מעשית מיידית בעולמנו? אני מניח שבתואר שלישי בכלכלה, או אפילו במשפטים PER SE, בלי לגלוש לכל מיני תחומים מוזרים כמו סוציולוגיה או היסטוריה או מדע המדינה, הייתי עוסק במשהו מאוד מעשי, חוקר את העולם כפי שהוא היום, ומגיע אולי לאיזה מסקנה שתביא תועלת למישהו על הדרך הבאמת נכונה שאפשר לעשות חישוב רבעוני של התשואה הכוללת או משהו ברמה הזאת. אז למה צריך את זה בעצם?

בשביל לא לצאת אידיוט.

YNET פירסמו את הפתק של האפיפיור בכותל שהיה כתוב בלטינית שוטפת. הם אחרי כן הלכו ותיקנו, אבל הטקסט המקורי היה משהו כמו "שהשם שלך יהיה מבורך. שתבוא אלינו מהמלכות שלך. שיהיה הרצון שלך למלוך עלינו באדמה כמו בשמיים, תן לנו את הלחם של כל יום". יש איזה בלוגרית פמיניסטית שעלתה על זה וצילמה צילום מסך, אז הנוסח הזוועתי הזה נשאר לדראון עולם.

מה הבעייה עם הטקסט הזה?

טוב, לא צריך לדעת לטינית ממש שוטפת בשביל להכיר את הנוסח של תפילת 'אבינו שבשמים' PATER NOSTER, שזה הטקסט הכי בסיסי בנצרות, וכל קתולי טוב מכיר אותה בערך ברמה שיהודי מכיר את 'שמע ישראל'. אז אפשר ללכת מכאן לכל מיני כיוונים כמו מערכת חינוך סגורה קלריקלית ולאומנית שמשאירה בוגרים שלה בבורות מדהימה על משהו שהוא מאוד בסיסי למיליארדי בני אדם בעולם (אני, למשל, הכרתי את הפסיון רק דרך 'האמן ומרגריטה' כי פרט לזה שהרומאים צלבו את ישו והאשימו בזה סתם את היהודים כל הדורות, לא סיפקה לי מערכת החינוך שום מידע על הסיפור הנהדר הזה) אבל נלך היום לכיוון אחר.

נאמר שיש כתב או עורך בעיתון שמקבל טקסט בלטינית (או בספרדית. הפתק כתוב בכתב מאוד קטן ולא הצלחתי לפענח אבל בינתיים מישהו הגיב לי שזה בספרדית ולא בלטינית. זה אפילו יותר גרוע, כי דוברי ספרדית יותר נגישים מדוברי לטינית) ואין לו מושג מה הוא אומר. אז הוא הולך לגוגל טרנסלייט. כמובן שגוגל טרנסלייט נותן איזה מושג אבל יש כאן שתי בעיות. גוגל טרנסלייט לא נותן מעבר למושג בסיסי ויש לו כל מיני טעויות מכאן עד הודעה חדשה. וגם אם התרגום היה מדוייק, והוא לא היה, זה עדיין לא יספר לך שיש לך כאן תפילה שאתה לא מכיר, עם משמעויות תרבותיות מכאן ועד הוותיקן.

אז? אז בשביל זה צריך מומחים. אולי להרים טלפון לאוניברסיטה. בפיד שלי בפייסבוק, ובין הקוראים הקבועים בבלוג הזה, למשל, יש ארבעה חמישה אנשים לפחות שהיו יכולים לתרגם את הטקסט הזה ולתת רפרנס נכון (לפני כמה חודשים נתתי כאן ציטוט בלטינית של הפירוש של INRI שזה הראשי תיבות של ישו הנוצרי מלך היהודים שמופיע בדרך כלל על הצלב בתמונות. והגיע לכאן אבו מתן והעיר לי שהנטייה של "הנצרתי" שכתבתי היא לא נכונה. אבל הפיד שלי וקהל הקוראים כאן מורכב ממתרגמים, עורכים לשוניים, סופרים וואנאבי סופרים, ויקיפדים בהווה ובדימוס, גרפומנים למיניהם ודוקטורנטים לכל מיני דברים אקזוטיים, ואני לא מצפה שזה יהיה ממש קהל החברים של הכתב של ויינט לענייני ירושלים. אבל להרים טלפון למחלקה הנכונה באוניברסיטה, נאמר מחלקת היסטוריה, ולשאול מי ממש יודע על אפיפיורים ויכול לתרגם את הטקסט של האפיפיור ולהגיד מה זה הפטר נוסטר הזה?

אז ככה. אני רוצה להיות האיש הזה שמרימים אליו טלפון כדי לא לצאת אידיוט. זה עד כדי כך פשוט. בשביל זה צריך אותי. בשביל לא לצאת אידיוט. לא בקטע של לטינית באופן ספציפי, הידע שלי הוא סקצ'י למדי, ולא רוענן מזה שלושים שנה בערך, אבל במיליונת'לפים דברים אחרים. כולל ציונות, דרך אגב. אני סגן אלוף העולם.

הנקודה היא שהם לא טרחו לעשות את זה כי לא איכפת להם לצאת אידיוטים. כי חוץ מהבלוגרית הזו, ועוד כמה חבר'ה עם עיגולדים בטח שמאלנים אף אחד לא שם לב לדבר הזה ולא איכפת לו. אבל אני אמשיך ללמוד. על השולחן שלי נמצא כרגע הקוראן בתרגום בן שמש (לא ריבלין. אני מחרים אותו עד שיתברר מה עם הנשיאות.) ביחד עם הספר של גויטיין על המשפט המוסלמי, ואני כותב במלוא המרץ. זאת אומרת את הבלוג הזה. בדוקטורט אני בפאוזה. 

ממתק? נטשה אטלס הייתה בארץ. אשדוד זה קצת רחוק אז לא הלכתי, למרות שממש יום אחרי ההופעה הייתי שם בבית המשפט למשפחה וראיתי את הכרזות ונחמץ לי הלב. אטלס היא אלילה שלי, והדבר היחיד שמוכתר בכותרת 'מוזיקת עולם' שאני בכלל מסוגל לשמוע. אז הייתי יכול להביא כל מיני ביצועים שלה גדולים מהחיים ל'אני מכשף אותך' או 'נה מה קיטה פא', או את המניפסט 'לייש נתעארק', אבל זה 'עין הברווז' שהוא נחמד ומצחיק ומזכיר לי דיבור של כל מיני בחורות שאני מכיר.