הבלוג של אבו אלמוג

* נשבעתי לא לעשות שום דבר בשבועות הזה! ועד עכשיו אני עומד בשבועתי. הפרופסורית ניסתה לשדל אותי לכתוב משהו, ואמרתי לה שאני רוצה ללכת לים. כמובן שכשקמתי היום בחמש לא היה לי מה לעשות, אז במקום לכתוב שיחקתי סוליטייר עכביש אבל לא היה משהו כי ניצחתי פעם אחת מאיזה חמישה משחקים.

* אני די במתח כי מחר הפגישה עם פ', והיא מאוד קובעת להמשך הכתיבה שלי. אז הלכתי לים. מחר גם בת המצווה של עמית. אין לי מי יודע מה הרבה אחיינים וכל אחד מהם יקר לי, אבל עמית היא משהו מיוחד, באמת! נתחיל מפרנסה. נמשיך לסיעור מוחות עם פ'. נוותר על מפגש הצעירים של קרן פוזן בהמשך היום למרות שאישרתי את נוכחותי, ונמשיך דרך אשחר לבת המצווה. יום מטורף. אז היום הלכתי לים.

*בים קראתי ספר מתח על כל מיני טרוריסטים, ומישהו שם דיבר על ה'אומה' ( أمة) - הישות העל ערבית הפאן היסטורית ועל זמנית, ואז כאילו - הם עוד לא תפסו את הטרוריסט המרושע - נפל לי האסימון שלמילט אין משמעות ללא הרקע של האומה, ושכל הבעייה היא שבישראל יש מילט עם איזו אומה מלאכותית יהודית שהוצאה מהקשר תלמודי והועברה להקשר איסלמי, וברגע שיבינו שזה לא מתאים אז הכל יהיה בסדר! הם מגישים שם חצי קרלסברג בכוסות ענקיות, בבננה ביץ'. היה ליד זה בקבוק מים של ליטר וחצי ובאמת לדעתי הכוס שמזגו לי בה את החצי קרלסברג היא משהו בסדר גודל של ליטר לפחות. זה מסביר את הרעיון הזה, אבל זה רעיון טוב. אולי אפשר לקשר את זה לכל מיני דברים שגרשון ויילר כתב. אני גם זוכר די בפירוש שהרעיון בא אחרי איזה רבע כוס, וכמות כזאת לא רצינית של קרלסברג זה לא מה שיכול להביא לי את הרעיונות המטורפים באמת.

* אפרופו תלמוד וכל זה, החבר'ה הנחמדים מרבני צה"ר לא רוצים לשבת בתיקון שבועות ביחד עם רבנים רפורמים וקונסרבטיבים. רצית לכתוב רק על זה פוסט זועם, אבל אני נורא רגוע כי היה לי רעיון טוב. אז אני רק אומר שאנחנו כרגע 7% מהאוכלוסייה היהודית. אנחנו פלורליסטים אז אני לא אומר שיום אחד אנחנו נהיה רוב ונתייחס אליכם בחוסר הסובלנות שאתם מתייחסים אלינו, אני רק אומר שקרב והולך היום שבו עם כל החיוכים המזוייפים של הצה"ר, בית הכנסת שהיהודי החילוני לא הולך אליו לא יהיה עוד בית הכנסת האורתודוכסי. וכשהיום הזה יקרה אתם לא תוכלו להרשות לעצמכם את הלוקסוס להתייחס אלינו ככה. ואומר גם שכל תקרית כזו מקרבת את היום הזה בצעדי ענק.

* ועוד רעיון שקיבלתי תוך כדי ההליכה בבוקר ושמיעת 'Tangled up in blue' זה שדילן הוא לא סוכן של שינוי אלא סוכן של שמרנות. אבל זה דורש הרבה יותר פיתוח מעבר להערה הזו כאן.

* כשהלכתי בבוקר היה די קריר. היה שש שש וחצי כזה ואפילו פגשתי את אביגדור בדרך. כשהלכנו לים היה בים 34 מעלות ובריזה. בנסיעה חזרה היה 42 מעלות וקיללתי את אבי אבות אבותי שיצא מאוקראינה הקרירה אל המקום הארור הזה.

* שהסטונס מופיעים בו! ואני לא שם. זה בגלל שהכרטיס נורא יקר, ולא היה לי עם מי ללכת, ואלמוג הייתה בג'סטין טימברלייק לפני יומיים. אז אתם יודעים כמה אני אוהב את הסטונס, וכתבתי עליהם כאן די הרבה, ושיתפתי די הרבה שלהם. אני מנחם את עצמי שיהיה חם ומיוזע, אבל לא מצליח ממש להתנחם. היום אני אשב על המרפסת ואוכל דובדבנים שקניתי במכולת בסח'נין, ואראה שידור חוזר של 'היסטוריה למכירה' ואשכח מהסטונס. כדי לא להתבעס. אבל עד אז - הנה לאב אין ויין. שיר נהדר. מהפחות מוכרים ויותר יפים שלהם. ג'אגר משחק אותה בלוזיסט בן מאה מניו אורלינס והוא פחות או יותר האנגלי הלבן היחיד שעושה את זה בצורה לא ממש מגוחכת. האמת שאני כל כך אוהב אותו שיכול להיות ששיתפתי אותו לפני כמה פוסטים אבל אין לי כוח לחפש. אז ממילא אתם לא שומעים את הממתק, אז לא תשמעו אותו עוד הפעם. לא נורא. שחק אותה ג'אגר ובהצלחה בתלביב.